כאשר מגיעים לגדר הגבול עם מצרים, הנשימה נעתקת לרגע. הר האבן האדום ניצב מול מפלצת ברזל – המכשול שנבנה כדי לבלום את נהירת המסתננים לישראל ולחסום את הפרצה שקראה לכנופיות המבריחים הרבות. את היציאה מהרכב הסגור והממוזג לשטח הפתוח ולמרחב העצום מלווה מכת חום, ושקט. אבל השקט הזה מתעתע. הוא עיוות חום בתמונה המרהיבה שנראית מסביב.
את הסיור הזה בגזרה הזו עשיתי כמה פעמים. בפעם הראשונה לא האמנתי למראה עיניי, אבל גם בפעם השלישית אמרתי למארח שלי, בכיר בצה"ל: אי אפשר להתרגל למקום המרהיב הזה. הוא נחשב לגבול שלום, אבל מספר תקריות הירי בו הוא הגדול ביותר. כך מתייחסים אליו במערכת הביטחון. השקט מופר כאן כמעט בכל יום, ובעיקר בכל לילה. זה יכול להיות ירי בצד המצרי של חייל משועמם שמפר את הדממה במכת אש, או כנופיית מבריחים שמבקשת להפחיד ולהבריח את השוטרים המצרים באמצעות ירי צרורות שמבשר על בואה. ואחת לכמה שנים, מופר כאן השקט בנסיבות קשות יותר: פיגוע חבלני עוין.
פיגוע כזה אירע בסוף השבוע האחרון, ובו נהרגו שלושה לוחמים בגדודים המעורבים המוצבים לאורך הגבול – ליה בן־נון, אורי אילוז ואוהד דהן ז"ל. כבר בדקות הראשונות עלה חשש כי המחבל הוא שוטר מצרי. מדד הלחץ בירושלים, בקריה ובפיקוד הדרום נסק. ההבנה הייתה שמה שקרה בשטח לא מתקבל על הדעת, ומציף שאלות קשות. מהדרך שבה חדר המפגע לשטח ישראל והשעות שבהן הסתובב כאן כמעט באין מפריע, ועד המענה המבצעי הלוקה בחסר. כאשר פרטי הפיגוע הותרו לפרסום, אחרי שעות מתוחות, האירוע נצבע בצבעים של מחדל. כיצד הצליח מפגע בודד לגבות מחיר דמים כה כבד של שלושה לוחמים, בגבול שלום כאמור, ועם משימת הגנה שמתמקדת בעיקר בהברחות?
האירוע הפנה את תשומת הלב לפעילותם של הגדודים המעורבים בחיל הגנת הגבולות. הלוחמים שנפלו שירתו ב"ברדלס", אחד הגדודים המעורבים הטובים ביותר בחיל. הראשון, "קרקל", הוקם לפני עשרים שנה בדיוק. הקמתו של האחרון, "פנתר", תושלם בקרוב. הגדודים המעורבים עוררו השבוע דיון ציבורי סוער סביב שאלת מקצועיותם של הכוחות, והשאלה אם הגדודים הללו נולדו לא כצורך מבצעי אלא כדי לספק מענה מגדרי לשוויון בין נשים לגברים בצה"ל. בפועל, שני עשורים אחרי הקמתם, בצה"ל אומרים השבוע בפה מלא: "בלי הגדודים המעורבים אי אפשר לעמוד במוכנות למלחמה".
חיל הגנת הגבולות מורכב מחמישה גדודים: גדוד איסוף מודיעין מהשטח ועוד ארבעה גדודים מרחביים – קרקל, ברדלס, אריות הירדן ולביאי הבקעה. כאמור, בימים אלו מושלמת הקמתו של גדוד חמישי, "פנתר". בשנת 2004 הבינו בצה"ל שלוחמי החי"ר, שנדרשו בין השאר למשימות ביטחון שוטף בגבולות וביו"ש, אינם ממצים את הפוטנציאל המבצעי שלהם באימונים קצרים מדי. הפערים בכשירות ובמוכנות החלו להדאיג את צמרת הצבא. בעקבת זאת הוחלט להסיט את כוחות החי"ר לטובת אימונים נרחבים ומפרכים יותר, ולשבץ תחתיהם חיילים למשימה ייעודית של הגנה בלבד. אחת התובנות שגובשו הייתה שבעבור משימות הגנה, במיוחד בגבולות שקטים, אין צורך בהכרח בכוח אדם ברמה הקרבית הגבוהה ביותר. כך נולד הרעיון להקים את הגדוד המעורב קרקל.
