השקט המאפיין את הגבול בין ישראל למצרים הופר בשבת האחרונה, כאשר שוטר משמר הגבול המצרי, מוחמד סלאח אבראהים, ירה למוות בשלושה חיילי צה"ל: סמלת ליה בן־נון ז"ל, סמל־ראשון אורי יצחק אילוז ז"ל, וסמל־ראשון אוהד דהן. האירוע הביך את הצבא המצרי, שיש לו מעמד מרכזי במדינה, ושלטונות מצרים ניסו לגמדו.
היחסים ההדוקים המתקיימים כיום בין ישראל למצרים, לפחות ככל שהדברים נוגעים לדרג המדיני והצבאי, באו לידי ביטוי גם לאחר פיגוע הירי. הנשיא המצרי עבד אל־פתאח א־סיסי שוחח עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והביע צער על האירוע ותנחומים למשפחות ההרוגים. גם שר הביטחון המצרי מוחמד זכי שוחח עם עמיתו הישראלי יואב גלנט. על פי דובר הצבא המצרי, השניים דנו בנסיבות האירוע ובצעדים הדרושים כדי למנוע מקרים דומים בעתיד.
הגרסה המצרית ניסתה לעדן את האירוע. לפי הודעת הצבא המצרי, השוטר רדף אחר מבריחי סמים, במהלך המרדף חצה את הגבול, והדבר גרם לחילופי אש שבהם נהרגו שלושה אנשי ביטחון ישראלים ולפציעתם של שניים. עוד נאמר שמתנהלת חקירה בעניין.
סגן־אלוף במיל' ואחיד אל־הוזייל, לשעבר סגן מפקד חטיבת שגיא שהופקדה על אזור מערב הנגב והגבול עם מצרים, השתתף בפגישות רבות מספור עם בכירים בצבא המצרי. הוא מעיד על קשרי עבודה טובים מתוך אינטרס לשמר את השקט בגבול. "היו לנו המון פעילויות עם הדרג הפיקודי, תחקירים על אירועים שהתרחשו, הפקת לקחים, רעיונות לשיפור המלחמה בסמים ואתגרים נוספים. היו פגישות שהתנהלו על הגדר, ולפעמים המפקדים המצרים היו מגיעים לצד הישראלי. גם כעת מתקיימים כמובן תחקירים, וידוע לי שבכירים מצרים הגיעו בלבוש אזרחי לצד הישראלי כדי לחקור את הפיגוע. מדובר באירוע שמביך את הצבא המצרי, ולכן הם מנסים להקטין אותו ולהפחית את הנזק שהוא גורם להם".
במידע שהתפרסם על השוטר המצרי שעשה את הפיגוע, דובר על בעיות נפשיות בעקבות מות אביו בתאונת דרכים, והריגתו של חבר לשירות. נאמר כי סלאח נעדר מהשירות 18 יום, ותוארו תנאיהם הגרועים של החיילים המצרים בגבול.
סא"ל אל־הוזייל, שקיבל צל"ש ממפקד פיקוד דרום דאז יואב גלנט על פעילותו בגזרה, פגש לא רק את הפיקוד המצרי אלא גם את שוטרי משמר הגבול המצרים המאיישים את העמדות לאורך כ־250 קילומטרים. "מדובר בחיילים שהם לא מהיחידות המובחרות בלשון המעטה, ושלא זוכים ליחס מועדף. הם נשארים בעמדות יותר מ־21 יום בלי לצאת הביתה. לפעמים האוכל שלהם לא מגיע בזמן והם נאלצים להסתפק בפיתה יבשה במשך כמה ימים. פגשתי חיילים כאלו על הגדר, דיברתי איתם והייתי עד לתנאי השירות הקשים האלה. הם גרים באזור קהיר, במרחק מאות קילומטרים, באים לשלושה שבועות וחוזרים הביתה לשבוע. אחת לכמה זמן המפקדים שלהם חולפים על פניהם בנסיעה וזהו, לפעמים אנחנו (צה"ל) היינו מרחמים עליהם ומביאים להם קצת אוכל".
