שופטי בית המשפט העליון, יוסף אלרון, אלכס שטיין וגילה כנפע שטייניץ דחו הבוקר (א') את ערעורו של אביעד משה, אשר הורשע בניסיון לרצוח את שירה איסקוב, רעייתו דאז, לעיני בנם. בפסק הדין בערעור, שנכתב על ידי השופט אלרון, נדחות כמעט כל טענותיו של משה, ומאומצות קביעותיו של בית המשפט המחוזי הן בנוגע להרשעותיו של משה והן בנוגע לעונש. בין היתר קבע השופט אלרון כי אין לאפשר למשה להציג בשלב מאוחר זה של ההתדיינות חוות דעת אודות כשירותו הנפשית, לאחר שבחר במכוון שלא לעשות זאת במהלך ההליך במחוזי, בעצת מי שהיו אז עורכי דינו.
עוד דחה השופט אלרון את הטענה שיש לבטל את הרשעתו של משה בעבירה של התעללות בקטין או בחסר ישע בשל תקדימיותה. בית המשפט המחוזי הרשיע את משה בעבירה זו, משום שתקף את איסקוב וניסה לרצוח אותה לעיני בנם המשותף שאף התלכלך בדמה. משה טען כי עד היום לא הורשע איש בעבירה זו רק משום שקטין נכח במקום מסוים ולכן מדובר בהרשעה תקדימית ובאכיפה בררנית, אך השופט אלרון דחה את הטענה וקבע כי "מעורבות הילד לא הסתכמה בנוכחות פסיבית באירוע בלבד. מדובר באירוע אלימות מתמשך כלפי אימו המבסס גם אלמנט פיזי מסוים להתעללות – עת שדם אימו ניתז עליו וכיסה אותו". לנוכח זאת קבע השופט אלרון כי לא מדובר בהרשעה שאיננה מבוססת ודחה את הערעור גם בהיבט הזה. "בחירת המערער שלא לחדול ממעשיו או להרחיק את הילד מהזירה, כפתה עליו, הלכה למעשה, לא רק להיות עד לזוועה שהתחוללה אלא גם להיות חלק מההתרחשות עצמה. בפרט, בהתחשב בפערי הכוחות העצומים שבין המערער לילד והתלות המוחלטת שלו בהוריו בגיל זה".
השופט אלרון הצטרף להסתייגותו של בית המשפט המחוזי מהטענה שהועלתה שם על ידי הפרקליטות לפיה יש להחמיר בעונשו של משה גם עקב היותה של איסקוב סמל, וציין אף הוא כי יש בכך "טשטוש גבולות מסוים שאינו ראוי ואינו רצוי", כלשון גזר הדין של שופטי המחוזי. על זאת הבהיר השופט אלרון כי "לא הסיקור התקשורתי של האירוע הוא שהוביל להרשעתו ולעונש החמור שהושת עליו, אלא מעשיו שלו. חילופי הדברים בין בני הזוג הסלימו בין רגע עת שהמערער תקף באכזריות בל-תתואר את המתלוננת. לכל התוהה על חומרת עונשו של המערער, אומר כי חומר הראיות, ובמיוחד התיעוד הקולי המצמרר של האירוע, מלמד כי מדובר בתקיפה ממושכת, חריגה בעוצמתה, במהלכה המתלוננת התחננה שוב ושוב על חייה, פשוטו כמשמעו".
"אף אני הקשבתי להקלטת האירוע (ת/72 ראיון 009), המתעדת חוויה מזעזעת. הלמות המערוך אשר צליל פגיעותיו בגולגולתה של המתלוננת ובחלקי גופה האחרים עדיין נשמעות באוזניי כאילו התקבעו להן מאז. מתערבבים להם צלילי החבטות, זעקות המתלוננת ובכיו של הילד הניצב חסר אונים למול השבר הנורא של אביו החובט באימו לקול זעקותיה, בעוד היא מבקשת את רחמיו, והוא ממשיך במעשיו ללא רחם. מחזה נורא שבנוראים. בשנותיי על כס השיפוט דנתי במאות, אם לא באלפי, תיקי אלימות קשים ופשע חמור – ותיעוד של תקיפה כה אלימה, כה ממושכת, כה אכזרית – איני זוכר. זוועה של ממש התחוללה באותן 7.5 דקות. זוועה ממנה המתלוננת נחלצה בדרך נס, אך לא בלי פגיעות קשות בגוף ובנפש. אף על נפשו העדינה של בנו – המערער לא חס. המערער ראוי לכל שנת מאסר שנגזרה עליו", חתם השופט.
