השבועות האחרונים לא נשאו עימם בשורות טובות בכל הנוגע ליכולת לחסום את דרכה של טהרן לנשק גרעיני. על אף ההתקדמות בהעשרת אורניום, ישנם עוד כמה שלבים בדרך. אולם אם אכן יהיה לאיראן נשק כזה, שהיא תבחר לחשוף את קיומו בפומבי באמצעות ניסוי גלוי, או שיהיה מידע וודאי שהוא קיים, מקבלי ההחלטות בישראל יעמדו בפני מציאות מורכבת הרבה יותר מאשר הנוכחית. "זה לא יהיה סופו של הפרויקט הציוני, אבל זו אפשרות גרועה מאוד", אומר גורם בכיר.
אור יששכר, חוקר איראן וראש מחלקת המחקר ב"ביטחוניסטים", שגם דובר פרסית, כתב יחד עם תא"ל במיל' יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת מחקר באמ"ן, נייר עמדה המפרט מדוע איראן גרעינית היא סכנה קיומית לישראל. "מדובר בנשק שובר שוויון שעלול להעניק יתרון כפול: מחד – כלי הרתעתי, או 'תעודת ביטוח' בדמות מטריה גרעינית מעל כוחות איראנים ופרו-איראנים שהולכים ומשתלטים על חלקים נרחבים באזור, במטרה להשלים את חזון המשטר למזרח התיכון כאזור השפעה בלעדי של איראן השיעית. מאידך – כלי התקפי שעלול להציב איום קיומי עליון על מדינת ישראל כחלק מתוכנית המשטר להשמידה. גרעין איננו רק תכנית חימוש – הוא סמל סטטוס למדינה שנכנסת למועדון יוקרתי ומצומצם של מדינות גרעיניות", הוא אומר.
הרבה לפני אפשרות הקצה המאיימת לשלוח פצצה לעבר גוש דן, המשמעות היא מרוץ גרעיני אזורי שכבר עכשיו נראה באופק. "כבר עכשיו סעודיה דורשת כחלק מעסקת חבילה עם ישראל אפשרות לגרעין. אי אפשר לפעול נגד מדינה גרעינית. לא נגד איראן הרחוקה ולא מול זו שנמצאת קרוב אלינו – בדמות תשתיות הטרור בעזה ובלבנון", הוא טוען. העוז והחוצפה של גורמי הטרור מצפון ומדרום, מגדיר זאת גורם אחר – יתעצמו.
לדברי יששכר, "איראן היא כבר מדינת סף. זו עובדה. יש עוד כמה צעדים עד לפיתוח פצצות גרעין, וודאי עד שיהיה אפשר לזווד אותם על טיל. אבל השאיפה היא שלא יהיו לה את הכלים לעשות זאת. לאיראן יש אפשרות אם היא רק תרצה, היא שבוחרת כרגע שלא לעשות. אנחנו לא יכולים לקחת את הצ'אנס שמישהו שם יחליט שזה זמן מתאים, שתהיה להם בכלל את האפשרות הזו להתלבט. יש מחיר לכל דבר. כרגע כל האפשרויות גרועות וצריך לבחור בין הגרוע לגרוע יותר – לתקוף זו אפשרות גרועה, איראן גרעינית זה גרוע יותר".
ותיאורטית? אם יקרה?
"אסור להגיע לשם", הוא פוסק. "זה איום שפשוט מסוכן מדי לחיות תחתיו. איראן משקיעה המון משאבים, כסף, אמצעי לחימה, ביצירת רשת מנופים מול ישראל – ברחבי המזרח התיכון וגם קרוב אלינו מעבר לגדר. הם לא בנו את המערך הזה סתם. הם רוצים להשתמש בו ביום פקודה".
על השאלה האם איראן לא תהיה מורתעת מלהשתמש בנשק גרעיני כלפי ישראל, בהתחשב בכך שייתכן והתגובה תהיה באותו מטבע, הוא אומר – "אני לא יודע מי רוצה לנסות את המציאות בה הם אולי מממשים את האיום ואולי לא. מדובר במשטר שמונע על ידי אידיאולוגיה שיעית, ואסור שהאקדח הזה יהיה מונח על השולחן. כבר עכשיו אנחנו רואים איך למשל איחוד האמירויות עזבו את הקואליציה הימית שהקימה ארה"ב כדי לאבטח כלי שיט במפרץ הפרסי, על רקע המתיחות מול איראן. אם זה קורה עוד לפני שאיראן גרעינית, מה יקרה אחר כך?".
גורם בכיר מוסיף, לגבי מה שנראה כתחילתה של התרחקות אפשרית של מדינות המפרץ מהמערב, כי "מדינות באזור ראו בישראל עוגן מאוד משמעותי שאפשר להישען עליו בנוגע לבלימת איראן. אם איראן מתגרענת, זה מחליש את האמינות הישראלית. ישראל אמרה במשך שנים שלא תיתן לאיראנים להגיע לרמת העשרה של 60 אחוזים. הם עלו ל-60 ולא עשינו כלום. נותן תחושת 'זאב זאב' בעיני האזור וזה לא טוב".