"שמעתי אמירות שהצבא המצרי מגייס לתפקיד הזה אנשים שעשו עבירות פליליות. אני לא יודע אם זה נכון, אבל בטוח שלא מדובר בטובי בחורי מצרים. זו מציאות לא בריאה שמזמינה צרות. יש בגזרה פעילות ענפה של הברחות, סמים וגם השפעה של גורמים קיצוניים שנפגשים עם אותם חיילים. תחשוב על חייל שנמצא לבד 21 יום בעמדה, עייף, רעב וממורמר. הוא יכול בקלות להשתכנע על ידי גורמים עוינים לבצע פעילות טרור. השוטר הזה הכיר את השטח, ידע על הפרצה בגדר, שבאופן רשלני הייתה סגורה באזיקונים בלבד. הוא היה מודע גם לנוהל הביטחוני מהצד הישראלי, ותכנן את הפיגוע מבעוד מועד. יצטרכו לבחון את השתלשלות העניינים ושרשרת המחדלים שהובילו לתוצאות העגומות".
"ישראל היא לא אויב"
יומיים לאחר פיגוע הירי מסרה ישראל את גופתו של השוטר לידי המצרים, והוא נקבר בטקס מצומצם במקום מגוריו במחוז קהיר. המשטר המצרי נמנע מלהזכיר את שמו כדי למנוע את האדרתו. בתקשורת המקומית סיפרו כי סלאח, בן 22, התגייס לצבא ב־2022. במהלך מבצע שומר החומות הוא העלה פוסט שבו כתב "אללה עומד לצד פלסטין", לצד התיוג "עזה תחת מתקפה".
בג'נין ובשכם קיימו השבוע טקסים לזכרו. ברשתות החברתיות בקרב הפלסטינים ובמצרים הוא הוצג כגיבור האומה הערבית והאסלאמית, והופצו איורים שבהם הוא נראה רכוב על סוס ומאחוריו מסגד אל־אקצה. בפרסומים שונים תואר כיצד הוא פרץ את הגבול עם ישראל כשהוא נושא נשק אישי, תיק עם שש מחסניות וסכין קומנדו. עותק הקוראן, שאף הוא היה בתיקו, הוסיף נופך מקודש לסיפורי הגבורה. לצד שירי ההלל לשוטר המצרי, הופיעו בדפי הארגונים הפלסטיניים ובאתרים פרסומים המלגלגים על המשטר המצרי ועל א־סיסי, ומוחים על יחסיו עם ישראל. תומכיו של המפגע המצרי השוו אותו ל"גיבור" אחר, סולימאן חאטר, גם הוא שוטר מג"ב מצרי, שבאוקטובר 1985 ירה לעבר מטיילים ישראלים באתר הנופש ראס־בורקה בסיני ורצח שבעה מהם, בהם ארבעה ילדים.
קול שפוי יותר השמיעה ד"ר דליה זיאדה, אשת אקדמיה מובילה במצרים. תחת הכותרת "זה לא המשחק של אל־אהלי מול זמאלק (קבוצות כדורגל מובילות במצרים; א"ג), זה הביטחון הלאומי של מצרים", תהתה זיאדה מיהם האנשים שמהללים את הפיגוע שבוצע נגד החיילים הישראלים, ומה מביא אותם לחגוג את האירוע ולראות בשוטר המצרי גיבור.
"הסתננות לגבולות מדינה שכנה שיש לנו עימה הסכם שלום, שיתוף פעולה ביטחוני ואינספור אינטרסים כלכליים, היא מעשה גבורה? מה השיג השוטר המצרי בכך שביצע צעד בוגדני חסר היגיון, והרג את החיילים הישראלים השומרים על הגבול? אולי הוא עשה זאת כשליח של מעצמות גדולות יותר, במטרה להצית סכסוך בין מצרים לישראל או לגרום לקרע ביחסים, ואולי היה מונע מרעיונות דתיים קיצוניים שמקדשים הרג יהודים על בסיס זהותם הדתית – רעיונות המנוגדים לעקרונות המדינה המצרית".
זיאדה קראה לערוך חקירה שקופה ומשותפת לשני הצדדים, והסבירה את חשיבותו של הגבול השקט עם ישראל בעבור מצרים. "מספיק להסתכל על המפה כדי להבין את המצב. ממערב – לוב הבוערת והיחסים המידרדרים מיום ליום בין מצרים לשלטון הלובי בעקבות הפיצול הפוליטי שם; מדרום – המלחמה המתמשכת בסודן שמשפיעה על המצב הכלכלי במצרים; וממזרח – הבעיות האינסופיות של עזה.
