בחירתו של הרב מאיר כהנא למועמד הציונות הדתית לכהונת הרב הראשי לישראל הפתיעה רבים. גם בדיווחים בתקשורת על ההכרעה שקיבלה ועדת הרבנים בראשות הרב יעקב אריאל, לאחר התמודדות צמודה למדי מול הרב מיכה הלוי, רבה של פתח־תקווה, בלט מרכיב ההפתעה. ואולם הרב כהנא עצמו נרגש מאוד נוכח כובד המשימה שהוטלה עליו, אך לדבריו כלל לא הופתע.
"ברגע שראיתי את רשימת ארבעים חברי הוועדה, והבנתי שהיא מאוזנת, ההיגיון שלי אמר שהדבר הנכון מבחינת הוועדה הוא ללכת על מועמד אמצע, בוגר ישיבת הסדר. לכן לא הופתעתי", הוא מסביר. "מה שכן, פתאום זה הפיל עלי מין בלוק של משקל רוחני שלפני כן אפילו לא דמיינתי איך מרגישים אותו. כאשר ראש הישיבה שלי, הרב צפניה דרורי, הטיל עליי את המשימה להיערך להתמודדות על כהונת הרב הראשי, הרגשתי תחושה של תלמיד העומד בפני רבו. אבל כאשר הוועדה הטילה את זה עליי, פתאום הרגשתי את הדור עומד מולי, את כל גדולי התורה של הציונות הדתית ניצבים מולי. זו כבר תחושה אחרת לגמרי".
הרב כהנא הוא המועמד הפחות מוכר מבין מי שהיו בעלי סיכוי להיבחר על ידי הוועדה, אך את ההיערכות להתמודדות על כהונת הרב הראשי לישראל הוא החל כבר לפני קרוב לשנתיים. "לפני שלוש שנים בערך התחלתי לשוחח עם הרב דרורי על כך שאני חושש שאנחנו הולכים לשידור חוזר של פיצול במחנה הציוני־דתי בבחירות הקרובות לרבנות הראשית, פיצול שיביא לכך שפעם נוספת ייבחר רב חרדי. אני אישית מאוד מעריך את הרב הראשי הרב דוד לאו, ועובד איתו מאוד מקרוב בתפקידי כיו"ר נציגות הדיינים. ועדיין, כאשר לפני עשר שנים היו מועמדים הרב יעקב שפירא והרב דוד סתיו, וסכום הקולות שהם קיבלו יחד היה גבוה מזה שקיבל הרב דוד לאו, ברור שהכישלון של הציונות הדתית בבחירות ההן נבע מהפיצול.
"שוחחתי עם הרב דרורי רבות על העניין, ואז לפני שנתיים הוא פשוט הפיל את זה עליי. באותה שיחה הוא אמר לי: 'אני מסכים איתך שחייבים מועמד מוסכם, אבל אנחנו נצטרך שאתה תהיה המועמד'. אני נבהלתי ונרעשתי. התקשרתי לראש ישיבת ירוחם שבה לימדתי, הרב אליהו בלומנצויג, והתשובה שלו הייתה בהתאם לסגנונו: 'אני לא שולל את האפשרות הזו'. מי שמכיר את הרב בלומנצויג יודע שכאשר הוא אומר 'לא שולל', זה הרבה יותר מפחיד מאשר כאשר הרב דרורי דוחף אותך".
"כל חבריי הדיינים, גם החרדים, מכירים אותי היטב ויודעים שכל הפסיקות שלי על פי התורה. שום דבר לא מגיע משום כיוון אחר, ואין לי שום ספק שהם יעמדו לצידי. יכול להיות שתהיה התנגדות מסיבות פוליטיות, זה עניין אחר"
עם ברכת הדרך הזו הלך הרב כהנא לרב חיים דרוקמן. ההיכרות הקרובה ביניהם החלה לפני כעשור, כאשר הרב כהנא עמד בראש ועדת הבחירות לרבני העיר ירושלים. "סיפרתי לו על השיחות שהיו לי עם הרב דרורי ועם הרב בלומנצויג, והוא אמר בתגובה שהוא מסכים עם הרב בלומנצויג שזו בהחלט אפשרות שעומדת על הפרק וצריך להיות ערוכים אליה. מאותו רגע נכנסתי לאיזשהו שיח ביני לבין עצמי, ביני לבין חבריי הקרובים וביני לבין תלמידיי הקרובים. התהליך עצמו היה ארוך. ידעתי שהרב מיכה הלוי חושב על זה, ולכן דבר ראשון התקשרתי אליו. דיברנו על הדברים והכרענו בינינו לבין עצמנו שאנחנו לא נתחרה אחד מול השני על קולות 150 חברי האסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים לישראל, אלא נמצא את הדרך להכריע בינינו עוד קודם לכן.
