מגיל צעיר נחשב ע' לעילוי. בישיבה הבני־ברקית שלמד בה הוא השקיע את זמנו בלימוד תורה, אך גם בחוגים לאומנויות לחימה. בסביבתו הכירו בכישוריו המגוונים, אך לא שיערו שע' ישרת באחד מכלי המלחמה המשוכללים בעולם, שנע במעמקי הים ומספק לצה"ל את המודיעין המסווג ביותר.
"אני חרדי וגדלתי במסגרות חרדיות כל חיי", מספר ע', שסיים אתמול באופן רשמי קורס צוללנים בזרוע הים. "למדתי בתלמודי תורה ובישיבות בבני־ברק. מגיל 13 עד 18 הייתי עסוק כולי בלימוד תורה. אבל אז משהו בתוכי אמר לי שאני צריך לחקור עולמות אחרים. לא למדתי לימודי ליבה ולא הייתה לי בגרות, אז קודם כול חקרתי איך משלימים אותן. נרשמתי ללימודים במסגרת אקסטרנית. זה הלך לי ממש טוב, וסיימתי את הלימודים עם בגרות מלאה וציונים טובים. בגיל 19 התחלתי להתעניין בגיוס לצה"ל. בבית גיבו את ההחלטה, המשפחה שלי הבינה שאני צריך לממש את עצמי".
יכולתו של ע' להשלים פערים הייתה מרשימה, אך כדי לקבל זימון ליום גיבוש סיירות דרושים נתונים חריגים, בוודאי כשמדובר בצעיר חרדי שבילה את שנותיו בלימוד תורה. איכשהו, מתוך אלפי הצעירים שמתגלגלים במערכת הצה"לית, שמו של ע' קפץ מהמסך. בצה"ל זיהו את הפוטנציאל שלו, והוא הוזמן לאחד הגיבושים הקשים ביותר במערכת.
"במיונים גיליתי שזה שירות מיוחד וחשאי מאוד, שונה מכל מה שהכרתי. הבנתי שתהיה כאן עבודת פיתוח עצמי ולמידה בלתי נפסקת, ובאופן מפתיע זה מה שמשך אותי"
"בצה"ל הסבירו לי שהם ראו בי פוטנציאל", אומר ע'. "האמת היא שגם אני הבנתי את זה, וזו הייתה הסיבה לכך שהתחלתי להשלים בגרויות ולבדוק את האפשרות להתגייס. יום אחד קיבלתי זימון למיונים. היה כתוב שם חובלים וצוללות, אבל לא ידעתי מה זה אומר. לא הכרתי את העולם הזה ואפילו לא ידעתי שצוללות קשורות לצה"ל. רק כשקיבלתי את ההודעה שאני מתאים לצוללות, התחלתי לחקור את הנושא".
כשע' הגיע למיונים הוא נראה חרדי לכל דבר, בולט בין נערים שצעירים ממנו בשנתיים. הוא חבר לקבוצה של 13 צעירים דתיים־לאומיים, ויחד הם יצאו לסדרה של מיונים וגיבושים, כאשר ע' מתבלט מהרגע הראשון.
"מתברר שבזכות חוגי אומנויות הלחימה הייתי בכושר טוב. היו פערים, אבל היה אפשר להשלים אותם", הוא מספר. "במיונים גיליתי שמדובר בשירות קרבי מאוד, מיוחד וחשאי מאוד. בנוסף, הבנתי שדרושה למידה מעמיקה. זה היה שונה מכל מה שהכרתי, כמו לצאת לטיול אל הלא נודע. זה אתגר אותי מאוד, ולא ידעתי בדיוק לאן אגיע. היום כשאני מסתכל אחורה על ההכשרה הארוכה, על הקורס והטירונות, אני מבין כמה המסגרת הזו התאימה לי. הבנתי שקודם כול תהיה כאן עבודת פיתוח עצמי. היא דרשה השקעה תמידית ולמידה בלתי נפסקת לאורך כל השירות, ובאופן מפתיע זה מה שמשך אותי".
