צוללנים השוו את החוויה לטיפוס על הר, אבל לא באוויר הפתוח אלא באזורים צרים וחשוכים, תוך כדי מאבק עם מי שיטפונות גועשים, וכשהם סוחבים ילד באותו זמן. היה עליהם להוביל את הנערים דרך פתחים ברוחב חצי מטר, עמוסים בציוד כבד. צוללן אחד שהיה מחובר לאחד הנערים הוביל, וצוללן נוסף עקב מאחור. כל מסע מייגע אל תוך המערה ובחזרה לקח בין 9 ל־11 שעות.
בסופו של דבר, ביום שלישי, קבוצת הצוללנים ה"כוכבים" מלפחות שש מדינות השלימה משימה שחששו שתהיה בלתי אפשרית. הם חילצו את האחרון ב־12 שחקני הכדורגל הצעירים ואת מאמנם בן ה־25 מהמערה המרוחקת שבה נתקעו במשך יותר משבועיים.
"הצלנו את כולם", אמר נרונגסאק אוסאטאנאקורן, מושל מחוז צ'אנג ראי לשעבר והאחראי הראשי על תוכנית החילוץ, ומתנדבים ועיתונאים פרצו סביבו בקריאות צהלה ובמחיאות כפיים, "השלמנו משימה בלתי אפשרית". יחידת אריות הים התאילנדית הוסיפה בדף הפייסבוק שלה: "אנחנו לא בטוחים אם מדובר בנס, מדע, או מה".
הנערים ומאמנם מהעיירה הקטנה בגבול תאילנד־מיאנמר נמצאו באורח פלא תשעה ימים לאחר שנעדרו ב־23 ביולי. היעלמותם הובילה לשיתוף פעולה בינלאומי מדהים ולחשיבה מחוץ לקופסה, ומומחים רבים ממגוון תחומים תכננו את חילוצם של כל הנעדרים.
בלי יכולת למצוא פתח אל תוך המערה מן ההרים שבהם היא שוכנת, התוכנית לחילוץ הנערים בעזרת קבוצה של 18 צוללנים מאנגליה, אוסטרליה, סין, תאילנד, ארה"ב ודנמרק נחשבה לפחות מסוכנת מכל האפשרויות האחרות. החילוץ הדרמטי החל ביום ראשון, בתוך כמה ימים שבהם הכינו את המערה ואת הנערים עצמם. אחד הצוללנים כתב בפייסבוק שבילה 63 שעות במערכת המערות בתשעת הימים האחרונים.
מאמץ ההצלה גדל וצבר תאוצה לאחר שהקבוצה נמצאה ביום שני שעבר. הוא כלל מעל 100 פעילים במערה עצמה, 1,000 חיילים מצבא תאילנד וכמעט 10,000 בני אדם נוספים שדאגו לכל דבר אחר – מהסעות לאזור המערות ועד הכנת ארוחות של עוף מטוגן, ביצים, אורז ומרק אטריות שהוגשו לצוללנים, למתנדבים ולעיתונאים באזור. בעת שמומחים בינלאומיים פעלו להקים קשרי הצלה, הקימו תאילנדים כפריים דוכני קפה ותחנות מסאז' למצטרפים למאמצים.
המשימה הייתה גם מרוץ נגד מזג האוויר. הממונים על החילוץ נאלצו לאזן בין סיכון גשמי המונסון, שהיו עלולים להציף שוב את המערב, ובין מוכנותם של הנערים, שנחלשו לאחר החוויה הקשה. במהלך שלושת ימי החילוץ ירדו גשמים מפעם לפעם, אך המאמצים לשאיבת המים מהמערות צלחו, ומשך שהייתם של הנערים מתחת למים היה מזערי.
המתח שאחז בעיירה הקטנה סמוך למערות נשבר ביום שלישי בערב, כשאחרון האמבולנסים הפעיל את הסירנה שלו ודהר במורד ההר. שוטרים תאילנדים שהוצבו בשני צידי הכביש צחקו והרימו אגודלים לעבר העיתונאים מרחבי העולם, שחיכו בדיוק לרגע הזה.
