שופטי בית המשפט העליון, נועם סולברג, יעל וילנר ואלכס שטיין, קיבלו אמש (ג') את הערעור שהגישה עמותת "חוזה חדש" על פסיקת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, לפיה חויבה העמותה לפצות את השר מיקי זוהר בסכום של 10,000 ש"ח.
האירוע המדובר, בעקבותיו הוגשה התביעה, התרחש בחודש ינואר 2021. בציוץ שפרסם ברשת החברתית טוויטר כתב זוהר, אשר כיהן אז ומכהן שוב היום בתפקיד שר התרבות והספורט, את הדברים הבאים: "שאלה שמטרידה אותי: מה יותר חמור ופוגע בדמוקרטיה? הסתערות אלימה של אזרחים אמריקאים על בניין הקפיטול בוושינגטון או הסתערות אלימה של אזרחים ישראלים על בית רה"מ בירושלים? אובייקטיביות היא תכונה חשובה, אני מציע לתקשורת וליריבים הפוליטיים שלנו לנסות ולאמץ אותה מדי פעם". דבר הציוץ פורסם בעיתון "מעריב", ואנשי העיתון אף פנו לקבל את תגובת עמותת "חוזה חדש" לדברים. הסיבה לפניה הייתה מרכזיותה של העמותה בארגון ההפגנות שהתקיימו באותם ימים סמוך למעון ראש הממשלה בירושלים. הפגנות, שבמהלך אחת מהן התרחש האירוע אליו התייחס זוהר.
בתגובתה, מסרה העמותה את הדברים הבאים: "מיקי זוהר הוא חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו שלא מפסיק להסית ולשקר. ההשוואה בין הימין האמריקאי האלים למפגינים שומרי חוק מופרעת אפילו בסטנדרטים המעוותים של טופז לוק. המפגינים מעולם לא ניסו לפרוץ למעון, אך נראה שהעיסוק האובססיבי של מכונת התעמולה של בלפור בהפגנות הולידו שיא חדש של הזיה ופייק ניוז. ביבי, לא יעזרו ההסתה והשקרים. אנחנו נחושים ולא נעצור עד שתלך".
זוהר החליט שלא להבליג על הדברים והגיש תביעת לשון הרע נגד העמותה לבית משפט השלום בפתח תקווה. אולם, בית המשפט דחה את התביעה, וקבע כי המשפט "מיקי זוהר הוא חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו שלא מפסיק להסית ולשקר" איננו בגדר לשון הרע. תחילה קבע בית המשפט כי חלקו הראשון של המשפט, "אינו מתיימר להציג לקורא עובדות, וודאי שאינו מייחס לתובע חברות בארגון פשיעה כמשמעותו בדין הפלילי. משכך, הקורא הסביר של הפרסום לא ייחס לתובע חברות בארגון פשיעה, מעורבות בפלילים בכלל ובהקשר של תיקי נתניהו בפרט. הביטוי 'ארגון הפשע של נתניהו' בהקשר של פרסום התובע נגד מפגיני בלפור, ועל רקע השימוש בביטוי זה בכלי התקשורת, מבהיר מיד לקורא הסביר, כי מדובר במטאפורה הנטועה במישור הפוליטי, ולא במישור הפלילי. […] משמעות זו נלמדת מההקשר הפוליטי של הפרסום". בהתייחס לחלקו השני של המשפט, הקובע כי זוהר "לא מפסיק להסית ולשקר" – קבע בית משפט השלום כי "הביטויים 'מסית' ו-'משקר' אינם חריגים בנוף הוויכוח הפוליטי הציבורי", ועל כן, "בנסיבות שבהן הם נאמרו, גם הם אינם מהווים לשון הרע".
זוהר לא השלים עם התוצאה וערער לבית המשפט המחוזי, שם דווקא נחל הצלחה מסוימת. סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי מרכז בלוד, השופט אורן שוורץ, קיבל את הטענה שמדובר בלשון הרע, ופסק לטובת זוהר פיצוי בסך 10,000 שקלים. הרבה פחות מ-140 אלף השקלים שתבע זוהר, אך בכל זאת סכום משמעותי. בפסיקת המחוזי נקבע כי שני חלקי המשפט מהווים "לשון הרע". לגבי החלק הראשון, בן נטען שזוהר חבר בארגון פשיעה, קבע המחוזי כי מדובר בנתון עובדתי שהוצג בפרסום, וכי מאחר שמיוחסת בו לזוהר 'חברות בארגון פשע'. "חברות בארגון פשיעה אינה יכולה להיחשב אלא כדבר שלילי. הצמדת התווית של 'חבר בארגון פשיעה' נועדה לפי פסיקת המחוזי להשפיל את מר זוהר ולמקם אותו בצד העברייני של הקשת האזרחית". בנוגע לחלק השני, שלפיו זוהר "לא מפסיק להסית ולשקר", קבע המחוזי כי ביטוי זה גם הוא "מקיים אחר רכיב הביזוי וההשפלה שמטרתו פגיעה בתדמיתו של מר זוהר".
