במרכז סדר יומו של רקטור אוניברסיטת בר־אילן, פרופ' אמנון אלבק, ביום שבו נפגשנו, עמדה ההיערכות לטקס הסיום של עשרות סטונדטיות חרדיות, שקיבלו תואר ראשון בפסיכולוגיה, במסלול ייחודי ופורץ דרך. "הן לומדות בנפרד אבל אין להן שום הקלות", הוא אומר. "המבחנים באותו זמן ובאותה רמה כמו כולם. ההישגים שלהן מצוינים, והעובדה שחצי מהן ממשיכות לתואר שני מלמדת על הההצלחה“.
מיזמים מסוג זה ממלאים את מרבית זמנו של אלבק, פרופסור לכימיה, ובשלוש השנים האחרונות רקטור אוניברסיטת בר־אילן. לצד העשייה הענפה באוניברסיטה ועיסוקיו כחוקר במעבדה וכמנחה חוקרים, הוא פינה מזמנו כדי להשתתף בהפגנת התמיכה ברפורמה המשפטית שהתקיימה לאחרונה בירושלים. במסגרת ההפגנה הוא השתתף בצעדת הפרופסורים למען שינויים במערכת המשפט, לצד בכירי אקדמיה נוספים ובהם חתן פרס נובל לכלכלה פרופ' ישראל אומן, המשפטנית פרופ' טליה איינהורן, פרופ' אשר כהן ועוד רבים. אלבק גם חתם על מכתב 120 הפרופסורים בעד הרפורמה.
התצלום שעלה לטוויטר, ובו נראה אלבק לובש חולצה עם הכיתוב “פרופסורים למען רפורמה משפטית“, גרף שבחים על אומץ ליבו ועל הקול הנדיר שהוא משמיע בקהילה האקדמית. הוא עצמו לא רואה בכך צעד אמיץ, אך מבין בהחלט מדוע אחרים חושבים כך. “עשיתי זאת כאדם פרטי“, הוא מבקש להבהיר, “לא כנציג בר־אילן, לא כרקטור אלא בתור אמנון אלבק“.
מה מביא אותך לתמוך ברפורמה המשפטית?
“הדעות שלי ימניות, ואני חושב שהרפורמה חיונית. אני לא יודע אם צריך להתעקש על כל אחד ואחד מסעיפיה, ואני גם לא אומר אם צריך להגיע להסכמות בהידברות או לא, אבל ככלל אני בעד הרפורמה. בית המשפט העליון לקח לעצמו יכולות וסמכויות מעבר לסביר במדינה דמוקרטית, גם יועצים משפטיים לקחו לעצמם סמכויות מעבר למה שסביר. כשיועצת משפטית לממשלה אומרת שהיא תייצג את עמדת המשרד בלי להתחשב בדעתו של השר, ושהיא רוצה לקבוע מה העמדה של הממשלה – זה בלתי סביר בעליל בעיניי. משפט הוא לא מתמטיקה. קח למשל את חוות הדעת של השופט אדמונד לוי על כך שביהודה ושומרון אין כיבוש. הוא אומר באופן חד־משמעי שלא, אחרים אומרים חד־משמעית שכן“.
אתה יכול להבין את הטענות על כך שהרפורמה תהרוס את האקדמיה, גם אם אתה לא מסכים איתן?
“לא, אני לא מבין. כל האמירות שהרפורמה תפגע בנשים, בכלכלה, במיעוטים – לא מבין את כל זה. הרפורמה לא תפגע בכלום. כל ממשלה וכל שר חינוך יכולים להועיל או לפגוע באקדמיה, אבל אין קשר לרפורמה. כל ממשלה יכולה לנסות לפגוע בזכויות, אבל בית המשפט יגן עליהן והוא יוכל להמשיך להגן עליהן גם אחרי הרפורמה. לא סוגרים את בית המשפט“.
איך ההשתתפות שלך בהפגנה ובמכתב הפרופסורים התקבלה בקרב חבריך וסביבתך?
“רוב התגובות שקיבלתי היו של תמיכה. היו באקדמיה גם אנשים שתקפו אותי, חלק אפילו בחריפות וטענו שאני פוגע בבר־אילן, אבל ברור שזה לא פוגע. אני יכול לתמוך ברפורמה ולמנות אנשים שמתנגדים לה לתפקידים בכירים“.
בסופו של דבר הדעה שלך חריגה בקרב הבכירים באקדמיה.
“נכון, רוב האנשים ברוב האוניברסיטאות בארץ לא מסכימים עם הדעות שלי, אבל זו תופעה שקיימת בכל העולם המערבי, אנחנו לא ייחודיים בזה. גם במדינות אחרות רוב בכירי האקדמיה משוייכים לצד שהייתי מגדיר בזהירות שמאל. האקדמיה נוטה יותר שמאלה“.
טוענים שקיימת השתקה של דעות ימניות.
“לצערי מי שמביע דעה ימנית באקדמיה עושה את זה במידה מסויימת של אומץ. הרבה אנשי ימין מפחדים להביע את דעתם, אבל זה לא שבא איזשהו רקטור ואומר ‘אל תגידו את הדעה הזאת' או ‘אל תתמכו בדבר מסוים'“.
הריאיון המלא פורסם במוסף "יומן" של מקור ראשון – וכאן
