ארכיון צה"ל במשרד הביטחון העלה השבוע אתר מיוחד, במסגרת יום השנה ה-50 למלחמת יום כיפור, שבו ניתן למצוא שלל עצום של מסמכים היסטוריים מהימים ההם – חלקם מספרים את סיפור המלחמה וחלקם את סיפורי הנופלים והלוחמים. מסמך אחד שמצאנו בין אלפי המסמכים, מחזיר אותנו אל לוחם בגדוד 113 של חטיבה 217 בחיל השריון, אשר בזמן המלחמה שימש כמפקד טנק ותותחן בחזית הדרום, ומילא דו"ח קרב למפקדיו וברהיטות מופלאה של האיש שכתב את הפזמונים המפוארים של המוסיקה הישראלית והים תיכונית. לא אחר מאשר חתן פרס ישראל לשירה ותרבות – סמל אביהו מדינה.
סמל מדינה כותב בדו"ח איך גויס למלחמה בצו 8, נדרש להגיע לחולון שעה וחצי לאחר שהוקפץ, והתייצב ביחידה עם כמה מחבריו לאחר שעלו על אוטובוס שעבר במקרה במקום. כשנשאל האם מצא ביחידה טנקים מזוודים (מצוידים לקרב, נ"א9 ענה "חס וחלילה!!!" ובהמשך כתב כי נדרשו לו ולחייליו "4 שעות" כדי לזווד את הטנקים.
ללא משקפות "כי היה חסר", יצאו הלוחמים לקרב וכך מתאר אביהו מדינה את הליקויים והתקלות הטכניות שהתגלו עד היציאה: "פלטות בזוקה לא היו מורכבות, ולקח זמן רב עד שנמצאו הבזוקות המתאימות לכל טנק. בסופו של דבר ציידנו את הטנקים האחרונים על פלטות הבזוקה ויצאנו…" עוד הוא מתאר בדו"ח "טופיסקופ מ״ס 8 לא נכנס למקומו וגם לא יכול היה להיכנס כיוון שלא היה מתאם לכיפת המפקד".
בהמשך הדו"ח נשאל על עברו המבצעי, ובשאלה "האם השתתפת בפעולות קרביות קודמות" פירט: "בירי על טנקים באזור מעוז חיים. הייתי מוצב אז ברמה". אם יש דברים שלא ממש השתנו מהמלחמה ההיא לסיפורי הלוחמים היום, הרי זו השאלה הבאה "האם ניתן תדריך" והתשובה היא "לא".
הדו"ח הזה, כמו אלפי דוחות אחרים, הוא נכס ללמידה ולסיפור המלחמה הקשה שפקדה את ישראל באוקטובר 1973. מהדף הזה למדו מפקדי צה"ל על קרבות של לוחמי השריון שהיו בשטח לבד. דף הקרב הזה מלמד כמה מפקד טנק אז היה לבד עם חייליו, וקבלת ההחלטות בזמן אמת הייתה קריטית ביכולת שלו לשמש מפקד.
הנה תיאור הקרב, כפי שכתב בכתב ידו סמל אביהו מדינה, יוצר "הפרח בגני" ורבים נוספים: "ביום ראשון, 7.10.1973, בשעה 11 בלילה" נוצר לראשונה מגע עם האויב. כשהצוות יושב בטנק שאביהו מפקד עליו, אבל בגלל נוכחות של מט"ק נוסף הוא לקח את תפקיד התותחן. "6 שעות".
על פי תיאור הקרב "הכח התקדם בציר הצפוני, היה כבר לילה. בטנק אף היו שני מטקי"ם. אני הייתי תותחן ולא איתרתי בדיוק את מיקומנו או את האויב. לא נכנסנו לקרב כיוון שקשר פנים לא היה לנו, הצידוד היה לקוי והמצברים כמעט מרוקנים".
בהמשך כותב סמל מדינה על הקרב שהתפתח ולשאלה באיזה מסגרת נוהלה האש ענה "האש נוהלה במסגרת מחלקתית על ידי סגן גידי שאנן ז״ל". לשאלה מה מצב העייפות של אנשי הצוות כתב ״בראשית המלחמה היה קשה אך תוך 3 ימים התרגלנו למצב ולא נראתה עייפות עלינו".
אביהו מדינה שמר את סיפור הקרב הזה קרוב לליבו במשך שנים. רק בשנים האחרונות חשף אותו, שיתף ברגע שבו ראה פגז נותב פוגע בטנק של מפקד המחלקה סגן גידי שאנן ז״ל שלחם לצידו, ואף וסיפר כי מאז אותו יום כיפור התלך עם הבנה שהנס לא היה פרטי שלו, אלא שמירה אלוקית.
"המטרות הנעות בשטח היו בולטות, ואז נפגענו ממרגמה". הוא כותב בדו"ח. בתשובה לשאלה איך קבע את טווחי הירי, שכן הוא היה התותחן, השיב: "לא השתמשתי באלפיות, לפי הערכתי".
ברגע בו נפגע מפקד הפלוגה, מתאר מדינה את הקרב נגד כוחות החי"ר המצריים, ומשיב על השאלה האם ירה בתנועה: "פעמיים בלבד יריתי… בתנועה לעבר חי"ר שרדף אחרי המ"מ רגלית לאחר שהמ"מ נפגע". לשאלה האם החטיא השיב: "לא".
בתשובה לשאלה "האם יש אירועים שיש לדעתך מקום להדגישם" הוא עונה במשפט מצמרר: "הגנה מאום כתף (שם האזור שבו נלחמו, נ"א)". הוא מבקש להזהיר את מי שנשאר להילחם באזור. "לא קיבלנו הסבר עליהם ואיך צריך להתגונן מפניהם ועד שלמדנו איך להתגונן, עלה לנו בדם יקר".
