בשנים האחרונות, התרחשו מספר התפרצויות של מחלות שכבר הפכו להיות די נדירות – כמו צהבת, חזרת ופוליו – בעיקר בשל העובדה שרוב מוחלט של האוכלוסייה בישראל מקבל את החיסונים אליהן בשלב מוקדם יחסית. מי שכן נפגע מהמחלות האלה הן משפחות מהחברה החרדית, שלמרות היותה קבוצת מיעוט, היא חווה התפרצויות של מחלות באופן לא פרופורציונלי לגודלה בישראל בשל אחוזי ההתחסנות הנמוכים יחסית לשאר המדינה.
הסיבות להתחסנות ואי התחסנות באוכלוסייה הזו לא אופיינו עד היום באופן שיטתי ומקיף, ואת זה מבקש מחקר חדש לבדוק. את המחקר, שתוצאותיו יפורסמו השבוע בכנס של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות, ערכו החוקרים אבי יעקבסון עם ד"ר סיון שפריצר, עילאי גורליק ופרופ' מיכאל אדלשטיין מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת בר אילן בצפת, ובו בחנו מהם החסמים והזרזים להתחסנות באוכלוסייה החרדית.
המחקר התבצע על בסיס סקירה של 125 מחקרים ראשוניים, כמותניים ואיכותניים שהתפרסמו באנגלית בין השנים 1995-2021. החוקרים ערכו סקירה של איכות המחקרים וחילצו מהם את הנתונים הרלוונטיים בהתבסס על חלוקה לחמש קטגוריות: נגישות, עלות, מודעות, קבלה והפעלה.
על פי הממצאים, חסמי הנגישות של האוכלוסייה החרדית בהתחסנות כללו קושי בקביעת תורים, שעות פתיחה לא נוחות וקשיים לוגיסטיים שקשורים להורות במשפחות מרובות ילדים עם מספר רב של ילדים קטנים; חסמי הקבלה כללו חששות בנוגע לבטיחות החיסונים; חסמי מודעות מרכזיים היו ידע לא מספק בנוגע לחשיבות של חיסונים והתחסנות בזמן ותחושת ביטחון בגלל הריחוק מהחברה הכללית. תחרות על סדר העדיפויות, כמו עבודה ומטלות בית היו חסמי עלות מרכזיים. מצד שני, התמיכה של הרבנים המרכזיים בחיסונים היוו זרז להתחסנות, וכך גם הגברת הנגישות.
בשנים האחרונות היו מספר התפרצויות של צהבת, חזרת ופוליו, לא רק בישראל אלא גם בקהילות חרדיות באנגליה, ניו יורק ואנטוורפן. שיעורי ההתחסנות היו נמוכים והייתה התחסנות מאוחרת ממה שממליצים – השאלה הייתה למה זה קורה.
"מה שחוזר בכל המחקרים שעברנו עליהם זה שלא מדובר באידיאולוגיה דתית נגד התחסנות, בניגוד לקהילות נוצריות שיש שם נימוקים דתיים", אומר אבי יעקבסון, פסיכולוג קליני מומחה, ודוקטורנט במחלקה לבריאות הציבור בצפת. "בקהילה החרדית זה לא הסיפור, שם יש רק מסגור בשפה דתית, וכשבודקים לעומק אז זה יותר חששות של בטיחות ויעילות ואז זה נכנס תחת 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', אבל זה לא באמת נימוק דתי".
פגשתם חרדים עם תפיסת עולם טבעונית?
בשנים האחרונות ראינו את זה יותר בחברה החרדית, אבל לא באופן שונה ממה שקורה בחברה הכללית. מה שמיוחד כאן זה דווקא החדירה של התפיסות האלה לחברה החרדית.
יש חסמים שנובעים מהפחד מהממסד?
שאלה טובה, אני לא חושב שהתייחסנו לזה במחקר עצמו אבל במיינסטרים החרדי זה לא הנימוק. היו מחקרים שציינו שקיימות קהילות סגורות בירושלים אבל שהן שלא הגיעו אליהן, ואצלם זה מתוך חוסר רצון לשתף פעולה עם הממסד. זאת אחת התובנות שמגיעות מהדוקטורט שלי ולא מהמחקר הספציפי הזה – שאי אפשר להתייחס למגזר החרדי כמקשה אחת, כי מדובר בהמון תתי קהילות.
"זה לא שהחרדים לא מתחסנים", מבקש יעקבסון להדגיש, "הם כן, פשוט בשיעור נמוך ביחס לאוכלוסייה. זה כן משמעותי כשרוצים להגיע לחיסון עדר ואז צריך להגיע למספרים הגבוהים".
אחרי שמחלה מתפרצת במוקד מסוים, השלב הבא הוא תכנית התערבות מטעם משרד הבריאות המקומי. "תוכניות התערבות כוללות פתיחה של מרכזי החיסונים ליותר שעות, קמפיינים ממוקדים והחתמה של הרבנים על הקריאה להתחסנות – זה עובד טוב בדרך כלל. בשנים האחרונות עם הגדילה שהציבור החרדי עובר, השינויים והכניסה של האינטרנט, אנחנו שומעים הרבה אימהות חרדיות שאומרות ש'למרות שהרבנים תומכים בחיסונים, אנחנו לא חושבות שצריך להתחסן כי קראנו באינטרנט, היינו בפורום או הגענו לכנס של מתנגדי חיסונים'. זה חדש כי אם בעבר יכולתי להגדיל זמינות ולהחתים את הרבנים, אז היום יש יותר ויותר תתי קבוצות שזה לא עובד עליהם וצריך לפנות אליהם ישירות".
במהלך המחקר נתקלו החוקרים במחקרים שמראים כי יש תנועות של מתנגדי החיסונים שעושות את דרכן מארצות הברית לישראל ופונות במיוחד לציבור החרדי. "חלק מהקבוצות ממש נוצריות והחרדים לא מבינים באמת מה קורה", אומר יעקבסון ומסביר כי אין שם שימוש בשפה דתית והנימוקים נגד החיסונים מגיעים מעולמות הקונספירציה.
אז מה ההמלצות שלכם מהמחקר?
"הגברת נגישות אבל גם הבנה שתכנית אחת לא תעבוד על כל הציבור החרדי. צריך לבנות תכניות יותר מורכבות, ולא להישאר רק בשלב תמיכת הרבנים. צריך מסר יותר מורכב".
