שערי כלא מעשיהו, רמלה, יום רביעי, 8:00
מילה לפתיחה: היו כמה אבסורדים בהפגנה מול כלא מעשיהו בזמן הדיון על שחרורו המוקדם של המחבל וליד דקה, שרצח את משה תמם. הגדול שבהם הוא שמשפחה שכולה צריכה לנהל מאבק כדי שהמחבל לא ישוחרר מוקדם, בזמן שמעבר לכביש ולמחיצת השוטרים עומדים בני משפחה של המחבל, אזרחים ישראלים, וקוראים "ברוח ובדם נפדה אותך, וליד". כל הנשאלים חזרו על כך שאין כאן מאבק של ימין ושמאל ובכל זאת, למעט ח"כ סימון דוידסון מיש עתיד, המאבק הזה לא חצה מחנות.
רועי עידן, תסריטאי
על המפה: אני גר בקריית־ענבים, נשוי, שתי ילדות. כתבתי את הסדרות "מנאייכ", "הכפולה", "פאנצ'", "אבודים באסיה", "זה לא הגיל" ועוד כמה דברים.
המצפן: הצבעתי ליכוד בלב כבד. אני לא אוהב את המפלגה הזו ואת מי שעומד בראשה, אבל ימני חילוני לא נותר עם הרבה אפשרויות. שנים הצבעתי לבנט ושקד אבל אני לא יכול להתמודד עם מה שהם עשו. הלוואי שהייתה אפשרות ראויה יותר. התפקוד של הממשלה גרוע יותר ממה שחשבתי שיהיה.
שחרור מחבל: היחס של ישראל למחבלים, ובמיוחד פה, מטריד אותי. המערכות שלנו כבר לא עובדות בשביל אזרחי ישראל והביטחון שלהם, אלא משרתות כל מיני אינטרסים שמובילים למצבי אבסורד כמו זה. אדם שהיה מעורב ברצח זוועתי של חייל, לא רק שקוצבים את עונשו, לא רק שהוא ממשיך בפעילות הסתה מתוך הכלא, אלא גם עושים "טעות" בפעם השנייה ומביאים אותו לוועדה הלא נכונה. ברור שזו לא טעות. אם זו הייתה טעות, היו אומרים "סליחה, טעינו. בשבוע הבא דיון בוועדה הנכונה".
שי תמם, הסוכנות היהודית
על המפה: אני אחיינית של משה ז"ל. במקור מנתניה, היום גרה בתל־אביב עם בעלי, ברק. מסיימת את התואר שלי בפוליטיקה וממשל ועובדת בסוכנות היהודית כבר שנתיים, מנהלת תוכנית "עמיתי דילר" של קרן אלן דילר, שמטרתה לחזק את הקשר בין יהודי העולם לישראל.
המצפן: אני עובדת במשרד ציבורי ומעדיפה לא להגיד למי הצבעתי, אבל לא הצבעתי למי שחושבים שהצבעתי.
שחרור מחבל: מתסכל שאני צריכה להילחם במערכת בשביל הדבר הכי ברור בעולם. מי שרצח חייל צה"ל, לא מגיע לו לראות אור יום. אני שמחה לראות שיש פה אנשים מכל הקשת הפוליטית שבאו לתת חיבוק. אנשים עזבו את העבודה שלהם והתגייסו.
אם זה היה קורה פה פעם אחת, עוד היה אפשר להגיד "טעות אנוש", אבל זה מחבל שעושה שני תארים, כותב מחזה שמוצג במימון מדינת ישראל בתיאטרון ישראלי, מבריח טלפונים בשיתוף עם חבר כנסת. לא יכול להיות שאלה טעויות.
זו לא מלחמה של המשפחה – אני לא מכירה מישהו שהצביע לפיד או גנץ ורוצה לשבת באוטובוס או להסתובב בקניון ליד מחבל משוחרר שרצח חייל. הוא אזרח ישראלי עם תעודת זהות כחולה, וכולנו צריכים להצטמרר מהמחשבה הזו.
ד"ר כרמית אלמוג, נפרולוגית
על המפה: אני רופאה למחלות כליה באיכילוב. מלווה בין השאר את התהליך המדהים של מושתלי כליה. אני גרה ברעננה.