בשנת 2016 הבינו בצה"ל שיש צורך להפוך את גדודי החי"ר לגדודי חוד. לצד הקמת חטיבת הקומנדו, לוחמי החי"ר הועברו למשימה עיקרית של תמרון מול הזירה הצפונית – סוריה, וחיזבאללה בלבנון. אז גם התחדדה שוב בעיית המחסור בכוח אדם, וההבנה שיש להרחיב מאוד את היחידות המעורבות. מאז ועד היום, אומרים בצה"ל, כל תפיסת ההגנה של מדינת ישראל עברה מהפכה של ממש. תפיסת ההתקפה עברה למושגים של תמרון והכרעה. היום, מדגישים בצבא, אין כשירות מבצעית בלי הגדודים המעורבים.
"ההבנה אז הייתה שאפשר לנתק את יחידות החי"ר מגבולות השלום, לשחרר את הלוחמים לאימונים לשם מוכנות למלחמה, ולמלא את המשימה באמצעות גדודים מעורבים", מסביר גורם בכיר בחיל הגנת הגבולות. "זה גרם לכך שהאימונים של הגדודים המתמרנים גדלו בצורה משמעותית. צעירות שביקשו להתגייס ללחימה אבל לא היו להן יעדים פתוחים בצבא, מצאו את מקומן בגדודים המעורבים. זה לקח זמן, אבל היום יש כאן גדודים מעולים שמבצעים את המשימות בגזרות שלהם בהצטיינות. המשימות לא פשוטות. גם אם השלום מתקיים כבר שנים, זה לא אומר שאין תקריות על הגבול".
אם לפני עשרים שנה לא היו מקימים את קרקל, איפה היינו היום?
"במקום מאוד לא טוב. השילוב בין המינים מעלה את איכות הביצוע בהגנת הגבולות. זה בטוח. אם לא היו לנו היום הגדודים המרחביים המעורבים, היה לנו קשה מאוד להגן בגבולות וזה היה פוגע במוכנות של כוחות היבשה למלחמה. כל גדודי היבשה היו משובצים בהגנת הגבולות וזו לא משימה בשבילם. הם היו מתאמנים הרבה פחות. כמות האימונים והאיכות שלהם משפיעה על המוכנות. כשהיו תקופות של הסלמה וכל גדודי היבשה היו עסוקים בהגנה, זה השפיע על המוכנות. המהלך של הקמת הגדודים הללו היה חיוני.
"הגנת הגבולות היא משימה יום־יומית וחשובה מאין כמוה, ורוב הזמן זה מה שאנחנו עושים. מלחמות יש מדי פעם, אבל הגנת גבולות יש לנו כל הזמן. זו לא משימה של דרך אגב; זו משימה סיזיפית, קשה, יומיומית. היה נכון אסטרטגית לפתח גדודים ייעודיים לזה, ולא להזיז כל פעם כוחות מאימונים. זה חלק ממכלול שלם של מהלכים שעשינו במסגרת הקמת חיל הגנת הגבולות. שכללנו את האיסוף, שדרגנו את המכשולים, והושקעו מאמץ וקשב של כל בניין הכוח וההסתכלות של צה"ל בנושא. כך בנינו את הכוחות, ואנחנו שבעי רצון. מצד אחד זה מגדיל את האפקטיביות בהגנה, ומצד שני משפר את הלוחם בקצה שנמצא בחוד".
להבריח את המבריחים
מי שמפקד על חיל הגנת הגבולות הוא תא״ל עמית ימין, קצין ותיק שגדל ביחידות חי״ר. הוא בוגר מכינת קשת, והחל את דרכו הצבאית ביחידת מגלן כלוחם, מפקד צוות, סגן מפקד מפלגה וקצין אג"ם. משם עבר לצנחנים ושימש סמג"ד 101, ועד שמונה לפקד על הגבולות השלים עוד שורה של תפקידים כמפקד חטיבת בית הספר למ"כים, ראש תורת חי"ר וצנחנים במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי, ומפקד חטיבת עציון. כמח"ט עציון עלה שמו לכותרות כשפיקד על החטיבה במהלך מבצע שובו אחים, שבו היה שותף למציאת שלושת הנערים החטופים לפני תשע שנים בדיוק. כאשר מונה למפקד חיל הגנת הגבולות הוא ידע בדיוק לאן הוא מגיע ומה היעד שהוא שואף אליו, ובעיקר הבין את חשיבותם של הגדודים המעורבים. אגב, ההבנה הזו חלחלה כנראה גם למשפחתו הקרובה: שתי בנותיו התגייסו ליחידות מעורבות בתפקידי לחימה.