בעקבות פסיקת המחוזי ערערה כעת העמותה, וטענה כי פסק הדין פוגע פגיעה קשה בחופש הביטוי. עוד טענה העמותה כי יהיה זה אבסורד לראות את במשפט שלפיו זוהר הוא "חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו", טענה עובדתית, שכן מדובר בבירור בהבעת דעה, תוך שימוש בדימוי ובמטאפורה. לדבריה, האדם הסביר היה מפרש ומבין את הדברים ממש כך.
ואכן, בעקבות הגשת בקשת רשות הערעור, הפך העליון את פסק הדין של המחוזי, ובמידה רבה חזר לכיוון שאותו פיתח בית משפט השלום. ראשית קבע השופט סולברג כי בית המשפט צריך לבחון את ההתבטאויות שלגביהן מוגשת תביעה לא באופן מילולי יבש, אלא באופן שבו אדם "רגיל" מבין אותן. "הפלגה למחוזות קיצוניים במיוחד, לעתים אף כאלה המרוחקים מן הריאליה, שלכאורה ניתן היה לטעון כי יש לראות בה משום החרפה של פגיעת חיצי הלשון, עשויה דווקא להקהות את היבט הדברים העובדתי, ובכך הן לחזק את המסקנה שלפיה עסקינן במבע לשוני שמשמעותו אינה מסתכמת בהוראתן הלשונית של מילותיו, הן להקטין את הפגיעה שגלומה בפרסום. אמנם, בעניין דנן, הפרסום כלל תיאור שעל-פי חוקי הטבע המוכרים לנו, אפשר שיתקיים… אולם דומה שהדברים רחוקים דיים מן המציאות, כך שאדם מן הישוב לא יקרא אותם כפשוטם". ממילא, כך קבע סולברג, יש לסווג את האמירה, דווקא בשל חריפותה, כהבעת דעה ולא כקביעת עובדה
קביעה דומה קבע סולברג בנוגע לחלקו השני של המשפט שבלב המחלוקת, אשר לפיו זוהר "אינו מפסיק להסית ולשקר". לדבריו, "אין מדובר אלא בחיווי דעה על התנהלותו הכללית של זוהר ועל מוצא פיו… עסקינן בביטוי שהוא חיווי דעתה של העמותה על זוהר, שאין בו משום ציון עובדות נוקשות ואירועים מציאותיים שניתן לבחון את התרחשותם ולהגיע לכלל מסקנה חד-משמעית ונחרצת".
בעקבות הקביעה שלפיה המשפט הבעייתי הוא בגדר הבעת דעה, ציטט סולברג את לשון החוק, לפיו הגנת תום הלב עומדת למפרסם לשון הרע בשורה של מקרים אשר אחד מהם הוא אם "הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות". לדברי סולברג, "אמנם, העמותה הגיבה בחריפות רבה ובלשון מושחזת; בהחלט יתכן שיכולה היתה לוותר על הביטויים הקשים, שנראה כי יש בהם פוטנציאל מסוים לפגיעה בזוהר. ואולם, בהינתן דברַי שלעיל, בנוגע לסיווג הפרסום, הרי שגם תחת ההנחה שלפיה עסקינן בדעה שיש בה משום פגיעה בזוהר, הרי שפגיעה זו – פחוּתה היא, בהשוואה לפגיעה אשר טמונה בתיאור עובדתי שלילי שהיה מוצג על אודותיו".
לאור זאת קבע השופט סולברג, בהסכמת שני חבריו להרכב, כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולדחות את התביעה, "עיסוק זה בצורתם של ביטויים ובדרכי התנסחות – חורג מתפקידו של בית המשפט, ואף לא עבורו נתקן חוק איסור לשון הרע; התנסחות בוטה וחריפה, כשלעצמה – אין בה כדי להצדיק את מתן הסעד שהתבקש בתביעה". אולם, "מכיוון שמדובר בביטוי גבולי, סר-טעם ומוקצן, ומשום שהעמותה לא מתחייבת בגינו, אך בשל הגנת תום-הלב", לא הורה בית המשפט לזוהר לשלם לעמותה את הוצאותיה.
