חמישים שנה בדיוק חלפו מאז גילה הארכיאולוג לין ריטמאייר – כיום בן 78 – את תגלית חייו. הארכיאולוג הנוצרי ממוצא הולנדי, שמתגורר בשנים אלו באנגליה, היה כאן בראשית שנות השבעים ועבד כעוזר מחקר של אבי הארכיאולוגיה המקראית פרופ' בנימין מזר. בעידן שאחרי מלחמת ששת הימים התמקד מזר בחקר הר הבית וסביבותיו, וריטמאייר סייע לו בפענוח הממצאים בתור מומחה לאדריכלות של אתרי עתיקות.
יום אחד זיהה ריטמאייר שהמדרגה התחתונה בגרם המדרגות העולה לרחבת כיפת הסלע מצפון־מערב אינה אלא חומה עתיקה. התברר אז שזו מקבילה לכותל הקדום יותר של ההר, הכותל המזרחי (הורדוס הרחיב את ההר צפונה, דרומה ומערבה, אך לא שינה את תוואי הקיר המזרחי). המרחק בין המדרגה ובין כותל ההר המזרחי הוא 262.5 מטרים. ריטמאייר נזכר שבמשנה מתואר הר הבית כריבוע בן 500 על 500 אמה. כשחילק את אותם 262.5 מטרים ל־500 קיבל אמה בת 52.5 סנטימטרים – כשיעורה של אמה מצרית מלכותית. בעזרת זיהוי הכותל המערבי הקדום של ההר, וכשהבין שהקיר הצפוני של רחבת כיפת הסלע הניצב בתשעים מעלות למדרגת האבן הוא כותל של הר הבית המקורי, הצליח ריטמאייר לשרטט את הריבוע הקדום של ההר.
כיום המדרגה הזאת היא בגובה שווה לרצפת הנדבך התחתון של ההר, אולם כשריטמאייר הגיע להר – בטרם התנכלו המוסלמים לאדריכלות הקדומה – עוד היה אפשר לראות את הסיתות הגס של צידי אבני החומה. זהו סיתות שלדברי החוקר מתאים לסגנון הבנייה במאה השביעית לפני הספירה, בימי המלך חזקיהו. ריטמאייר מעיר שסיתות דומה אפשר למצוא גם בכותל המזרחי, משני צידי שער הרחמים. אכן, להבנתו שער הרחמים הוא שער שושן הקדום, השער המזרחי של ההר המוזכר במקורות. החוקר מציין גם מגדל בחפירות העופל, שכל הממצא בו הוא מתקופת הברזל 2 – ימי הבית הראשון – ובנוי גם הוא מאבנים המסותתות בדיוק באותו סיתות גס.
לצד המדרגה המסמנת את מקום הכותל המערבי המקורי של ההר ריצפו הערבים בשנת 1974 ריצוף חדש, שהסתיר מעין את צידן הבולט של האבנים בחומה העתיקה. לריטמאייר ברור שהמוסלמים עשו זאת בכוונה תחילה, במטרה להסתיר מעין את העתיקות בעלות הזיקה היהודית. ביום שיתאפשר בו סוף־סוף לארכיאולוגים לחפור בהר, הוא ירוץ קודם כול לנקודה הזאת. הוא מבקש לחפור כאן לעומק מטר אחד בלבד, עד סלע האם, כדי לאשש סופית את טענתו.
הגילוי של ריבוע מושלם בן 500 אמה, כמתואר במקורות, הוא דרמטי. העובדה שהאמה היא במידת האמה המצרית המלכותית דרמטית אף יותר ומעידה על קדמות הממצא הזה. בהלכה היהודית הנוכחית מקובלות שתי מידות אמה שונות, אחת שקבע הרב חיים נאה לפי מסקנותיו הלמדניות, ובה 48 סנטימטרים, ולעומתו זו שהחזון אי"ש הסיק, ששיעורה כ־56 סנטימטרים. מתברר ששני תקני אמה שונים לגמרי רווחו כאן בימי בית ראשון ונשאבו לא ממקורות הלכתיים אלא דווקא מהמעצמה השכנה: אמה מצרית רגילה בת שישה טפחים ארכה כ־45 סנטימטרים, ולעומתה אמה מצרית מלכותית בת שבעה טפחים נמתחה לאורך 52.5 סנטימטרים. זו האחרונה באה כביכול לדמות את ידו הגדולה וזרועו הנטויה של פרעה הכול־יכול.
