עובדי כפרי הנוער של המנהל לחינוך התיישבותי הודיעו אתמול על צעד דרמטי: שביתת אזהרה בת יממה ביום ראשון הקרוב. זאת על רקע סכסוך עבודה שהוכרז בינואר האחרון, בעקבות מה שהם מתארים כגרירת רגליים מצד משרד החינוך במשא ומתן לחידוש ההסכם הקיבוצי לטובת 3,000 העובדים בכפרים הללו. לטענת ועד עובדי כפרי הנוער, העובדים אינם מתוגמלים כראוי ביחס להיקף העבודה ולמצופה מהם, ואף משתכרים פחות ממורים בשאר בתי הספר.
ההסתדרות פנתה כמה פעמים אל משרדי האוצר והחינוך כדי להאיץ את המשא ומתן, אך עד כה לא הייתה התקדמות של ממש. לכן הודיעה ההסתדרות, יחד עם ועד העובדים, על שביתת האזהרה, שלדבריהם נועדה להביא להסכמות שיחזקו וישפרו את מעמדם של עובדי כפרי הנוער בישראל.
"העובדים מבצעים מלאכת קודש ואמונים על חינוכם של 12 אלף תלמידי פנימיות", אומר ראש חטיבת כפרי הנוער בהסתדרות המעו"ף, ניר אלון. "שכרם צריך להיות שווה לשכר המורים. הם 'האבא והאימא' של הילדים 24/7, ובתקופה הכי משמעותית בחייהם נותנים להם הזדמנות אמיתית להצליח בחיים. אני מקווה שנצליח להגיע להסכמות, שיאפשרו את פתיחת שנת הלימודים הבאה".
מנהלי כפרי נוער ששוחחו עם מקור ראשון מודים שההסתדרות לא תיאמה איתם את שביתת האזהרה, אך הם מקבלים אותה ומבינים שכנראה אין ברירה אחרת: "רוב ההסכמים, ובמיוחד במערכת החינוך, נחתמים רק אחרי שביתות ופגיעה בתלמידים. חבל שזה ככה, אבל בלי זה כנראה לא ידאגו לעובדים גם בעוד חמישים שנה".
הוויכוח סביב תקציב כפרי הנוער והפנימיות של המנהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך, מתנהל כבר כמה שנים. מתחילת השנה הנוכחית, המאבק עלה שלב נוסף. מדובר בפער תקציבי מתמשך של עשרות מיליוני שקלים, אשר מצטבר מדי שנה ומביא את התחום הזה לרגע קריטי שיקבע אם כפרי הנוער יעמדו בפני סגירה או שמשרדי הממשלה יתערבו ויביאו לצמצום הגירעון.
לפני כמה חודשים הודיע משרד החינוך ל־46 מנהלי כפרי הנוער כי תקציבם לשנת הלימודים הנוכחית יעלה ב־1.7 אחוזים בלבד, ויעמוד על 68.7 אחוזים. לדברי ראשי התחום, מכיוון שמדד המחירים לצרכן עלה ב־5 אחוזים, מדובר למעשה בקיצוץ של 3.3 אחוזים.
אחד הביטויים המשמעותיים לחוסר התקצוב ולהזנחה של כפרי הנוער והפנימיות מצד המדינה הוא המחסור החמור באנשי צוות חינוכי ומדריכים במוסדות אלה. כבר ב־2019 הצביע דו"ח מבקר המדינה על תחלופת המדריכים הגבוהה: "חניכי כפרי הנוער זקוקים למערכת יחסים יציבה עם המדריכים, אך בביקורת נמצא כי המדריכים מתחלפים לעיתים קרובות. כ־60 אחוזים מ־840 המדריכים שאינם עובדים עוד בכפרי הנוער, עבדו בכפרים במשך תקופה של פחות משנתיים".
בין הסיבות לתחלופה הגבוהה מונה הדו"ח "שחיקה הנגרמת משעות עבודה רבות, ותנאי מגורים לא מספקים. תוצאת הדבר היא גם פגיעה בתחושת היציבות שחווים החניכים".
מעבר לשרידותם הנמוכה של המדריכים בכפרי הנוער, עובדים רבים במסגרות אלה, מעובדי תחזוקה ומשק ועד רכזים חינוכיים וטבחים, מקבלים שכר נמוך מאוד, שגבוה רק במעט משכר המינימום. בהתאם, מנהלים בכפרי הנוער נאלצים לשלם בחוזים אישיים לעובדים רבים. "טועה מי שחושב שאפשר לשלם שכר מינימום לטבח", אומר למקור ראשון מנהל של כפר נוער גדול, ומודה: "בלית ברירה אנחנו נאלצים לפרוץ את ההסכמים, לשלם מעבר לשכר מינימום ולספוג את הפער".
השביתה הנוכחית איננה מגיעה במחאה על אי הגדלת התקציב, אלא מתייחסת רק להסכמי השכר של משרד החינוך מול העובדים: "זה עניין די חופף", אומר מנהל כפר הנוער. "מאז 1975 לא נחתם הסכם קיבוצי חדש עם עובדי הכפרים, ובאותה שנה גם נקבע סל לאור, שקובע את תקצוב הכפרים. כמעט חמישים שנה שהמדינה לא טיפלה בעובדים ובתקציב לחניכי הכפרים".
ממשרד החינוך נמסר: "הסמכות להסכמי שכר היא של הממונה על השכר באוצר בלבד. משרד החינוך לא מוצא מקום לשביתה בזמן שמתנהל משא ומתן על הסכם שכר עם מדריכי כפרי הנוער, מעבר להסכם שנחתם לאחרונה עם ההסתדרות. עובדי כפרי הנוער הם היחידים שקיבלו לאחרונה את כל תוספות ההסכם של ההסתדרות עם הרשויות המקומיות אף שאינם עובדי רשויות. לכן אין מקום לשביתה כל עוד מתנהל משא ומתן להסכם שכר".