"היתה איזושהי ועדה קודמת בראשות הרב דרוקמן, שדבר קיומה לא פורסם רשמית, אבל בפועל מאחר שהרב דרוקמן נפטר היא לא השלימה את מלאכתה. בסופו של דבר קמה הוועדה הגדולה הזו של ארבעים הרבנים, שאני מאוד שמח עליה. חשוב לומר שכל הרבנים שהופיעו בפני הוועדה היו מעוניינים שהיא תכריע, ושלא ייווצר מצב שבו אנחנו מתמודדים אחד מול השני על קולות האסיפה הבוחרת, ותסריט הפיצול יחזור. הוועדה הזאת, בניגוד לוועדה שבראשה עמד הרב דרוקמן, לא הוקמה מכוח הסכמתנו אלא בעקבות הפנייה של השר בצלאל סמוטריץ' לרב יעקב אריאל. הרב אריאל הוא שהקים ובנה אותה מלמעלה ועד למטה, אבל אני חושב שבעיני כל הרבנים זו הייתה הדרך הנכונה והראויה להכריע".
לא רק קצין דת
תפקידו של הרב הראשי לישראל מורכב למעשה משני תפקידים: נשיא מועצת הרבנות הראשית, שעומד בראש הרבנות הראשית, ונשיא בית הדין הרבני הגדול. היו מי שהזכירו השבוע כי לרב כהנא ניסיון רב כדיין, אך הוא מעולם לא כיהן כרב בקהילה, בוודאי שלא כרב מקומי. שאלתי אותו אם הוא חש מוכן לתפקיד.
"בשונה ממערכות אזרחיות שבהן אתה יכול להפריד בין העולמות, במערכת הרבנית זה לא עובד ככה", משיב הרב כהנא. "דיין הוא קודם כול רב. יש ביטוי כזה שאומר, 'רבְנו, אבל לא נלך על זה לרב'. זה נובע מכך ששני יהודים שרבים באמת פונים קודם כול אל רב בית הכנסת, ורק אם זה לא עוזר הם מגיעים לבית הדין. יש לפעמים אנשים שמגיעים לבית הדין ואתה אומר לעצמך 'למה הם באו לבית הדין, הם היו צריכים ללכת לרב שיעשה להם קצת סדר'. התפיסה היא שהרב הוא הגורם הראשון שאנשים פוגשים כשיש להם שאלות או בעיות קטנות, והדיין הוא מי שהם פוגשים כאשר הבעיות נהיות גדולות. זה נכון במשפחה וזה נכון בהרבה דברים שבהם העצבים החשופים של החברה הישראלית נדרכים וכואבים.
"כל סוגיית פסולי החיתון למשל. אנשים חושבים שזה נושא שהרבנות עוסקת בו, כי הם הולכים לרבנות להירשם לנישואין. אבל האמת היא שאם הכול חָלק אכן הולכים לרבנות, אבל במקרה שיש בעיה, אפילו קטנה, מגיעים לבית הדין. רישום הנישואין יושב טכנית ברבנות, אבל מהותית במערכת בתי הדין. גם סוגיות של גיור ושל בירורי יהדות בקרב עולים חדשים, כל הדברים האלה מגיעים לבית הדין.
"זה נכון שבתי הדין לא מתעסקים בכלל בנושא של הכשרות, אבל עם כל המשמעות הציבורית והכלכלית שלה, כשרות היא רק ענף אחד במה שהרבנות הראשית צריכה לעשות. הרבנות הראשית צריכה להיות בראש ובראשונה הלב הפועם של הציבוריות הישראלית. המרכז הרוחני של החשיבה הישראלית על מי אנחנו ולאן פנינו. זה לא קורה כי הציבור הכללי תופס את הרבנות כקצין דת ולא מעבר לזה. זה קודם כול מה שצריך להשתנות. ואת הפער הזה חווה כל רב, לא משנה אם אתה ר"מ בישיבה, רב קהילה או יישוב, או דיין. כמי שחי את הפער הזה אני מודע מאוד לנושאים האלה, וגם מודע מאוד לנושאים הקהילתיים".