ריטמאייר שייך כאמור את קביעת תוואי הר הבית הריבועי הקדום לחזקיהו, אולם ייתכן שההר נוסד כבר בידי שלמה, במאה העשירית לפנה"ס, בעת שבנה את הבית. יש המזכירים בקשר לאמה המצרית את הפסוק בספר דברי הימים ב (ג, ג): "ואלה הוסד שלמה לבנות את בית הא־לוהים האורך אמות במידה הראשונה". המידה הראשונה הזו היא אולי האמה המלכותית. אחרים מציינים את העובדה שבספר יחזקאל, כשמתואר מבנה בית המקדש העתידי, מצוין שהמידות הן על פי אמות בעלות טפח נוסף – "אמה וטופח".
בחפירות הארכיאולוגיות בירושלים של ימי הבית הראשון נמצאו זה לצד זה שני תקני האמה. לפי כתובת השילוח, למשל, אורך אמת השילוח כ־1,200 אמה. במידות ימינו אורכה של אמת המים הקדומה 533 מטרים. לפי זה, הכוונה בכתובת היא לאמה בת 44.4 ס"מ, מידת האמה המצרית הרגילה בקירוב. במקום אחר, בחפירות שהתקיימו בשנת 1885 במנזר סנט אטיין מצפון לשער שכם, התגלו שתי מערות קבורה מפוארות מימי בית ראשון. אחת מהן מתוכננת לפי מידות האמה המצרית הרגילה ואילו השנייה לפי האמה המצרית המלכותית. מידות אולם הכניסה של האחרונה הן 5.30 מטר על 4.20 מטרים שהם 8 אמות על 10 אמות מצריות מלכותיות.
הארכיאולוג ד"ר גבי ברקאי השתתף אחרי מלחמת ששת הימים בחקר מערות הקבורה של אצילי ממלכת יהודה בימי הבית הראשון, שנמצאו בכפר השילוח. הוא מציין למשל חדרי קבורה מלבניים בגודל 2.40 על 1.32 מטרים, שלמעשה הם 2.5 על 4.5 אמות מצריות מלכותיות. גובה החדרים הללו הוא 2.6 מטרים, חמש אמות מצריות מלכותיות. לגבי קבר אחר מימי המלוכה בכפר השילוח מציין ברקאי שרוחב חזית המצבה הוא 5.25 מטרים – בדיוק עשר אמות מצריות מלכותיות.
במאמר שפרסם דרך יד יצחק בן־צבי עוד ב־1991 מזכיר ברקאי מערות קבורה מימי בית ראשון, שנמצאו בתחתית חומת ירושלים מדרום לשער יפו, שם נמצא שבשלב הראשון השתמשו המתכננים בתקן של האמה המצרית הקצרה ואילו בשלב השני הם השתמשו בתקן האמה המצרית המלכותית.
בחפירות תל מגידו שערכה אוניברסיטת שיקגו בשנים 1925 עד 1939 אותרו שתי אורוות סוסים גדולות מסוף המאה התשיעית לפני הספירה, ימי המלכים יהואש ובנו ירבעם השני. אחת האורוות בנויה לפי האמה המצרית הרגילה ואילו מקבילתה לפי התקן המלכותי.
מעבר לכך שזרועו הארוכה של פרעה הגיעה עד לארץ הקודש ולעיר הקודש, אפשר ללמוד מכאן על קדמות הממצאים הארכיאולוגיים בהר הבית. מעולם לא התקיימה בו חפירה ארכיאולוגית ראויה לשמה, אולם נראה שכבר אותר במקום תוואי ההר הקדום – זה המתואר במשנה, ועוד לפי תקן אמה שרווח כאן בין ימי שלמה לימי חזקיהו. באמת ידם, שהותירה חותם בשטח מאז ולתמיד, הם מנופפים לנו לשלום ומעידים שבהחלט היו כאן.
