ביום שני הקרוב יתייצבו ברחבת הטקסים בבית הנשיא בירושלים 31 מצטייני הנשיא בשירות הלאומי־אזרחי. שניים מהם יבלטו על הבמה במיוחד: בחזות פניהם הם נראים תלמידי ישיבה, אך המדים יסגירו כי הם משרתים כיום בתפקידים מיוחדים. מאיר בכר משרת בצוות המשא ומתן של משטרת ישראל, ובשנה האחרונה השתתף באירועים בולטים שאף הגיעו לכותרות. מנחם, המשתייך לקהילה חסידית בבני־ברק ושלבקשתו אנו מציינים רק את שמו הפרטי, משרת ביחידת הסייבר של שירות בתי הסוהר וממלא בה תפקיד מרכזי, בין השאר על רקע העלייה במתח הביטחוני שגורמת שם להיערכות מוגברת.
מנחם ומאיר לא התגייסו לצה"ל עם הגיעם לגיל 18, אלא דחו את שירותם כמי שתורתם אומנותם. דווקא אחרי נישואיהם ביקשו ללבוש מדים ולהתגייס למשימה לאומית. מאיר, תושב ירושלים, מגיע ממשפחה ספרדית ששלחה את בניה למוסדות ליטאיים, מה"חדר" ועד ישיבה גדולה. אחרי נישואיו, ובמקביל ללימודיו בכולל, החל ללמוד מדעי החברה והרוח באוניברסיטה הפתוחה. במהלך הלימודים נתקל במודעה של לשכת הגיוס המשטרתית, המזמינה סטודנטים לשרת במסלול מיוחד. "זה היה נראה מפתה", הוא אומר. "עמדתי כמעט בכל התנאים, ממוצע הציונים שלי היה טוב, אבל אחד מתנאי הבסיס היה שירות צבאי. לא יכולתי ללכת למסלול הזה, אבל המודעה הזו כן הדליקה בי את ההתעניינות להתגייס למשטרה".
מאיר נפגש עם יוני בן־דוד, מש"ק שילוב חרדים במשטרת ישראל, וזה ניסה לבחון עבורו השתלבות בארגון. "בהתחלה הוא הציע קורסים של תוכנית 'מעלות' (מסלול המיועד לחרדים ומשלב שירות לאומי עם הכשרה מקצועית) ותפקידי הייטק בצבא, אבל זה לא ענייין אותי כל כך. יצאתי מהמשרד שלו בלי כיוון ביד, אבל אחרי שעה הוא התקשר ואמר שיש לו הצעה לתפקיד שהוא חלום חיי. הוא חיבר אותי למי שהיום הוא המפקד שלי, וכך שובצתי לצוות המשא ומתן של המשטרה".
מנחם: "שאלתי את האדמו"ר אם לצאת לעבוד. ציפיתי שיגיד 'לא', אבל הוא דווקא המליץ. הוא אמר ששירות בארגון ביטחוני הוא הדבר הכי טוב"
מדובר בצוות שתפקידו לנהל מיקוח עם חוטפים באירועים ביטחוניים או פליליים, וכן ליצור שיח עם אנשים במצוקה המאיימים לשלוח יד בנפשם. "יש ביחידה 12 איש שהם הגרעין שלה, ועוד שוטרים שמצטרפים אליה במקרה הצורך. רוב האנשים ביחידה הם בתפקידי 'דובר' – אלה שמנהלים בעצמם את המשא ומתן. התפקיד שלי הוא במודיעין. לא הוכשרתי לנהל משא ומתן ואני לא נמצא בשטח. אבל גם מאחורי הקלעים יש הרבה עבודה כדי לעזור ולסייע במצבים מורכבים מהסוג הזה".
איך מקבלים במשפחה ובקהילה את השירות שלך במשטרה?