אחת המשימות המרכזיות של חיל הגנת הגבולות הוא נושא ההברחות. אף שלכאורה מדובר במשימת שיטור פלילית, שבתוככי ישראל נמצאת בסמכות משטרת ישראל או מג"ב, בגבול עם מצרים המשימה הזו נופלת על כתפיהם של לוחמי הגבולות. הסיבה לכך ברורה: אם ארגוני טרור יבחינו שהגבול פרוץ, הדרך מהפלילי לביטחוני תהיה קצרה. במקום הברחות סמים יהיו אלה הברחות נשק, וחלילה גם חדירת מחבלים.
"בגבול מצרים אנחנו מתמודדים לאורך השנים עם הברחות סמים בהיקפים עצומים", אומר קצין בכיר בחיל הגנת הגבולות. "מדי פעם היו גם תקריות גבול, אבל ההתייחסות שלנו להברחת הסמים – מעבר ליעד החשוב של מניעת הכנסת סמים לישראל – היא בגדר משימה אסטרטגית כדי לייצר תודעה של גבול שמוחזק היטב. אם לא נעשה זאת, על הברחות הסמים ירכבו פעילויות טרור. בגבול ירדן אנחנו מתמודדים יותר עם הברחות של אמצעי לחימה, וגם זה אתגר גדול שאנחנו עומדים בו בצורה טובה מאוד. בגבול ירדן יש לגדודים אתגר כפול, כי לצד החזקת הגבול המזרחי ישנו גם קו התפר במערב, בחפיפה עם גזרת יהודה ושומרון ובדגש על בקעת הירדן, והתמודדות עם טרור שצומח שם בכפרים ובמחנות הפליטים. זה עיסוק משמעותי גם בהקשרים של פעילות חבלנית עוינת שהגדודים הללו נותנים לו מענה יום־יום, כל השנה. כיום יש לכל גזרה כוח ייעודי משלה. במבחן התוצאה האפקטיביות המבצעית ניכרת, גם במפגשים משמעותיים עם משימות ואתגרים. אנחנו רואים התמודדות טובה מאוד".
אכן, לאורך עשרים שנות פעילות, רוב הזמן הגדודים מצליחים לשמור על הגבול נקי מטרור. בחודש פברואר השנה השתתפו הלוחמים והלוחמות של גדוד לביאי הבקעה בפעילות שבה חוסלו חמישה מחבלי חמאס בעקבת־ג'בר שליד יריחו, במבצע לילי מוצלח. גדוד אריות הירדן, שפועל עם מג"ב ושב"כ, סיכל לא מעט הברחות נשק בגבול ירדן, מנע פיגועי דקירה וחיסל מחבלים.
מבין כוחות חיל הגבולות, הגדוד שנחשב למבצעי ביותר בגלל הוותק ומספר ההיתקלויות הוא קרקל. בין האירועים הזכורים יותר אפשר למנות את ההיתקלות בשנת 2012, שבה מחבלים ירו לעבר כוח תותחנים שאבטח עבודות על הגבול באזור הר חריף. לוחמי הגדוד שהוזעקו לזירה פתחו באש, הסתערו על המחבלים וחיסלו שניים מהם. בפיגוע נהרג חייל מחיל התותחנים, נתנאל יהלומי ז"ל, וחוסל מחבל נוסף. קלעית מהגדוד קיבלה צל"ש על כך שפגעה במחבל וגרמה לחגורת הנפץ שעל גופו להתפוצץ ולהביא למותו.
שנתיים לאחר מכן הוקפץ כוח של הגדוד להברחה גדולה של 23 פעילים מאל־קאעידה. חילופי האש נמשכו כמעט 40 דקות. בתקרית הזו נפצעו סרן אור בן־יהודה, מפקדת פלוגה בגדוד, והקַשר שלה, שישה מחבלים חוסלו והשאר נמלטו. על פעולה זו קיבלה בן־יהודה צל"ש. בשנת 2020 ירתה חוליית מבריחים אל סיור של חיל הגנת הגבולות. הכוח השיב בירי, מנע את ההברחה ואת החדירה וסיכל פיגוע שהיה עלול להיות הרה אסון. מפקד הפיקוד דאז אלוף הרצי הלוי העניק להם אות גבורה.