בהקשר זה מוסיף הרב כהנא כי כמה וכמה מתלמידיו עוסקים ברבנות. הוא מציין את רב העיר ירוחם, הרב יצחק שלו, ושורה של תלמידים נוספים המכהנים כרבני קהילות ויישובים. "הם מתייעצים איתי לא פעם. לפעמים אלו התייעצויות נקודתיות על נושאים שקשורים ל'חושן משפט' ול'אבן העזר' (חלקי ה"שולחן ערוך" העוסקים בדיני ממונות ובהלכות אישות ומשפחה; ש"פ), ולפעמים אלו נושאים שיש להם נגיעה כלל־ישראלית. למשל, עוד לפני שנים שיתף אותי חברי הרב יוסף צבי רימון, שלמדנו יחד בנתיב מאיר, בהתלבטויות סביב השאלה של דרשה על ידי אישה בבית הכנסת. האם בכלל, ואם כן איפה, וכולי. זו שאלה שיש לה משמעות ציבורית רחבה מאוד. בפועל אני מעורב בחשיבה של רבנות אף שלא כיהנתי בתפקיד של רב קהילה או רב מקומי. ברור שיש פה עולם שלם שאני אצטרך ללמוד, ואני לא חושב שזה יהיה קל. אבל אני חושב שיותר קל ללמוד את עולם הרבנות כאשר אתה מצוי בעולם הדיינות, מאשר ללמוד את עולם הדיינות כאשר אתה לא מצוי בו בכלל. לא לחינם כושר לרב עיר איננו מאפשר לרב לשמש כדיין, ואילו כושר לדיינות מאפשר אוטומטית להתמודד על רבנות עיר. כך קובע החוק".
בתי הדין משתפרים
את הנושאים שאותם מבקש הרב כהנא לקדם ברבנות הראשית, הוא מחלק לארבעה מעגלים. "המעגל הראשון הוא מה שכבר הזכרנו – היחס של הציבור הישראלי לרבנות, ואולי היחס של הציבור הישראלי לתורה בכלל. העובדה שהציבור מתייחס לרבנות כאל משהו שראוי להתרחק ממנו, זו תוצאה של טעות בניווט שהרבנות עשתה, וצריך להחזיר אותה אל הציר. כל יהודי בעולם, גם אם הוא לא שומר תורה ומצוות, צריך שיהיה לו רב. מי שלא שומר תורה ומצוות לא יבקש מהרב פסק הלכה, אבל הוא כן ירצה לקבל ממנו מבט ערכי ויהודי שהרב יכול להוסיף לו מתוך היכרות עם התורה ומתוך המבט שלו כאיש א־לוקים. בשביל זה לא צריך כמובן רבנות ראשית, אבל נדמה לי שהיחס השלילי ל'ממסד הדתי' מרחיק את הציבור מהרבנות בכללה. גם הרב הכי ידידותי והכי מחובר צריך להתמודד עם התדמית הבעייתית שנוצרה לרבנות. את הדבר הזה צריך לשנות.
"המעגל השני הוא הרבנים. בעבר היה ברור לרבני ישראל שהרבנות הראשית היא המקום שבו מתנהלים הדיונים בנושאים ההלכתיים והציבוריים שנוגעים לכלל ישראל. כך היה בימי הרב הרצוג. כיום המצב הוא שהחרדים מזמן לא רואים ברבנות גוף שכדאי להתעניין בו, מועצת הרבנות הראשית לא מחוברת בתוך עצמה ולא מחוברת לנושאים שמטרידים את כלל ישראל, והציבור הרחב גם הוא לא מעוניין לשמוע. המשימה היא לחבר את רבני ישראל מחדש אל הרבנות הראשית.