"ביום־יום אני לא הולך על מדים אבל כן עם אקדח, מה שמלמד שאני בתפקיד ביטחוני. זה מתקבל בסביבה הקרובה שלי. יש כמה חברים שעיקמו את האף ואמרו לי 'מה הקשר שלך לזה', אבל לרוב זה מתקבל בסדר גמור. בשבוע שעבר הייתי עם מדים בשכונת גאולה בירושלים. נעצו בי מבטים, לא יודע אם מתוך התנגדות או סקרנות. אדם עם כיפה שחורה ומדי משטרה זה מראה חריג".
ממיס דעות קדומות
מנחם, המשרת בשב"ס, מספר כי בחסידות שהוא משתייך אליה אין התנגדות לגיוס, ובכל זאת הוא בוחר שלא להסתובב עם מדים בסביבתו החרדית. "יש לי חברים שכן הולכים עם מדים, זה לא דבר עד כדי כך חריג בבני־ברק, אבל לחסידות מגיעים בלי", הוא מספר. "אבא שלי היה הרבה שנים בקבע והוא היה בא לחסידות על מדים, אני פחות בקטע. אני לא חושב שיש התנגדות לצבא. אני ועוד אנשים מהקהילה משרתים במערכות הביטחון וזה די מתקבל בתמיכה, אבל בחסידות אני משתדל לבוא כחסיד. כמו שאומרים ברומא תתנהג כרומאי".
מבחינת היחס למדים בחברה החרדית, מאיר מצביע על הבדל בין מדי צבא למשטרה. "אני חושב שבחור חרדי עם מדי צבא זה משהו שרואים הרבה יותר", הוא סבור. "דווקא עם מדי שוטר זה נראה יותר מוזר ולא מובן, ומטבע הדברים מעורר חשדנות. אני יכול להבין שללמוד תורה זה עדיף על מה שאני עושה, ותמיד חשבתי שמי שלומד צריך להישאר במסגרת הישיבה. אני מעריך מאוד את התורה ואת מה שהיא מייצגת. ועם זאת, תמיד חשבתי שאת מי שבשוליים טוב לגייס לצה"ל. זה חשוב למדינה וחשוב עבור עצמם. אני אישית דווקא למדתי בישיבה ברצינות", הוא ממהר להוסיף, "לא הייתי אף פעם נער שוליים. אבל אחרי החתונה כן הייתי צריך לעבוד ולהתפרנס, והיה לי חשוב לעשות משהו שיש בו ממד של שירות למדינה".
כמי שחווה את עולם התורה החרדי והיום נמצא בשירות משמעותי, מה אתה חושב על החששות של ההנהגה החרדית מכך שהשירות יחשוף את הצעירים לדברים שהם חונכו להתרחק מהם?
"אני יכול להבין את זה. מי שנמצא בעולם הישיבות הולך בדרך מאוד מסוימת, שכל שינוי בה יכול להיות משמעותי. אני מבין את החשש מהיציאה מהמסלול המקובל לעולם שבחוץ, אבל אני התחנכתי אחרת. תמיד יש קיצוניים וקולות אחרים, אבל בגדול אני חושב שרוב המגזר החרדי לא מחזיק בדעות הקיצוניות. אני לא נתקלתי בזה. חרדים שמשרתים מתקבלים לרוב באהבה".
וברמה החברתית, אתה מרגיש חלק מהשוטרים שסביבך?
"כן, וזה גם מביא תועלת גדולה", משיב מאיר. על רקע הביקורת ואף העוינות הגוברת כלפי החברה החרדית, באמצעות העבודה המשותפת הוא מצליח לייצר אווירה אחרת ולפורר דעות קדומות. "לפני כמה ימים ישבתי בארוחת צהריים עם אחד הקצינים פה. הוא אמר לי בכנות שכאשר הוא מדבר עם המשפחה שלו על חרדים הוא מביא אותי כדוגמה למשהו אחר, חיובי, שונה מהרושם שהם מקבלים אולי ממקומות אחרים, זו הייתה אמירה מאוד חשובה בשבילי, שנותנת לי הרבה כוח להמשיך".