דני סיטרינוביץ', חוקר עמית בתוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, מתייחס ליום שאחרי, אל סוגיית העמימות בה נוקטת ישראל. "איראן גרעינית תשליך באופן ישיר על סוגיית העמימות. אף אחד היום לא יודע בדיוק מה יש לישראל, ולכן העמימות זה משהו שיצטרכו לדון לגביו. השאלה תהיה אם לחשוף את היכולות, בהנחה שכאלו קיימות".
על פי הניתוח שלו, אין וודאות כי השאיפה האיראנית היא להגיע לפצצה. "אני חושב שזה תרחיש שסבירותו הנמוכה ביותר. עכשיו החתירה האיראנית היא לסף גרעיני. היא לא רוצה לחצות את הרוביקון. פצצה בידי איראן הופכת אותה למדינה שהיא לא רוצה להיות. השאלה הגדולה כרגע היא איך משאירים אותה בסף. התשובה מורכבת מתערובת של מקלות וגזרים".
ישראל מנסה לעכב כמה שיותר את ההתקדמות האיראנית – כשאחד התרחישים כולל תקווה לשינוי ממשל בטהרן, לפני שהנוכחי יצליח לפרוץ לגרעין. סיטרינוביץ' מעריך כי בשלב מסוים הפער בין הממשל באיראן לאזרחיו יהיה אכן כזה שיביא לשינוי. "גם אם ייקח 10, 20 או 70 שנה עד שזה יקרה", למרות גלי ההפגנות הנרחבות והאמיצות, בינתיים זה לא מתממש. "עם זאת, צריך להבין שאף מנהיג איראני, גם לא הליברל ביותר, לא יפרק את תכנית הגרעין. כי זה מקור לגאווה. אבל יש לקוות שההנהגה תהיה מפוקחת יותר".
"אין לנו כדור בדולח ואנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד, אבל מעבר לעובדה שאיראן סובלת מבעיות פנימיות קשות, המטרה שלה היא לא הפצצה אלא הבטחת עתיד המשטר. זה אולי ישתנה בעתיד, אבל כיום עבור מנהיג איראני להגיע לנשק זו החלטה דרמטית שתעמיד את המשך שלטון המהפכה בסימן שאלה. איראן חיפשה סולם קטן שיאפשר לה לשמר את רוב רובו של הידע בנוגע לגרעין, בלי הסנקציות שחונקות את הכלכלה, ולכן הם הבינו שהפצצה היא לרועץ. בכל מקרה, את הידע הגרעיני שכבר נצבר שם, אי אפשר יהיה למחוק. ניתן יהיה אולי רק לשלוט במעבריות שבין הצבאי לאזרחי", הוא מעריך.
גם הוא מזכיר את האיום האפשרי שירחף מעל כל פעילות ישראלית במרחב. "לדוגמה, ישראל היום מנהלת את המערכה שבין המלחמות בסוריה. השאלה תהיה כמה אפשר לפגוע בנוכחות האיראנית באזור מתוך חשש שכל פעולה כזו או אחרת יכולה לעורר משבר. כל שאלת ההתנהלות בהפעלת כוח תיבחן".
כלומר, אתה מדבר על מציאות בה יש סבב לחימה בעזה, אבל ישראל תחשוב פעמיים לפני שהיא מגיבה, בגלל האיום הגרעיני שתלוי מעל ראשה.
"את מתארת התרחשות קיצונית, אבל היא לא נמצאת מחוץ למתחם הסבירות. אני לא אומר שלא יחזירו אש בעזה אבל האילוץ הזה יהיה חלק מתהליך קבלת החלטות. זה אירוע מאוד משמעותי". גם הוא מזכיר את הנהירה האזורית לגרעין, שכמעט בוודאות תתרחש. "אם לאיראן יהיה נשק גרעיני, סעודיה לא תשב בצד, אולי גם מצרים, אולי איחוד האמירויות, כולן ייכנסו למרוץ החימוש. והאיראנים ימשיכו. אחרי שתהיה פצצה אחת, הם ישאפו להגיע לעשר. כשיהיו עשר, הם ירצו מאה".
מה דעתך על הטיעון כי התגרענות של כמה מדינות באזור אולי דווקא תגביר יציבות, כי מאזן האימה ההדדי יהיה משמעותי יותר?
"יש שטוענים כך, אני נגד. אני חושב שזה יותר מדי מסוכן כי תהליך קבלת ההחלטות באותן מדינות הוא מסוכן. זה יעודד אי-יציבות באזור רגיש של העולם. מעבר לכך, היום אנחנו סומכים על סעודיה ועל האמירויות, אבל מה אם מחר יהיו בהן חילופי שלטון?"