"המעגל השלישי הוא יהדות התפוצות. זה דבר שכבר קיים היום, אבל צריך לחשוב איך להדק את שיתוף הפעולה עם גופים רבניים בתפוצות. יש דברים גדולים שאפשר לעשות. והמעגל הרביעי הוא הנושא של קשר עם גורמי שלטון. אני לא מצפה ששרי הממשלה יבואו לקבל פסקי הלכה בשאלות של מדיניות מהרבנות הראשית, אבל אני חושב שהתייעצות היא דבר ראוי וחיובי. אני חושב שכל שר וכל חבר כנסת צריך לדעת שאם יש על שולחנו שאלה שנוגעת לכלל ישראל ויש לה היבטים רוחניים, הרבנות הראשית פתוחה לזה ומצפה לזה. לשם כך הרבנות צריכה להחזיק קשר עם מומחים ומכונים בכל התחומים. הכוונה איננה שהרבנות תיתן פסקי הלכה, אלא נקודת מבט יהודית־רוחנית תורנית".
במערכת בתי הדין הרבניים, לעומת זאת, מסמן הרב כהנא שתי משימות עיקריות בטווח הזמן המיידי: דיני ממונות, והגדלת תקנים. "הסיפור של דיני ממונות הוא כזה", הוא מפרט. "עוד מתקופת המנדט ועד שנת 2006 בתי הדין דנו דיני ממונות בהסכמת הצדדים, מכוח חוק הבוררות. בשנת 2006 כל זה נפסק, בעקבות פסק־דין 'סימה אמיר' של בג"ץ. אבל בג"ץ לא אמר שזה בעייתי באופן מהותי, אלא שצריך להסדיר את זה בחקיקה. עד היום הכנסת לא הצליחה לחוקק חוק כזה. עם זאת, אני חושב שאם כבר מחוקקים – חשוב שזה יהיה 'שיפוט בהסכמה' כמו בירושות וצוואות, ולא 'בוררות' שבה צריך ללכת אחר כך לבית המשפט ולאשר את פסק הדין.
"במקביל חייבים להגדיל את התקנים במערכת, הן של דיינים, ולא פחות חשוב מכך של המעטפת המסייעת לדיינים. לפני שנים ספורות הממשלה מינתה ועדה בראשות עודד פלוס, שהיה אז מנכ"ל המשרד לשירותי דת, כדי להכין תוכנית להשוואת התקנים בין בתי הדין לבתי המשפט. הממשלה לא אימצה את ההמלצות. חייבים לאמץ אותן, וכמובן גם לעדכן אותן להיום. מדובר על הוספת 33 תקנים של דיינים, הוספת עוזרים משפטיים, פקידים, אולמות דיונים ואזורי המתנה ראויים. כיום יש משהו כמו 8 עוזרים משפטיים ל־32 הרכבים של דיינים. כשסיפרתי את זה לידידיי בנציגות השופטים, הם פשוט לא הבינו איך אנחנו מצליחים גם לקיים דיונים, גם לטפל בבקשות ביניים וגם לכתוב פסקי דין. חייבים לשנות את זה".
נושא שנמצא בלב השיח הציבורי סביב בתי הדין, הוא סוגיית מסורבות הגט והעגונות. לדעת הרב כהנא, "יש פער בהבנת הנושא. בעניין העגונות, כלומר נשים שהבעל שלהן ברח, נעלם או שמסיבה כלשהי הוא לא יכול לתת גט, הופכים את העולם כדי לפתור כל מקרה. זו מסורת בתי הדין בכל הדורות, וזה לא תלוי במגזר או בתקופה. מסורבות גט זו שאלה יותר מורכבת, אבל גם כאן צריך לדעת שבתי הדין הרבניים כל הזמן בודקים את עצמם על מנת להשתפר. לא דומה מה שהיה לפני עשרים שנה ועשר שנים למצב כיום. הציבור מתקשה לראות את השיפור, קודם כול כי הליכים משפטיים בנושאים הללו הם תמיד חסויים, וגם המספרים יכולים להיות מטעים. הרי הסוגיה הראשונה ששנויה במחלוקת בין בתי הדין לארגונים שעוסקים בנושא היא מי נחשבת 'מסורבת גט', וגם מיהו מסורב.