לקראת יום העצמאות קיבל מאיר מסרון, ובו התבקש להצטרף לשיחת זום שתתקיים למחרת עם ראובן פינסקי. "לא הבנתי מה רוצים ממני, זה היה קצת מלחיץ", הוא משתף. "בשיחה הוא בישר לי שנבחרתי להיות מצטיין נשיא. הרגשתי צמרמורת. זה מרגש מאוד, לא דמיינתי שאגיע לזה. את התודה אני חייב בעיקר למפקדים שלי ביחידה שמובילים ומלווים, ובזכותם הגעתי למקום הזה".
מאיר: "אחד הקצינים פה אמר לי בכנות שכשהוא מדבר עם המשפחה שלו על חרדים הוא מביא אותי כדוגמה למשהו אחר, חיובי, שונה מהרושם שהם מכירים"
רפ"ק ליאור, מפקדו של מאיר, מעיד כי "מאיר משרת ביחידת המו"מ מזה כשנה בתפקיד מש"ק מודיעין. כמי שמגיע מהמגזר החרדי, הוא מביא איתו עולם תוכן עשיר שתורם לקידום יעדי היחידה בכלל והמודיעין בפרט. היחידה כולה ואני כמפקד שלו רואים בתרומה של מאיר נדבך משמעותי בעשייה השוטפת, והשתלבותו מורגשת במארג היחידה. כולנו גאים בו על ההצטיינות שלו".
תעדוף מספר אחד
מנחם, בן 28, גר בבני־ברק ואב לשניים. "אחרי החתונה הייתי בכולל כמה שנים והצלחתי לא רע בלימוד, אבל לפני שנה החלטתי להתגייס. לפני זה שאלתי את האדמו"ר אם לצאת לעבוד. ציפיתי שהוא יגיד 'לא', אבל הוא דווקא המליץ. עלו כמה אפשרויות, והוא אמר ששירות בארגון ביטחוני הוא הדבר הכי טוב. חלק מהשיקולים היה כנראה שבגוף ביטחוני אין בזבוז זמן. צריך לעמוד בדרישות רציניות, למלא משימות".
מנחם הצטרף לתוכנית "מעלות" של השירות הלאומי־אזרחי, המאפשרת ללמוד מקצוע נחשק בתחומים שונים ובמימון מלא, לצד התנדבות בגופי הביטחון השונים, תוך צבירת ניסיון מעשי שיסייע להשתלב בשוק התעסוקה בשכר גבוה בתום תקופת השירות. עד כה הוכשרו במסגרת התוכנית עשרות בני שירות חרדים, במגוון תחומים.
"עשינו מכינה, למדנו מתמטיקה ואנגלית, ועברנו עוד מבחנים בעברית ובתחומים נוספים, ואז עברנו קורס לניהול רשתות", מספר מנחם. "בסוף הקורס דואגים לשבץ אותנו במקום טוב שבו נוכל לשרת באופן משמעותי. כך הגעתי לתפקיד שאני עושה היום בשב"ס. זה לא רק ניהול רשתות אלא הרבה מעבר, ויש בזה סיפוק. לאורך הקורס אומרים לנו כל הזמן לשאוף להגיע ליותר, ולא להתפשר". כיום תוכנית מעלות מצויה בעיצומו של המחזור הרביעי, עם קרוב ל־50 צעירים שהחלו בהכשרה מקצועית ויצטרפו בקרוב למערך השירות הלאומי־אזרחי.
במבט לאחור, היית מתגייס בגיל 18?
