אחת החידות הגדולות ביותר במגזר הליטאי היא השאלה, איך נבחר ה'מנהיג'. תהליך הכתרת גדול הדור החדש, ה'מרן', כפי שמכונה בכלי התקשורת, אינו תהליך קונקרטי ומסודר. לא ידוע היכן מגישים מועמדות, מי בוחר, ומהם הקריטריונים. עם זאת, עד לפני כעשור, הציבור הליטאי רובו ככולו התלכד איכשהו סביב מנהיג אחד מוסכם. נוהל זה קיבל מכה רצינית עם מלחמות ההנהגה שפרצו לאחר פטירת הרב יוסף שלום אלישיב ב-2012, אך עדיין המיינסטרים הליטאי הצליח לשמר הנהגה תורנית חזקה. כעת, עם פטירתו של הרב גרשון אדלשטיין בן המאה, הציבור הליטאי עומד שוב מול שאלה זו.
המינוי הרשמי היחיד שיכול להעניק את ראשות ההנהגה הוא נשיאות מועצת גדולי התורה של דגל התורה. אך בעבר כבר היו מנהיגים שלא כיהנו כלל כחברי מועצת, דוגמת הרב אלישיב והרב חיים קנייבסקי, כך שכוחו של המינוי הפורמלי מוגבל. בינתיים מאבקי הירושה מתנהלים בשקט ומתבטאים בניואנסים דקים כמו מי חותם על קול קורא, מי מספיד בהלוויה ולמי באים חברי הכנסת להתייעץ או לפחות להצטלם. שאלה משמעותית בנידון זה היא במי יתמוך עיתון יתד נאמן, היומון הליטאי המוביל.
צפו בהלוויית הרב גרשון אדלשטיין בבני ברק:
בניגוד לחילופי משמרות בעבר, הפעם אין יורש טבעי להרב אדלשטיין, שמצידו לא דאג לסמן שום דמות כממשיך. למעשה, נוצר מצב של ריבוי אפשרויות. השמות המובילים הם, ראשי ישיבת סלבודקה, הרב דב לנדו (93), הרב משה הלל הירש (84), וראש ישיבת עטרת ישראל הרב ברוך מרדכי אזרחי (94). עוקבים ערניים שמו לב לניסיונות של אושיות מדיה מהמגזר לקדם את שמו של הרב דן סגל (85), מאישי המוסר בעולם הישיבות, ואפילו טרחו להבליט את חתימתו על קול הקורא להתפלל לרפואת הרב אדלשטיין יום לפני פטירתו. אך בינתיים נדמה שהמועמדים האחרים תופסים את הכותרות.
המלחמה על זהות ה'ממשיך', פרצה מיד עם היוודע דבר פטירתו של הרב אדלשטיין, בזירה לא צפויה – ויקיפדיה. בזריזות מרשימה מיהרו תלמידי הרבנים המועמדים לקבוע עובדה בשטח על ידי עריכת הערך של רבם, ולהציגו כמנהיג הציבור הליטאי מיום פטירת הרב אדלשטיין והלאה. הדבר גרם לעריכות אינטנסיביות עד שהערכים ננעלו לפי שעה. בעבר ניסו במגזר החרדי לעשות רומנטיזציה לשאלה הפוליטית הכרוכה בהכתרת מנהיג, תוך הצגה כאילו מדובר בנהירה ספונטנית של הציבור אחר הדמות הנערצת בעיניו. אך כיום, בעידן הרשתות החברתיות, החלק הציני של מאבקי השליטה, והדיפ-סטייט שמאחוריהם, קשים יותר להסתרה.
מה מצפה לנו ביום שאחרי הרב אדלשטיין? יורשיו הפוטנציאליים מגוונים.
הרב דב לנדו, ראש ישיבת סלבודקה, נולד בפולין ב-1930, למשפחה חסידית מצאצאי הרבי מסטריקוב. עם עלותו ארצה בגיל 5, נשכחו שורשיו החסידיים והוא למד בישיבות ליטאיות. פגישות ספורות עם החזון איש הפכו אותו לתלמיד מעריץ, והוא נחשב מרבני החוג החזונישניקי. במשך השנים הוכר כתלמיד חכם עמקן במיוחד, וזכה להערצה גורפת בקרב תלמידי החזון איש, בני הישיבות ואפילו בעולם החסידי.