"כדיין אתה מנסה לאתר את המקרים הבעייתיים ולשים עליהם את מלוא כובד המשקל, ודווקא הם נגמרים מהר. הבעיה היא בדרך כלל במקרים שנראים בהתחלה פשוטים ולאט לאט הדברים מסתבכים, דיונים נדחים, ופתאום אתה רואה שיש לך תיק שמתעכב שנה וחצי, למה הוא עוד לא הסתיים? רק אז אתה מתחיל ללחוץ על הגז, ולפעמים זה כבר מאוד קשה. אני חושב שכאן יש מקום להשתפר ביצירת מנגנונים פנימיים שיאפשרו לזהות את המקרים האלה מראש ולתת להם מענה אינטנסיבי יותר, בין היתר תוך היעזרות בכלים מחקריים ובכלים פנים ארגוניים".
בהקשר זה מציין הרב כהנא כי ישנם כלים רבים שעומדים לרשות הנהלת בתי המשפט ואילו הנהלת בתי הדין הרבניים לא זוכה לקבל, כלים שהיו עשויים לשפר באופן משמעותי את עבודת המערכת. כדוגמה לכך הוא מזכיר את מחלקת המחקר של הנהלת בתי המשפט, גוף שאיננו קיים בבתי הדין. "אפילו חוקר אחד שיסייע בזיהוי תהליכים פנימיים כאלה, יכול מאוד לעזור. זו עוד מטרה שאני מציב לעצמי".
אחד הפצעים הכואבים במערכת היחסים שבין הדת למדינה בישראל הוא סוגיית הגיור, שאומנם איננה מתנהלת במערכת בתי הדין אך כפופה לסמכותו ההלכתית והחוקית של נשיא בית הדין הרבני הגדול. עמדתו ההלכתית של הרב כהנא בנושא ברורה: "אני מאלו שסבורים שגיור מתבצע רק עם קבלת עול מצוות מלא. בין אם מדובר באדם מבוגר ובין אם זה ילד, שצריך לגדול אצל הורים שומרי תורה ומצוות. זה מה שיוצא מעיון הלכתי בסוגיה, פשוט וחד. אני חושב שאם מדינת ישראל תיקח את הגיור כפרויקט לאומי, היא יכולה לשפר מאוד את המצב. דוגמה אחת פשוטה היא הליווי, לפני הגיור וגם אחריו. אילו היתה מערכת מתוקצבת היטב לדבר הזה, אפשר היה לעשות דברים נפלאים. מספר המתגיירים היה עולה משום שיותר אנשים היו מרגישים שהמדינה הולכת איתם, וגם היו כלים לסייע למתגיירים לפני ואחרי הגיור.
"נושא נוסף שקשור לזה הוא היקף לימודי היהדות בבתי הספר הממלכתיים. אני חושב שזה אינטרס אזרחי כלל־ישראלי. התורה והיהדות הן אוצרות התרבות של עם ישראל, רוב רובו של הציבור החילוני מבין את זה, ועם זאת היקף לימודי היהדות מאוד נמוך. שוחחתי עם איש ציבור שאשתו עברה גיור, והוא סיפר לי שבית הדין חִייב גם אותו ללמוד אם הם רוצים שאשתו תתגייר. אז הוא למד ושאל את עצמו למה לא לימדו אותו בבית הספר את כל הדברים הבסיסיים הללו. ילד יהודי צריך להיות מסוגל להיכנס לבית כנסת ולהתמצא שם, גם אם הוא לא גדל במשפחה שומרת תורה ומצוות. בית כנסת הוא לא מקום רק לדתיים, בית כנסת הוא המקום שבו התכנס עם ישראל מאז ומעולם. לקחת סידור ולדעת איפה לפתוח זה משהו שכל ילד יכול לדעת, ודאי כל מבוגר. אילו זאת הייתה נקודת הפתיחה, היה הרבה יותר קל להתקדם גם בתהליכי גיור, אצל מי שצריך את זה".
זמן קיץ בישיבת חברון
הרב כהנא בן ה־54 נולד בבת־ים אך גדל בבני־ברק של שנות השבעים, בתקופה שעדיין היה בה ציבור ציוני־דתי גדול ומשמעותי. אביו, רואה החשבון דב כהנא, הוא בנו של רב חסידי קנאי, ואף הוסמך בעצמו לרבנות בגיל 18 עוד לפני שעלה ארצה. לאחר העלייה לארץ שינה האב את מסלול חייו ופנה ללימודים אקדמיים ולמסלול מקצועי שונה, אך נותר מחובר מאוד לעולם לימוד התורה ואף קיים בביתו שיעור גמרא שבועי.