"שיתוף הפעולה חסר התקדים בין מצרים לישראל בשנים האחרונות הוא אחד הגורמים החשובים להצלחתה של מצרים לעבור שלב קריטי בתולדותיה, בין המאבק בטרור לאתגרים כלכליים עצומים", טענה זיאדה. "בתקופה שבין 2013 ל־2015, כאשר גורמי חמאס חדרו לסיני והקימו ארגוני טרור שנשבעו לאחר מכן אמונים לדאעש, כוחות ישראליים נלחמו בטרור בסיני לצד כוחות מצריים. בתקופה שבה העולם כולו עמד נגד מצרים, לאחר נפילת האחים המוסלמים, וכאשר במערב נשמעו קריאות להטיל סנקציות על מצרים ולהחרים אותה מדינית וכלכלית, בכירים ישראלים התייצבו בפורומים בינלאומיים כדי להגן על המדינה המצרית המודרנית. ראיתי זאת במו עיניי", העידה ד"ר זיאדה, וציינה גם את שיתוף הפעולה בין המדינות בגילוי גז במזרח הים התיכון. "ישראל העדיפה לשתף פעולה עם מצרים על פני כל מדינה אחרת באגן הים התיכון, והדבר נתן למצרים אפשרות להגשים את חלומה להיות מרכז אנרגיה באזור, למרות כל הסיבוכים הגיאופוליטיים.
"ישראל היא לא אויב של מצרים", סיכמה הכותבת, "היא שכנה, ואחת המדינות שעמדו הכי הרבה לצד מצרים בתקופות הקריטיות ביותר שעברו עליה. אין שום סיבה להצית איתה סכסוך. מי שעושה זאת פוגע יותר מכול באינטרסים של מצרים".
השקעה אינטנסיבית בצבא
מאז עלייתו על כס הנשיאות מקפיד עבד אל־פתאח א־סיסי, שגדל בצבא ופיקד עליו, לשמר את השקעות העתק בפיתוח וברכש של הצבא המצרי. על פי נתונים גלויים, התקציב השנתי של הצבא המצרי עומד על 4.3 מיליארד דולרים. זהו סכום הצהרתי, ולא ברור ההיקף האמיתי של התקציב. כך או כך, צבא מצרים נחשב לצבא הערבי החזק ביותר וה־14 בעולם כולו, לפי דירוג שמפרסם האתר הצבאי Global Firepower.
בשנה שעברה פרסם מכון וילסון האמריקני מאמר בשם "מצרים וקסם הכוח הצבאי". לפי החוקרת, מרינה אוטאווי, מצרים בהנהגת א־סיסי "אומנם לא הייתה מעורבת עדיין בהרפתקאות צבאיות, כפי שעשתה בימי נאצר, אך היקפי רכישת הנשק, לצד אמצעי הלחימה הקיימים, מציבים את מצרים בעמדת מוכנות גבוהה לכל ערעור על היציבות האזורית".
מאז ההפיכה הצבאית ב־2013, מצרים בונה את צבאה ורוכשת נשק בקצב גובר ממגוון מקורות, וכבר לא מסתמכת רק על האמריקנים. על פי המאמר, אם בעשור הראשון של המילניום רכשה מצרים 75 אחוזים מהנשק שלה מארה"ב, בעשור הבא המגמה התהפכה: 23 אחוזים בלבד מרכישות הנשק הגיעו מארה"ב, ומי שהפכו לספקיות מרכזיות הן רוסיה וצרפת. בין השאר רכשה מצרים מטוסי קרב, משחתות וספינות טילים מצרפת, ומטוסי קרב מסוג SU35, מצוידים בטילי אוויר־אוויר, מרוסיה. בשנים 2019־2020 הגישה מצרים בקשות לרכוש מערכות נשק מתקדמות נוספות בשווי 15 מליארד דולר, מרוסיה, גרמניה ואיטליה. בין 2015 ל־2019 הפכה מצרים ליבואנית הנשק השלישית בגודלה בעולם.
