שכונת פרדס שניר, לוד, יום רביעי, 17:00
מילה לפתיחה: בקצה המערבי של לוד, סמוך לשכונת הרכבת, ממוקמת שכונת פרדס שניר שתושביה ערבים. רוב הבתים מוקפים חומות גבוהות, וניתן לראות גם מצלמות אבטחה. התושבים שהסכימו לדבר איתנו מיואשים מהממשלה, מהנהגת הציבור הערבי וגם מהמשטרה. הם מתארים מציאות של פשע, נקמות דם וחילופי ירי כדבר שבשגרה, ושואלים כיצד מדינה שיודעת לשים את ידה על מחבל ברשות הפלסטינית בתוך יממה, לא מפענחת אף רצח בעיר שממוקמת חמש דקות מנתב"ג. רובם המוחלט רק רוצים לחיות בשלום, להתפרנס ולהזדקן בכבוד.
נסרי אלווחווח, מוסכניק
על המפה: אתה עיתונאי? וואלה חבל שלא הגעת לפני חמש דקות, היה ירי ממש פה קרוב. אני בן 58. נולדתי וגדלתי בלוד. יש לי כאן מוסך.
המצפן: הצבעתי לגנץ. חשבתי שהוא יכול לעזור, שצריך לנסות מישהו אחר. לא הצבעתי למפלגה ערבית כי הם עושים רק נזקים. מתי הם עשו משהו טוב? בהפגנות הם באים, מתסיסים והולכים.
חיים תחת אש: הרבה שנים השכונה הזו הייתה שקטה. לפני חמש שנים בערך הרשויות פה איבדו שליטה. אנחנו אזרחים סוג ב', לא דואגים לנו. מי שתפנה אליו יגלגל אותך הלאה. כמה רציחות היו פה? שמעת פעם שפענחו רצח? אני לא חושב ששר המשטרה יכול לעזור, יש לו דברים אחרים לסדר.
אתה יכול להיפגע כשאתה סתם הולך ברחוב. אני גר ליד בית המשפט המחוזי ושם אני מרגיש ביטחון, אבל באזורים אחרים… יש מלא משטרות, נותנים דו"ח למי שלא שם חגורה או עומד לא נכון אבל זה לא פותר את הבעיות האמיתיות. יש עשירית שהם בעייתיים, כל השאר רוצים לחיות בשקט.
אני לא אתקשר למשטרה אם יש פה מישהו בעייתי. אותי גידלו לדאוג למשפחה ולילדים שלי שיגדלו טוב, ויהיו מחונכים ומשכילים. זה התפקיד שלי ואת זה אני יודע לעשות. הם מקבלים מדים ונשק ומשכורות והם צריכים לעשות את זה. אני גם לא חושב שלהנהגה הערבית יש כוח. הם עם ידיים כבולות. מה הם יכולים לעשות? הם מדברים נגד ועושים ישיבות אבל תכלס יש אנשים אחרים שצריכים לעשות את העבודה הזו. צריך לטפל בבעיה הזו מהשורש. אני מאוד רוצה לעבור למקום אחר. בכלל לעזוב את לוד. הדבר היחיד שמונע זה הכסף. אם הייתי יכול, מזמן הייתי עוזב.
הייתם בקריאת, איש דת
על המפה: אני גר במזרח ירושלים, בצור באחר. שם יש הרבה פחות בעיות. אין ארגוני פשע וחיסולים. יש בעיות רגילות של מכות בין צעירים ולפעמים קורה רצח. המסגד פה מיוחד, זה מרכז לאנשים שרוצים לחזור בתשובה ולהיות דתיים. כל שבוע מגיעים לפה אנשי דת ממקום אחר. בשבוע שעבר באו מסילוואן, לפני שבועיים מרהט. השבוע תורנו.
המצפן: אין לי זכות הצבעה לכנסת, רק לעירייה, וגם שם אני לא הולך להצביע.