מאז ועד השבת האחרונה לא נרשמו אירועים חריגים בגבול מצרים, שאותו תופס גדוד ברדלס. לפי נתוני צה"ל שהגיעו לידי מקור ראשון, מתחילת שנת 2023 סוכלו בחטיבה המרחבית פארן 36 הברחות סמים ובוצעו 245 שיבושים של הברחות. מתוך 36 הסיכולים, גדוד ברדלס אחראי לכ־70% ממקרי מניעת ההברחות מתחילת השנה. ההערכה היא ששווי ההברחות שסוכלו בשטח ישראל עומד על כ־25 מיליון שקלים. לשם השוואה, בשנת 2021 עמד סך הפעולות של כוחות צה"ל בגבול מצרים הנוגעות להברחות סמים עמד על 450, ובשנת 2022 היו 635 אירועים. הפיגוע בשבת הוא חריג במיוחד, וזו ההיתקלות היחידה של הגדוד עם פח"ע. מעבר לתוצאה הטרגית, גם בצה"ל הופתעו מפעילות הכוחות בשטח.
בימים אלו מתקיים תחקיר מקיף שנועד לענות על שורה של שאלות. האם לגדוד בשטח יש התנאים הנדרשים לספק מעטפת הגנתית לא רק להברחות אלא גם לטרור? האם נכון היה לסגור את פתחי החירום באזיקונים ולא במנעולים או בריתוך? האם נכון לשחוק את "שריר המבצעיות" ולשבץ את הלוחמים והלוחמות לשמירות ממושכות של 12 שעות? האם יש פער מבצעי בין היכולת לסכל הברחות ובין היכולת לסכל טרור?
שאלות נוספות עוסקות בנהלים של היחידות הללו. למשל, האם יש מקום לשינוי הוראות הפתיחה באש. כיום ההוראות לא מונעות מהלוחמים לירות, אבל בפועל הירי לא מתבצע, אין מעצרים או פציעות של מבריחים, וגם כאשר יש ירי הוא נועד בעיקר כדי להרתיע את המבריחים, שברור למדי שאינם נרתעים מלחזור שוב ולנסות להבריח את הגבול. מאחר שהלוחמים מסכלים את ההברחות רק בצד הישראלי, נשאלת השאלה אם נכון לאפשר להברחות להגיע ממש עד הגדר, או שאולי מוטב לבצע את סיכולי ההברחות בתוך השטח המצרי, ברצועת ביטחון של כמה קילומטרים, בשיתוף פעולה עם צבא מצרים. האם אפשר להביא מספיק מודיעין כדי לעצור את הכנופיות בצד הישראלי, כפי שעשה השבוע השב"כ לאחר גניבת תחמושת מבסיס צאלים? האם יש קשר יעיל בין עמדות השמירה ובין החמ"ל? האם נכון לבצע שמירות בעמדות זמניות, ומדוע לא לייצר עמדות ממוגנות, מבוטנות וממוזגות, עם קווי תקשורת מסודרים ותנאים ראויים? סימני השאלה רק מתרבים. הצבא מבקש לענות על כל אלה אחרי השלמת התחקיר, שהוגבל בזמן על ידי הרמטכ"ל – בתוך כשבוע.
רב־אלוף הרצי הלוי היטיב לתאר את התחושות במפגש עם הלוחמים והלוחמות מברדלס. "הפיגוע הוא אירוע קשה", פתח. "איבדנו שני לוחמים ולוחמת באירוע מבצעי מול מפגע בודד, מחבל בודד, שוטר מצרי, והתוצאות בוודאי קשות. התפקיד שלנו הוא לעשות הכול כדי שזה לא יקרה. לעשות הכול זה אומר גם באיך אנחנו, הפיקוד הבכיר, מתכנן את המשימות ובונה את התשתיות מסביב. לעשות את הכול זה אומר גם אצלכם – ערנות, דריכות, ותראו, אנחנו מאוד מאוד סומכים עליכם. יש לנו גדודים נהדרים, אתם עושים עבודה יוצאת מן הכלל. כך גם הגדודים שלנו לאורך הגבולות הקבועים – ברדלס, קרקל, אריות הירדן, עושים עבודה מצוינת".
מניצנה בתש"ח
"לכל גזרה יש האתגר שלה", משיב קצין בכיר בחיל הגנת הגבולות לטענות שהושמעו, בשיחה שקיימנו השבוע. "לגדודים שעניינם הגנה ייעודית על הגבול יש מרחב נתון שבו הם מגינים לאורך זמן, וכתוצאה מכך נוצרת היכרות טובה בשטח עם היריב ועם כלל מרכיבי הכוח. יש באזור כוח צבאי שמבצע משימה, ויש גם שיתופי פעולה עם המשטרה, יחידות מיוחדות ומערכת האיסוף. העובדה שהם יושבים שם פרק זמן ממושך ממקצעת אותם ומייצרת עוצמה גדולה, ואנחנו רואים את האפקטיביות. מבחינת היחס בין לוחמים ללוחמות, היום ברוב הגדודים משולבים 65 אחוז לוחמות ו־35 אחוז לוחמים. זה ההרכב של כמעט כל מחלקה. אנחנו כל הזמן בודקים את עצמנו ומזהים שיש לכך ערך טוב מאוד. הלוחמים והלוחמות הללו מומחים בהגנה, ובזמן הזה לוחמים אחרים מתאמנים לתקיפה, מלחמה ותמרון. זה מייצר אפקטיביות גדולה".