צופים מהצד צעקו "הויה מו פה!" – מחווה ל"מו פה" או "שוורי הפרא", שמה של קבוצת הכדורגל שהנערים חברים בה. דרך העננה הכבדה היה אפשר לראות מעט מהשמיים הכחולים והשמש השוקעת בזמן שמסוק ריחף מעל המערה, נושא את הנערים האחרונים לבית החולים הסמוך לצ'אנג ראי. לאחר מכן חולצו אריות הים התאילנדים והחובש האוסטרלי, שנשלחו לעומק האדמה אל הנערים כדי להכין אותם במשך כמה ימים לחילוץ.
התייצבות רפואית
ביום ראשון החליטו האחראים על החילוץ שאין באפשרותם להמתין יותר, באמרם שהתנאים הם "הכי טובים שיכולים להיות" להתחלת מבצע החילוץ. במהלך שלושת הימים הבאים חולצו הנערים בקבוצות: ארבעה ביום הראשון, ארבעה ביום השני, וארבעה והמאמן ביום השלישי.
בין העוקבים בעולם אחר מבצע החילוץ היו מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג והיזם המיליארדר אילון מאסק, שהורה לקבוצת המהנדסים שלו לבנות "צוללת מותאמת לילדים" שתהיה עשויה מחלקי טילים, ושתוכל להניע את הנערים דרך הפתחים הצרים במערות. בסופו של דבר לא נזקקו התאילנדים לסיועו.
זמן קצר לאחר ההכרזה על הצלחת המבצע שלח גם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ את ברכתו: "בשם ארה"ב, ברכות לאריות הים התאילנדים ולכולם על הצלחת המבצע שהציל את 12 הנערים והמאמן שלהם מהמערה הבוגדנית בתאילנד. זה רגע יפהפה – כולם ניצלו, כל הכבוד!"
הרופאים שטיפלו בשמונת הנערים שחולצו בימים ראשון ושני דיווחו שמצבם הכללי טוב – תוצאה מדהימה בהתחשב בכך שהם שהו במערה במשך תשעה ימים בלי אוכל או קשר עם העולם החיצון עד שנמצאו, ואז המתינו ימים נוספים לפני שיצאו למסע ארוך, שאפילו צוללנים מנוסים הגדירו אותו כמסע המסוכן ביותר שעברו אי פעם. ביום שישי נהרג צוללן תאילנדי מחוסר חמצן בזמן שהציב בלוני אוויר דחוס לאורך נתיב החילוץ.
"רופאים כבר טיפלו בנערים, וכעת כולם בסדר ושמחים ומדברים באופן רגיל", אמר ג'סדה צ'וקסדמרונגסוק, מזכיר משרד הבריאות התאילנדי. לאחד הנערים היה דופק איטי, ולאחרים הייתה ספירת כדוריות דם לבנות נמוכה, אך הם יוצבו מאז. הרופאים הוסיפו שלשני נערים הייתה דלקת ריאות מינורית, ושכולם קיבלו טיפולים נגד כלבת – למקרה שהיו עטלפים במערה – וכן זריקות טטנוס ועירויים.
לפי ציפיות רופאים, הנערים ישהו בבית החולים למשך שבעה ימים נוספים, אך ייתכן שישוחררו מוקדם יותר אם בדיקות הדם שלהם יהיו נקיות. לאף אחד מהם לא היה חום, וכולם יכלו לאכול אוכל רגיל "של בית חולים", לדברי ג'סדה, שהוסיף שזהו שדרוג על פני הדייסה המימית שאכלו מיד כשחולצו. תזונאי שאחראי על התפריט שלהם המליץ שלא יאכלו שום דבר חריף או מלוח, למרות תאוותם לבשר צלוי ואורז.
ביום שני בערב שמונת הנערים כבר התלוצצו, צחקו ושוחחו כרגיל, לפי הרופאים. בינתיים, הורי הנערים רק יכלו לצפות בהם דרך חלון זכוכית. ביניהם הייתה אומפורן שריוויצ'אי, דודתו של אקפול צ'אנטאנוונג, עוזר המאמן של הקבוצה. היא מטפלת בו מאז שהוריו נפטרו כשהיה בן 10. "אני רק רוצה לחבק אותו ולהגיד לו שהתגעגעתי אליו", היא אומרת. "זה הדבר הראשון שאעשה".