"יש הבדל בין להגיע לצבא בגיל צעיר או להתגייס כשאתה נשוי עם שני ילדים. בחברה החרדית ללכת לצבא זה לשבור מוסכמות. שירות אזרחי נותן אפשרות ללכת לשרת את המדינה ולעשות שירות איכותי, בלי לשבור את המוסכמות ובלי לצאת מהמסגרת. הבדל נוסף הוא שבניגוד לצבא, שאתה נכנס ולא יודע לאן תגיע, בגיוס דרך השירות הלאומי־אזרחי אתה יודע לאן אתה מיועד, לאיזה תפקיד תגיע ומה הצפי. עברו איתנו בקורס על כל ההצעות לתפקידים שהגיעו מהמשטרה, מכיבוי אש, מהשב"ס".
בדומה למאיר, גם מנחם מספר על אווירה של חברות והערכה הדדית. "החברים פה תמיד שמחים לעזור. בקורס למדנו הרבה על הנייר, אבל צריך להשלים הרבה ידע תוך כדי העשייה. כולם פה שמחים לעזור וללמד כל מידע שחסר. מלווים, תומכים. יש אווירה שמחברת את כולם, והיא נובעת מזה שכולנו באנו לעשות טוב למען המדינה".
מפקדו של מנחם, גונדר־משנה מוטי קוסקס, מסביר את הבחירה בו כמצטיין נשיא: "מנחם הוא בן־שירות מצטיין במחלקת הגנת הסייבר. הוא משתלב בהצלחה ומוכיח יכולת גבוהה בלימודיו ובהכשרתו. למרות נקודת פתיחה מאתגרת, הוא לא חשש לעמוד באתגרים ולעבוד בלוחות זמנים מאומצים, תוך השקעת שעות עבודה רבות. הוא חדור מוטיבציה לתרום במסגרת שירותו המשמעותי בארגון ביטחוני. במהלך שירותו עד כה צבר מנחם ידע עשיר, והוא ממשיך להתקדם ולתרום לארגון. אנו, מפקדיו וחבריו, מעריכים את המחויבות והמקצועיות שלו וגאים בהישגיו. בחירתו כמצטיין נשיא היא משוב נהדר עבורנו על התוכנית לשילוב בני השירות במערך הטכנולוגי של שירות בתי הסוהר, ומהווה מקור גאווה לארגון, ליחידה ולחבריו".
חברי הצוות של מנחם באים מקבוצות שונות בחברה הישראלית, שבשיח הפוליטי נחשבות רחוקות. "באחת הישיבות עשינו תעדוף של אירועים", הוא מספר. "אחרי כל התעדופים המפקד אמר: 'התעדוף מספר אחד, לפני הכול ומעל כל המשימות – זה כבוד אחד לשני, שכולם ירגישו בנוח'. ככה באמת הצוות נראה. לכולם חשוב שלחברים יהיה הכי טוב".
אתה מרגיש שאורח החיים שלך נשמר?
"יוסי פרנקל, מנהל האזור שמלווה אותנו בארגון 'חברים', אמר לי שאם אין לי מקום למגבת כשאני חוזר מהמקווה, שאדבר איתו והוא ידאג לי למתלה בשב"ס", צוחק מנחם.
איך ההרגשה להיות מצטיין נשיא?
"זה בא בהפתעה. זה משמח וזה קורה בעיקר בזכות הצוות שלי, המפקד שלי. יש לי חבר'ה שכיף לעבוד איתם".
ראובן פינסקי, מנכ"ל רשות השירות הלאומי־אזרחי, מכיר את סיפורם של השניים. "השירות האזרחי שצעירים חרדים רבים עושים במספרים גדלים והולכים, הוא ברכה עבור השירות ועבור כל הציבור בישראל. מדובר בצעירים ערכיים ואחראיים שמספקים תרומה יומיומית לחוסן של החברה בישראל, וזאת בלי לוותר לרגע על זהותם ואמונתם. ההצטיינות של מנחם ומאיר מעידה על ההצלחה שלהם ועל התרומה האדירה ויוצאת הדופן שלהם, שתסייע להם רבות גם בחיים האזרחיים אחרי השירות. אנחנו שמחים וגאים בהם, ובטוחים שהם יהיו עבורנו מקור לגאווה גם בעתיד".