המצפן: הצבעתי ליכוד. הייתי מהחותמים על מכתב הרופאים נגד הפוליטיזציה של המקצוע.
שחרור מחבל: שמעתי על הסיפור הזה לפני שבוע בתוכנית של ינון מגל ובן כספית, הם ראיינו את הסבתא, ואחרי זה שמעתי את אורטל האחיינית. לא הלכתי להפגנות אחרות בנושא, אבל במקרה הזה הרגשתי שאני חייבת להגיע. ביקשתי מחבר שיחליף אותי בעבודה היום.
התגובות שאורטל קיבלה, שאמרו לה "איזה מין רופאה את שאין לך חמלה למחבל", היו אבסורדיות. זה עיוות כל הערכים שאני מאמינה בהם. אין עונש מוות בישראל, אבל זה לא אומר שצריך לשחרר מחבל כזה.
יריב חי, מכירות חומרי בנייה
על המפה: אני גר בנתניה ועוסק במכירת חומרי בנייה. כל מי שגדל בנתניה זוכר את הרצח הזה. אני בן 45. כשהוא קרה הייתי ילד ואני ממש זוכר את זה.
המצפן: הצבעתי לליכוד. לא נותנים לממשלה הזו לעבוד ובכל החלטה יוצאים נגדה בטירוף ורק רוצים להפיל אותה. לא קשור לרפורמה, לא קשור לחרדים, רק להפיל את הממשלה.
שחרור מחבלים: כשפרסמתי בפייסבוק על ההפגנה אמרו לי מגיבים מהשמאל שבזמן ממשלת נתניהו ובן־גביר משחררים רוצחים עם דם על הידיים. עניתי להם שהייתי שמח מאוד אם הם היו באים להפגנה אם אכפת להם ממדינת ישראל. זה לא מאבק של המשפחה. נרצחים פה לא רק ימנים ויש פיגועים גם במרכז הארץ.
אין פה כתבים מערוץ 12 ו־13. אבל אם המחבל ישוחרר הם בטח ייתנו לסיפור במה רק כדי לנגח את ממשלת נתניהו.
מוריס הירש, עורך דין
על המפה: עליתי לארץ מאנגליה ב־1996. התגייסתי והייתי עשרים שנה בפרקליטות הצבאית, מרביתן באיו"ש. בתפקידי האחרון הייתי ראש התביעה הצבאית ביו"ש. הייתי אחראי על כתבי האישום לכל המחבלים האלה.
פרשתי לפני שש שנים והיום אני משתדל לעזור בהתנדבות לכל נפגע טרור שמבקש. כאן אני מייצג את משפחת תמם ועובד במכון "מבט לתקשורת הפלסטינית". אנחנו עוקבים אחרי עידוד הטרור מצד הרש"פ, כמו המשכורות למחבלים.
המצפן: גם הילדים שלי לא יודעים. אבל הצבעתי ימין.
שחרור מחבלים: באופן הזוי, ב־2012 שמעון פרס קצב את עונשם של שבעה מחבלים. למה? ככה, כי בא לו. להבנתי, היה לחץ כביר מצד ברק אובמה להניע את תהליך השלום מול אבו־מאזן, אז הוא עשה מחווה. לפני שלושה חודשים השתחררו שני הרוצחים של אברהם ברומברג ז"ל, כרים ומהאר יונס. אחד הרוצחים של משה תמם השתחרר לפני שנתיים, שני האחרים צפויים להשתחרר בשנים הקרובות, והמחבל שרצח את חיים תקתוק ברמלה בשנת 1988 אמור להשתחרר ביולי.
אני רוצה להאמין שזו טעות. ששכנעו את הפקידים שזו בקשה רגילה של אסיר על ערש דווי. קשה לי להאמין שיש גורם זדוני שהחליט לעשות את זה. לאחרונה היה אירוע דומה, מחבל שרצח שבעה אנשים ועמד למות. אבל הייתה החלטה, גם בבית המשפט העליון, שמחבל שהורשע ברצח על רקע טרור לא ישתחרר מוקדם. במקרה של עבריין רגיל המערכת רוצה לתת הזדמנות לשיקום, נותנים להם לצאת מוקדם יותר וממירים את המאסר על תנאי. אבל זה לא מתאים לעבירות טרור.