דרכו לעמדת הנהגה היתה רצופת משברים. בשנת תשמ"ט (1989), השנה בה נולדה דגל התורה כמפלגה פוליטית עצמאית, כתב הרב לנדו מכתב חריף במיוחד נגד מהלכיו של הרב שך, המנהיג הבלתי מעורער של העולם הליטאי ומקים דגל התורה. במכתב מבקר הרב לנדו את הכוחנות המאפיינת מאבקים פוליטיים, ואשר לדעתו הורסת את מהות בני הישיבות. חמור מכך, במכתב שוחט הרב לנדו את הפרה הקדושה של חובת הציות למנהיג ומכנה אותה כ'הלכה שנתחדשה לאחרונה'. מכתב זה גרר תגובה חריפה מנאמני הרב שך, והרב לנדו סומן כפרסונה נון גראטה בהנהגה הליטאית. עברו 25 שנה ןאת ההנהגה הליטאית תפס, אחר מאבק קשה במתנגדיו, הרב אהרן לייב שטיינמן, אף הוא מקורב לחוגי החזון איש. במקרה הזה, מיהר הרב לנדו לאמץ את המנהיג החדש, להכיר בסמכותו, ולתקוף את מתנגדיו. דרכו של הרב לנדו לעמדת הנהגה נסללה אפוא מחדש. בשנים אלו פעל רבות בעניין חוק הגיוס, כשהוא מנסה למתן את קנאי הפלג הירושלמי. בתקופת הקורונה יצא בחריפות, כדרכו, נגד המזלזלים בהנחיות.
מנהיגותו של הרב לנדו, ככל ותצא לפועל, בעלת משמעות רבה מבחינת השאלה ההיסטורית, האם האליטה של תלמידי החזון איש היא זו שאמורה לשלוט בעולם הישיבות.
הרב משה הלל הירש, אמנם קולגה של הרב לנדו בראשות ישיבת סלבודקה, אך בעל מאפיינים שונים לחלוטין. הרב הירש נולד בארה"ב ב1936, ולמד שם אצל הרב אהרן קוטלר. בשנות ה-60 עלה ארצה עם משפחתו, והחל ללמד בישיבת סלבודקה, בה כיהן חותנו הרב מרדכי שולמן כראש ישיבה. בשנות ה-80 מונה אף הרב הירש עצמו לראש ישיבה.
בעשורים האחרונים גילה הרב הירש מעורבות פעילה במוסדות החינוך החרדיים, ועסק בין השאר, בסוגיות של קבלת תלמידים, הכשרת חונכים ואפשרויות טיפול וייעוץ לצעירי המגזר. גם השאלות החמות של תעסוקה וצבא הונחו על שולחנו. קירבתו להרב שטיינמן הרימה את קרנו, אך נתקל בביקורת כשניסה למתן את המלחמה במתנגדיו, אנשי הפלג הירושלמי. הרב הירש הינו הרב האמריקאי הראשון שהתברג לעמדת הנהגה משמעותית בישראל.
הרב ברוך מרדכי אזרחי, נולד בפתח תקווה ב-1929, ולמד בישיבת חברון. לימים נישא לשולמית, בתו של משגיח הישיבה, הרב מאיר חדש. עם נישואיו החל ללמד בישיבת חברון עד שפרש ממנה ב-1976 והקים את ישיבת עטרת ישראל, עימה מזוהה עד היום. הרב אזרחי הוכר במשך השנים כמוסר שיעורים אטרקטיבי, וכנואם בפאתוס בסגנון המאה הקודמת. חידושי תורתו, הכתובים בעברית צחה ומסוגננים היטב פורסמו בסדרת הספרים, ברכת מרדכי.
הרב אזרחי, כבוגר ישיבת חברון, נחשב לרב לא מתבדל וככזה המעורב היטב בעולם המודרני. ישיבתו נחשבת לפתוחה ותלמידיו, בחלקם הגדול, עשויים לשמש ברבנות בריכוזים לא חרדיים, או 'לצאת לעבוד'. פעילותו הציבורית המוכרת היא הקמת תנועת הנוער 'בני תורה', שמקיימת פעילויות קיץ משותפות לתלמידי ישיבות חרדיות ותלמידי ישיבות תיכוניות. כשהמטרה היא לקרב את הציבור הדתי לחרדי. משבר ההנהגה הליטאי ב-2012 הביא את הרב אזרחי למועצת גדולי התורה של דגל. דמותו מחזירה להנהגה הליטאית את הזרם החברונאי-מודרני.
כאמור, בשלב זה כל האפשרויות פתוחות. אחרי שנים שההנהגה צמחה מישיבת פונוביז', אחת הישיבות המובילות במגזר, כרגע המועמדים המובילים הם מישיבת סלבודקה. מעבר ההנהגה מביא בתוכו שינויים נוספים ומשמעותיים, כמו החזרה לאליטה של תלמידי החזון איש, והכרה בקהלים יותר פתוחים בעולם הליטאי, כמו ילידי ארה"ב ובוגרי ישיבת חברון, ישיבה יוקרתית אף היא.
העלאת שמו של הרב דן סגל, רב שעסוק רבות בתפילות ארוכות, נגינה של דבקות, מוסר ואפילו סיגופים, יכולה ללמד על הגעגוע הליטאי לדמות של "צדיק", שאבדה להם עם פטירתו של הרב חיים קנייבסקי ב-2022.
ביזור הכוח מביא להרהורים, האם תם עידן ההנהגה היחידנית בעולם הליטאי? יש המדברים על אופציה של הנהגה קבוצתית משותפת, מין פדרציה. המעזים יותר מדברים על פיצול שקט, והפיכת המגזר הליטאי לאוסף של קהילות. דבר שאולי יחליש את כוחו הפוליטי אבל גם יביא לפריחה של צבעי הגיוון.