סעודת שבת עם הדגים
סיפורו של סמ"ר ע' אינו שגרתי, אבל הוא עשוי לשמש דוגמה למי שידעו להניח בצד את הדימויים והתדמיות, ולהיאבק כדי להגיע למקום שמתאים להם בצה"ל. הרושם העולה מן השיחה עם ע' הוא של צעיר נחוש, שובר תקרות זכוכית, שיודע להכיל את המבטים וההערות בנוגע לזהותו החרדית, ומצליח לחבר יפה בין עולמו האישי לעולמו המקצועי, בין לימוד תורה לשירות בצה"ל.
"הציבור החרדי שגדלתי בו תומך בגיוס שלי לצבא, הסיפור שלי מעניין אותם", הוא מעיד. "לא הרגשתי קושי לפני שהתגייסתי, רק התלבטתי לאן ללכת. יש דברים שאתה צריך להימנע מהם בתור חרדי. הבנתי שניהול אורח חיים דתי בצוללת יהיה אתגר, כי בתוך הצוללת צריך גם למצוא את הזמן לעניינים הדתיים. אם יש פעילות מבצעית היא גוברת על החובה הדתית, וגם את זה קשה להבין בהתחלה. אבל יש הרבה דתיים בצוללות, וזה הופך את ההתמודדות לקלה יותר.
"בקורס שלנו התחלנו 13 וסיימנו שמונה, אבל אף אחד מהם לא נפל כי הוא דתי. העובדה שהיינו קבוצה גם גיבשה אותנו. דמיין סעודת ליל שבת בבטן הצוללת: אנחנו הדתיים היינו אחראים על זמירות השבת, אבל גם הרבה מהחילונים הכירו את השירים והתפילות והמנהגים, וכולם כיבדו אותנו".
תחום הצוללות הוא מהמסווגים ביותר בצה"ל, והשירות קושר את הלוחם לצי הצוללות למשך שנים ארוכות. הטירונות קצרה מאוד, אבל הקורס הוא כבר עולם אחר. "השלב הראשון בקורס הוא בסיסי והשלב השני ייעודי", מספר ע', "כלומר כל אחד עובר הכשרה למקצוע שלו. בהתחלה עסקנו באימון פיזי, מנטלי וחברתי. בצד הפיזי, לימודי אומנויות הלחימה עזרו לי. בפן החברתי סייעה לי תקופת האימונים בכושר קרבי כהכנה לצה"ל. החלק החשוב ביותר היה החיבור עם מי שהתגייסו איתי. שני העולמות רצו להכיר זה את זה. והפן המנטלי התפתח עם הזמן.
"כל החלק הראשון, הבסיסי, היה קשה מאוד. שמו אותי במצבי קיצון, אבל הבנתי שזה הרעיון ושצריך לעבור את המשוכה הזו. יש גם שבועות חוסן – הכשרה שכוללת אתגרים קשים מאוד. ואז מגיע השלב שנכנסים לים. זה החלק הכי קיצוני, הרבה אימונים בסירות גומי. בודקים עד כמה אתה מסוגל להתמודד ועד כמה אתה חזק חברתית. הרבה כושר גופני, ממש סביב השעון. אין רגע שאתה לא בתנועה".
ביום רביעי בשבוע שעבר עמד סמ"ר ע' ברחבת המסדרים עם מקצוע ביד: צוללן. הוא יהיה לוחם במחלקת נשק בצוללת אח"י דולפין, הראשונה בסדרת הצוללות המתקדמות של חיל הים הישראלי. ע' ישרת במחלקה המרתקת ביותר בצוללת, היכן שממוקמות מערכות לשיגור טורפדו וטילים אחרים, כולל טורפדו לנשיאת צולל. יותר מזה אי אפשר לספר על הבית החדש של ע'.
את חופשת החג והשבת הוא בילה בדירתו בתל־אביב, שם הוא מתגורר מאז הגיוס. כאשר ירד מהאוטובוס בערב החג הוא עצר במאפייה הסמוכה לביתו ברחוב שנקין, קנה חלות ונזכר במבטים שננעצו בו כשעשה את אותה דרך כטירון צעיר עם זקן גדול ונשק בהצלב.
