75 שנה אחרי טביעתה, האונייה אלטלנה עדיין משייטת לאורכו ולרוחבו של השיח הפוליטי בישראל, בפרט בימים שסועים אלה. כתבות בעיתונות משמאל מנסות לשכנע את הקוראים שגם בפרשה העגומה הזו, הכדורים נורו דווקא מימין. אבל יש עוד היבט מעניין של מלחמת האחים הקצרה ההיא, שהתחוללה בחופי ישראל ביוני 48': זה היה כנראה המופע הראשון של סרבנות בשורות צה"ל. חיילים מזרועות היבשה, האוויר והים לא הסכימו לירות על האונייה, פקודה שהייתה בעיניהם בלתי חוקית בעליל, שנים לפני שהמושג הזה נטבע בפסיקה.
שלמה נקדימון, העיתונאי שראיין רבים ממשתתפי הפרשה, אינו זקוק לפולמוסים עכשוויים כדי לחזור אל מאורעות אלטלנה. אוניית הנשק איננה מרפה ממנו כבר 75 שנים, מאז עמד כילד בן 12 בחוף תל־אביב וראה אותה עולה באש. "פתאום אמרו שיש חילופי ירי בשפת הים", הוא משחזר. "אמרתי שזה לא ייתכן, הרי מתקיימת כעת הפוגה בקרבות עם הערבים. היו שם מי שדאגו להרחיק את המגיעים לחוף. הסבירו שזו מריבה עם אצ"ל".
כשמחטטים בפצע הלאומי הנושן־אך־מדמם הזה, מתברר שלא רק אנשי אצ"ל התאפקו מלירות אש קטלנית לעבר בני עמם שבצד השני של המתרס. מעיון בים החומר שנכתב על הפרשה בשלושת־רבעי המאה החולפת, עולה שחיילים בצה"ל סירבו לפקודת הירי, ועמדו בסירובם גם תחת איומים קשים.
הניסיון של צמרת צה"ל לשלוח גם מטוסים שיפציצו את אלטלנה, נתקל ככל הנראה בסירוב מוחלט; כך ניתן להסיק מהעובדה שהמפקדים נאלצו לפנות למתנדבים הלא יהודים. מלבד הרולד ליוינגסטון הנזכר, גם הטייס ג'ורדון לויט מציג שחזור דומה של האירועים בספרו "גוי של שבת". לדבריו, כלל המתנדבים סירבו לבקשתו של היימן שמיר.
כשהתברר שאין אפשרות להפציץ את אלטלנה מהאוויר, בחרו במטכ"ל ללכת על הפגזה בתותחים מן החוף. גם מפקד חיל התותחנים שמואל רפפורט (לימים אדמון) והקצינים שתחתיו נתקלו בקשיים כשביקשו לאייש את התותחים למשימה זו. יוסף אקסן, קצין לשעבר בצבא הסובייטי וממקימי חיל התותחנים הישראלי, נקרא אל סגן מפקד החיל, מאיר אילן. אף שתפקידו בצה"ל התמקד בתחום הארגוני, נתבקש אקסן לצאת עם כוח תותחנים לאזור החוף. בין השניים התפתח דו־שיח קשה שנקדימון מצטט (עמ' 294־295) לפי שחזורו של אקסן:
אילן: "עליך לצאת עם שני תותחים על צוותיהם לתל־אביב לפעולה".
אקסן: "לאיזו פעולה?"
אילן: "לירות על אונייה הנמצאת מול מחנה יונה".
אקסן: "על איזו אונייה?"
אילן: "אוניית נשק של אצ"ל".
אקסן ידע היטב במה מדובר. אלטלנה הייתה בשלב ההוא בגדר סוד גלוי למדי. בעצמו ראה כבישים שנחסמו עקב האירועים, והיו לו גם חברים טובים באצ"ל ובלח"י. "זו אונייה שעליה נמצאים אחים שלי", מחה, "ועל שכזו לא אפתח באש אפילו אם אצטרך לעמוד למשפט צבאי ולשאת בכל התוצאות".