ההוצאה הצבאית האובססיבית הזו, מצד מדינה המצויה בקיפאון כלכלי ושאיננה מתמודדת עם איומי ביטחון גדולים בטווח המיידי, נובעת גם מכך שהצבא עומד במרכז המדיניות המצרית מאז 1952, לפעמים בגלוי ולפעמים באופן סמוי יותר. כל נשיאי מצרים הגיעו מהצבא, למעט מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, שעלה לשלטון ב־2012 והודח על ידי א־סיסי, שהיה אז מפקד הצבא המצרי, שנה בלבד לאחר מינויו. גם במהומות שהובילו להפלתו של חוסני מובארכ היה לצבא תפקיד משמעותי בהרגעת הרוחות ובתמיכה במהלך שהוביל את מובארכ להתפטר. הצבא שלט במצרים במשך שנה, באמצעות המועצה העליונה של הכוחות המזוינים, וגם לאחר מינוי מורסי היה הצבא כתובת מרכזית לשמירה על יציבות. לכן חשוב לכל נשיא לשמר את כוחו של הצבא, בין השאר באמצעות מינוי קצינים בדימוס לתפקידים ממשלתיים.
בהתאם להסכמי השלום בין ישראל למצרים, פריסת כוחות הצבא המצרי בחצי האי סיני מתבצעת בצורה מדורגת. בשטח A, הקרוב למצרים, רשאי הצבא המצרי להציב 22 אלף חיילים חמושים, 230 טנקים ו־480 כלי רכב משוריינים; בשטח B, במרכז סיני, מצרים יכולה לפרוס 4,000 חיילים חמושים בנשק קל; בשטח C, הקרוב לגבול עם ישראל, מוצבים שוטרי משמר הגבול המצרי לצד כוחות בינלאומיים. ואולם, בהתאם לנסיבות אפשרה ישראל במהלך השנים לכוחות צבא מצריים להגיע גם למרכז סיני, ואפילו להשתמש בחיל האוויר להפגזות סמוך לגבול, במסגרת המלחמה נגד ארגון דאעש שהתבסס בחצי האי. אך פריסת הצבא המצרי סמוך לגבול עם ישראל היא עדיין דלילה.
המבריחים יוצאים בלי פגע
במהלך השנים נוצרו יחסי גומלין ושיתופי פעולה בעייתיים בין שוטרי משמר הגבול המצרים למבריחי הסמים סמוך לגבול הצפוני עם ישראל. מתוך מודעות לבעיה החליף הצבא המצרי לפני כמה שנים את הכוחות המשרתים בגזרה, אך לדברי השייח' אבראהים אל־מניעי, מהשייח'ים הבולטים בסיני, ההחלפה לא השיגה את מטרתה, שכן עם הזמן "היחסים הללו נבנו מחדש, בצורה טובה עוד יותר ממה שהיה בעבר".
ההברחות בסיני הן תופעה ותיקה, שהיקפיה משתנים מעת לעת על פי הנסיבות. בריאיון לעיתון "אל־ערבי אל־ג'דיד" היוצא לאור בלונדון ציין השייח' מניעי כי הכוחות המצריים נעדרים יכולות טכנולוגיות מהסוג שמצוי בידי ישראל, ולכן הם נדרשים "להתעמת באופן ישיר עם המבריחים ולסכן את חייהם. הם נמנעים מעימות כזה, וגם כשהמבריחים נתפסים הם נסוגים בלי להיתפס ובלי להיפגע". על פי הכתבה בעיתון, בצפון ובמרכז של סיני קיימת תופעה של גידול סמים בהיקף נרחב, כמעט בגלוי באזורים שבשליטת שבטים התומכים בצבא המצרי. לטענת גורמים ששוחחו עם העיתון, כוחות הביטחון המצריים מעלימים עין מהמציאות הזו.
תעשיית הברחות הסמים בסיני אף מנצלת תלמידים ותלמידות המתגוררים בצפון ובמזרח חצי האי להעברת סמים לנקודות מכירה הסמוכות לגבול. מורה בתיכון בעיר אל־עריש, ששוחח עם העיתון וביקש לשמור על עילום שמו, תיאר כי "מדובר בקבוצה גדולה של נערים ונערות, שנעים מדי יום בשעות שונות ממקום למקום, בדרך כלל בלי לעבור בידוק. אנחנו יודעים בבירור על מקרים רבים של העברת סמים על ידי תלמידים ותלמידות, ומבקשים משירותי הביטחון ומההורים לדווח על תנועות חשודות או על בזבוז כספים בלתי מוסבר מצד ילדיהם". המורה קרא למוסדות החינוך בסיני "לקיים תוכנית חינוכית לתלמידי בתי הספר, כדי להתריע על הסכנה שבהובלת סמים או שימוש בהם, ועל ההשפעות השליליות החמורות של החומרים הללו".