חיים תחת אש: פה זה משהו אחר שאני לא מכיר. האדם שנרצח ברמלה לפני כמה ימים גר בכניסה ללוד. הוא דתי, אדם טוב, לא קשור לפשע. אנחנו מכירים אותו וכולם בהלם. ממה ששמענו מהמקומיים, מישהו חשד שהמשפחה שלו הרגה מישהו ממשפחה אחרת, אז נקמו בו. לפעמים בנקמת דם רוצחים את האדם הכי טוב במשפחה.
אני לא יודע להגיד מה שורש הבעיה. לפני שנים זה לא היה ככה. העבודה שלנו היא לא לחפש את הפושעים אלא לקרב לדת. נקמת דם זה ההפך מהדת. אדם דתי לא ינקום דם של מישהו מהמשפחה שלו. בסעודיה, שהולכת לפי הדת, מי שרצח מוצא להורג. האחריות על הציבור הערבי – אדם שהוא פושע צריך להיות מנודה מהקהילה. יש אחריות על כולנו. מי שעושה את הדברים האלה זה אנשים שרחוקים מהדת.
מצד שני, אם נגיד היה פיגוע, תוך 24 שעות הממשלה מגיעה למי שעשה את זה בג'נין ולוקחת אותו, אז למה פה לא עושים את זה? פה הרוצחים משתוללים ולא עושים כלום.
אבו־מוחמד, שיפוצניק
על המפה: אני גר ביישוב הבדואי אום בטין. הוא מוכר אבל יש בתים בלי רחובות, ילדים הולכים לבית ספר בלי הסעות. הסכמנו עם המדינה על הכל, אבל הרבה שנים לא עשו מה שהתושבים מבקשים. עוד אין חשמל מסודר.
המצפן: הצבעתי לרע"ם. חברי כנסת הערבים עושים מה שהממשלה אומרת להם. אין להם כוח להחליט על המגזר הערבי. יש להם משטרה משלהם? צבא משלהם? אין להם כלום. איך הם יתגברו על האלימות במגזר הערבי?
חיים תחת אש: המשלה מזניחה את הילדים שאין להם מה לעשות, תעסוקה, ספורט או דברים כאלה. אין מקום שהם יכולים ללכת אליו חוץ ממקומות לא טובים. האלימות גדלה, ובסוף היא תגיע גם ליהודים.
נאדר אהווידי, שיפוצניק
על המפה: גדלתי כאן בפרדס שניר. למושב ניר־צבי היו פה פעם פרדסים, סבא שלי עבד בהם. ואז המושב מכר את האדמה ליזמים והם מכרו אותה לערבים. אני אבא לשמונה ילדים. את הבן שלי רשמתי בבית ספר של יהודים כי לא רציתי את החינוך של הערבים, שם היה בלגן כל הזמן. לאחרונה הוא אמר לי "אבא אני לומד שם תורה", אבל לא אכפת לי. לא רוצה חינוך של שופוני ואבו־עלי.
המצפן: זה סוד, אבל זה חארטה. כל אחד דואג רק לעצמו ולאינטרסים שלו.
חיים תחת אש: אני מפחד על הילדים שלי. אם אתה לא שומר עליהם כולם יהיו פושעים. אומרים תהיה חכם ואל תהיה צודק, ואל תכניס את הראש למיטה חולה. אני אגיד על מישהו שהוא פושע? אני מפחד על הילדים שלי. יש פה משטרה, זה התפקיד שלהם. אם הבן שלי ישבור משהו בבית אני מעניש אותו. אם לא אעניש הוא יגיד לעצמו לאבא לא אכפת וימשיך לשבור. אם המשטרה לא עושה מה שצריך אז זה הולך וגדל. לאן נגיע בסוף? רק השב"כ יכול לפתור את הבעיות פה. המשטרה לא עושה כלום כי גם הם מפחדים על הילדים שלהם.
אם היה לי כסף הייתי הולך מפה לגור בגדרה, בעקרון, שם יש לי פרנסה. פה יש פשע וסמים ואי אפשר לגדל את הילדים שלי. התחננתי לאחים שלי שיקנו ממני את החלק שלי פה בבית, אבל הם לא רוצים.