בשנות התיכון למד הרב כהנא בישיבת נתיב מאיר, ואחריה פנה לישיבת ההסדר בקריית־שמונה. שם התקרב מאוד לראשי הישיבה, הרב צפניה דרורי – בוגר ישיבת מרכז הרב ומתלמידיו הבולטים של הרצי"ה קוק – והרב ישראל קירשטיין, בוגר ישיבת חברון. לאחר ששב מקורס קצינים עשה הרב כהנא דבר פחות מקובל והלך ללמוד כמה חודשים בישיבת חברון בירושלים, מהישיבות החרדיות הבולטות בישראל. "אחרי שחזרתי לישיבה כקצין אמרתי לעצמי 'רגע, אני בן כפר, קריית־שמונה זה בקצה העולם, בוא נראה איך לומדים בישיבות הגדולות'. הרב קירשטיין סידר לי בחינה אצל רבני הישיבה הרב דוד כהן ואצל הרב אברהם פרבשטיין זצ"ל, והתקבלתי ל'חברון' לזמן קיץ. למדתי שם מסכת סוכה עם הישיבה בהתמדה, ומאוד התרשמתי מהעוצמה של המקום. אבל הבנתי שמבחינת הלימוד זה אותו לימוד שלמדתי אצל הרב קירשטיין".
תקופת לימוד קצרה נוספת עשה הרב כהנא בישיבת הר עציון, ואף השתתף בחבורת לימוד עם הרב ליכטנשטיין, אך לקראת נישואיו לרעייתו ברוריה חזר לישיבת קריית־שמונה. בהמשך עברו בני הזוג לירושלים. הרב כהנא למד שבע שנים בכולל הדיינות "ארץ חמדה", ואילו רעייתו למדה באותן שנים רפואה; כיום היא רופאת נשים באזור ירושלים. לאחר לימודי הדיינות מונה הרב כהנא לר"מ בישיבת ההסדר בירוחם, תפקיד שמילא במשך כעשור, עד מינויו לדיין בבאר שבע לפני כ־12 שנה. בהמשך כיהן כדיין בתל־אביב, ולפני כארבע שנים מונה לאב בית הדין באשקלון. במקביל שירת במילואים, שמונה שנים כמפקד פלוגה בחטיבת חי"ר, ולאחר מינויו לדיין – בפיקוד העורף.
עוד לפני בחירתו למועמד הציונות הדתית נשמעו טענות כי הרב כהנא יהיה "סדין אדום" מבחינת החרדים, עקב היותו מקורב לחוגים הליברליים בציונות הדתית. הרב כהנא דוחה את הניסיון לתייג אותו באופן כזה. "כל חבריי הדיינים, גם החרדים, מכירים אותי היטב ויודעים שכל הפסיקות שלי כולן על פי התורה. שום דבר לא מגיע משום כיוון אחר, ואין לי שום ספק שהם יעמדו לצידי. מי שהעלה את הטענות הללו, אלה רק אנשים שלא מכירים אותי. ברגע שהם יעיינו ויראו, לא יהיה לאף אחד שום חשש. אני יכול להזכיר את חבריי הדיינים החרדים בנציגות הדיינים, שהציעו מיד לכתוב ולדבר עם כל מי שצריך כדי שלאף אחד לא יהיה שום חשש. יכול להיות שתהיה התנגדות מסיבות פוליטיות, זה עניין אחר. אבל מסיבות ענייניות אין להם מה להתנגד אליי".
הרב כהנא מוסיף ומציין את הגיבוי שהבחירה בו קיבלה גם מיו"ר מפלגת הציונות הדתית, שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. "מיד לאחר שהוועדה פרסמה את החלטתה הוא הוציא הודעה. נפגשנו עוד באותו לילה והוא אמר שהוא הולך איתי לאורך כל הדרך. מכאן ואילך הקטע הפוליטי הוא שלו והקטע הרבני הוא שלי, כאשר אני מתואם איתו באופן מלא ורציף בכל התהליך, מרגע שהוועדה בחרה בי כמועמד ועד לבחירות לרבנות במועד שבו הן תהיינה".
