חברת "נוירלינק" של אילון מאסק קיבלה באחרונה אישור ממנהל המזון והתרופות האמריקני, ה־FDA, לבצע ניסויים קליניים בבני אדם, שבכיר אמריקני הגדיר אותם כ"עניין אמיתי וגדול": נוירלינק פיתחה שבב חדש שיושתל במוח, ויוכל לפענח פעילות מוחית ולחבר את האותות שמשדר המוח למחשבים ולמכונות אחרות. כך, אדם משותק יוכל להשתמש בממשק כדי לבצע פעולות פיזיות בסיסיות, לתקשר ואפילו לכתוב.
מדובר בסיפור חשוב, אבל ספק אם מדובר בטכנולוגיה שתשנה את העולם. לפעמים גם התקדמות טכנולוגית עצומה לא מעוררת השלכות חברתיות וכלכליות רחבות. האם זו פריצת דרך בשביל אנשים עם שיתוק או פציעות מוח טראומטיות? ודאי. לגבי אחרים, אני לא כל כך בטוח.
מכיוון שישנן חברות רבות שעובדות במרחב הזה, בואו נניח שהטכנולוגיה תעבוד כפי שנטען. מי בדיוק קהל היעד שלה, ומה היא תשנה?
אחד החששות שצפו לאחרונה הוא שהטכנולוגיה הזו תהיה יקרה, ושרק עשירים מאוד יוכלו להרשות לעצמם לרכוש אותה. אותם אנשים יהפכו למעמד חדש של "חושבי־על", ששולטים בנו עם האינטלקט הנעלה שלהם.
אני לא חושב שהתרחיש הזה סביר: גם אם היו מציעים לי 100 מיליון דולר כדי להסכים לחיבור מוח־מחשב קבוע, הייתי מסרב לכך – ולו רק בגלל חשש מתופעות לוואי ונזק נוירולוגי. חוץ מזה, יש שלל דרכים אחרות להגביר את האינטליגנציה שלי בעזרת מחשבים, כמו הפיתוחים בתחום הבינה המלאכותית. אומנם אני יכול לחשוב מהר יותר ממה שאני יכול לדבר ולהקליד, אבל מה יש לי למהר? אני מעדיף ללמוד להקליד מהר יותר, כמו כל מתבגר.
טענה נוספת בקשר לממשק מוח־מחשב ישיר הוא שהמחשבים יוכלו להחדיר ידע שימושי למוחנו במהירות. דמיינו לעצמכם שאתם הולכים לישון, מפעילים את מכשיר המוח האישי שלכם, ומתעוררים כשאתם יודעים סינית. נשמע מדהים. אבל אם זה יהיה אפשרי, כך גם כל מיני תרחישים אחרים – לא כולם חיוביים – שבהם מחשב יכול לשנות או לשלוט במוח שלנו. מה גם, שהתרחיש הזה נראה דמיוני לחלוטין – מדע בדיוני אמיתי. הטכנולוגיות המדוברות קוראות את האותות של המוח שלנו, אך אינן יכולות לשלוט בהם.
חזון נוסף לטכנולוגיה הזו הוא שבעלי המחשבים ירצו "להשכיר" את כוח המוח האנושי, בדומה לדרך שבה חברות משכירות כיום שטח בענן. ככלל, כיום תוכנות אינן טובות במיומנויות מסוימות, כמו זיהוי מילים אסורות או תמונות לא ראויות. אך בתרחיש הזה, המוחות יושכרו בשכר נמוך למשימה הזאת, בדיוק כפי שרשתות חברתיות ומפתחות מנועי בינה מלאכותית השתמשו בכוח עבודה זול בקניה כדי לדרג תוכן ממוחשב או כדי לסייע בקבלת החלטות על תוכן בעייתי.
מיזמים כאלו עשויים להיות טובים להעלאת שכרם של אנשים במדינות עולם שלישי. עם זאת, רבים עלולים להתנגד אליהם בטענה שהם ייצרו הבחנה מעמדית חדשה וזדונית בין אלה שצריכים להתחבר למכונות כדי להתפרנס ובין אלה שלא.
האם ישנם תרחישים שבהם דווקא עובדים בשכר גבוה ירצו להתחבר למכונות? האם לא יעזור למרגל או למנהל משא ומתן עסקי לקבל מודיעין ממוחשב בזמן אמת, תוך כדי קבלת החלטות? האם ספורט מקצועי יאפשר ממשקי מוח־מחשב כאלה?
ככל שאני מהרהר באפשרויות האלה, אני הופך יותר ויותר ספקן באשר לשימוש נרחב בממשקי מוח־מחשב בשביל אנשים שאינם נכים. הבינה המלאכותית מתקדמת בקצב מדהים, והיא לא דורשת שום חדירה לגופנו – על אחת כמה וכמה למוחנו. נראה שהיתרון העיקרי של ממשק מוח־מחשב הישיר הוא המהירות. אבל מהירות קיצונית חשובה רק בנסיבת מוגבלות, שקשורות לרוב לתחרויות ולרגעי סכום־אפס, כמו ספורט ומשחקים שונים.
מובן שחברות כמו נוירלינק עשויות להעמיד אותי על טעותי. אבל כרגע אמשיך להמר על מנועי בינה מלאכותית ומחשבים מתוחכמים, שיושבים במרחק כמה סנטימטרים ממני בזמן שאני מקליד את הטור הזה.
פרופ' טיילר קוואן מרצה לכלכלה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, ומומחה לטכנולוגיה מתקדמת