אין שחיקה במבצעיות כאשר כל היום שומרים ובעיקר עוסקים בהברחות?
"אירועי החיכוך בגבול מצרים מתרחשים על בסיס שבועי, ולרוב זה נגמר בכך שכוחותינו עומדים במשימה במינימום נפגעים, וכך היה גם בשבוע שעבר כאשר סוכלה הברחה של סמים בשווי מיליון וחצי שקל. כמה שעות לאחר מכן התרחש הפיגוע. וכן, זה אירוע עצוב שסיימנו אותו לא טוב. אנחנו נתחקר אותו ונלמד ממנו ונשתפר ממנו. נפיק את הלקחים, אבל אנחנו מסתכלים על הלוחמים והלוחמות שלנו כל יום. ברורה להם המשימה וחשיבותה והאחריות שלהם, והם עושים את זה ממקום של שליחות, מקצועיות, רעות ואחוות לוחמים. כך אני רואה את ההתנהגות שלהם ביום־יום. אני מפנה את המבט ללוחמים וללוחמות ולמפקדים, ואני גאה בהם מאוד ואומר לך שהם מגינים על מדינת ישראל. לאלו שחושבים שזה פחות נכון, אני מציע להסתכל על התרומה של הגדודים המעורבים לביטחון מדינת ישראל".
איך הביקורת הזו לא מושמעת למשל על לוחמות במג"ב או על המשרתות ביחידות המעורבות של המשטרה הצבאית?
"זו שאלה טובה, אבל לצד אלו שמתנגדים, אני רואה יותר את אלו שמקבלים כנתון את העובדה שבנות לוחמות. הקמת הגדודים המעורבים אפשרה לנו לגדול במספר המסגרות הצבאיות שקולטות לוחמות לשורותיהן, גם ליעדים שנפתחים וגם ליחידות כמו האיסוף הקרבי. גם אנחנו למדנו עם השנים לבנות את הגדודים נכון, להתאים את המיונים, את האימונים וההכשרות וגם את המשימות. מי שרוצה להיות לוחמת יכולה להיות לוחמת מעולה, ואני מעריך כל לוחמת שזו הבחירה שלה. לפני עשרים שנה ידענו להכשיר, לאמן ולצייד רק לוחמים. עברנו מאז תהליך עצום ואנחנו עדיין לומדים. אפשר ללכת שלושה חודשים אחורה. בגל הטרור, גדוד מעורב באזור הבקעה ביצע משימה לסיכול טרור. זה גדוד שנערך למשימה בזמן קצר. הם הגיעו להיתקלות עם מחבלים בשטח בנוי ממרחק מטרים בודדים, וזה נגמר במכת מחץ לאויב ובאפס נפגעים לכוחותינו. בהיתקלות ההיא הכוח היה מעורב חצי חצי".
מהיכן הגיע הרעיון לגדודים מעורבים?
"הנושא של בנות לוחמות לא נולד עם קרקל. בעבר תפקיד הלוחם נתפס כמקצוע קלאסי שנתן במה בעיקר לגברים. הגדוד המעורב קיים כבר עשרים שנה, ואיכשהו עדיין נתפס כמשהו חדש. זה מייצר התנגדות כי התפקיד שובר מוסכמות – למרות שגם ב־1948, גם בפלמ"ח וגם בקרבות ההגנה על ניצנים ועל גוש עציון, היו לוחמות גיבורות שהגנו על היישובים שלהם. אני חושב שעם השנים מתפתחת הרבה יותר הבנה שנשים יכולות להשתלב במקצועות הלחימה ולהביא ערך. זה לא רק מהמקום של לתת שוויון הזדמנויות. אם לא הייתה לזה קבלה ציבורית, לא היינו עולים ממאות לוחמות לאלפים בעשור האחרון. זה נובע מכך שהנערות מתחברות לזה והמשפחות שלהן מתחברות לזה, ואני חושב שגם הציבור מעריך את הלוחמות הללו, גם אם יש מתנגדים. אני רואה התפתחות בריאה של קבלת לוחמות, ואני אומר לך שבמבחן הזמן זו הצלחה פנומנלית".
