חברה נתנה לבתי אמילי שרביט פיות קסם כאשר אובחנה עם נוירובלסטומה בסיכון גבוה בגיל 5. בפתק המצורף נכתב שזה שייך לילדה קטנה עם סרטן ושזה ריפא אותה. זה הבטיח לרפא גם את אמילי.
העברתי את השרביט על כל הגב, הידיים והרגליים שלה והנחתי אותו במגירת השידה שלי, שם הוא נשאר כבר יותר מעשור. למרות שידעתי לא להאמין שמקל פלסטיק עם נוצות ורודות יכול להציל את חייה, זה לא מנע ממני לסמוך עליו במהלך השנים הרבות של בדיקות מעקב, תורים חשובים וניהול נזקי הלוואי מהטיפולים שהיא עברה. סוג זה של "חשיבה קסומה" הקלה על החרדה וחוסר הוודאות שלי והעניקה לי את מה שהרופאים שלה לא יכלו – הבטחה שהיא תחיה.
אני מתלבטת אם לשלוח אותה איתו לאוניברסיטה בעוד כמה חודשים.
למרות שזה אולי נראה בלתי סביר, מחקרים מראים שחשיבה קסומה מחוברת למוח שלנו ובמשך אלפי שנים הייתה חלק בלתי נפרד מהקיום שלנו וחצתה תרבויות, גזע ודתות.
"קמע יכול לתת לאנשים תקווה ולאפשר להם להיות רגועים יותר, נוכחים יותר ותומכים יותר", אומרת נעמה הופמן, עוזרת פרופסור במחלקה לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של "הר סיני" בניו יורק. "זה דומה לאפקט הפלצבו, שבו מצבם של אנשים משתפר רק כתוצאה מהתקווה שהוא ישתפר".
בימי הביניים, קמעות למזל טוב הציעו הרגשת ביטחון נוספת במהלך ניתוחים. למרות שהטכנולוגיה והרפואה התפתחו, הנטייה שלנו להאמין בקסם לא השתנתה.
אבל מחקרים העלו שעבור אנשים רבים, האמונה יכולה למלא תפקיד חשוב בחיי היומיום שלנו, במיוחד בעתות משבר.
סטיוארט ויזה, פסיכולוג ומחבר הספר "להאמין בקסם: הפסיכולוגיה של אמונות תפלות", אומר שהוא רואה אנשים פונים לאמונות קסומות כשהרבה מונח על הכף. אבחוני סרטן, במיוחד, מושכים חשיבה קסומה מכיוון שאנשים רואים אותם כמפחידים במיוחד וברוב המקרים אין דרך בטוחה לרפא סרטן.
"כשיש גלולה למחלה, או שמישהו שובר רגל ואנחנו מגבסים אותה, אנחנו לא ממש רואים חשיבה קסומה שמופיעה, כי אנחנו יודעים שיש טיפול ותוצאה יעילה", אומר ויזה. אבל כשהרפואה והמדע לא יכולים לספק לנו ערובה קיים "פער פסיכולוגי" והצורך במשהו טוב יותר, שעשוי לשפר את הסיכויים, תופס יותר ויותר מקום. "ההשפעה החזקה ביותר של חשיבה קסומה היא פשוט התועלת הרגשית ברגע", הוא אומר.
בעיניי, השרביט איכשהו עמד לשפר את סיכויי ההישרדות של אמילי, שעמדו אז על 50%. הידיעה שמשפחה של ילדה אחרת שמה את מבטחה באותו שרביט ושהיא שרדה, עזרה להשקיט את הפחדים שלי שהטיפולים בסרטן לא יעבדו. הכנסתי אותו למזוודה שלי ובמשך 18 חודשים הוא נסע איתנו מהבית לבית החולים. זה נתן לי אשליה של שליטה בתקופה שבה הרגשתי חסרת אונים ומבולבלת מדאגות ופחדים, אסטרטגיית התמודדות שמספר מחקרים מצאו שעשויה להיות יעילה.
"קשה להתמודד עם אי ודאות, במיוחד לאנשים עם חרדה", אומרת הופמן. "כשיש משהו שמפחית אותו – זה משפר את הבריאות וההתנהגות שלנו".
ג'יין ריזן, פרופ' למדעי ההתנהגות באוניברסיטת שיקגו, מתארת במחקרה כיצד אנשים יכולים להאמין במה שאנחנו גם לא מאמינים בו אפילו באמצעות מודל עיבוד כפול של קוגניציה המוכר כמערכת אחת ומערכת שתיים. מערכת אחת מקבלת החלטות מהירות ויעילות, אשר לרוב מושפעות מרגש ואינטואיציה. מערכת שתיים איטית ושיטתית יותר וגם יותר מתאימה להבחנה בחוסר היגיון.
"אבל בחשיבה קסומה, אנו רואים שמערכת שתיים "תיכנע" לרוב למערכת אחת, למרות שהיא יודעת שהאמונה אינה רציונלית", אומרת ריזן. "מערכת 1 מניעה את ההצגה כי האינטואיציה מרגישה כל כך נכונה, והיא פשוט חזקה מכדי לזעזע."
ריזן אומרת שההחלטה שלנו מסתכמת בסופו של דבר במחיר ההתעלמות מאחד משני התהליכים הללו. במקרה שלי, מחיר ההיפטרות מהשרביט היה לא נעים, ומחיר החזקתו לא היה קיים. הייתי חייבת להשאיר אותו.
הצפייה במאבק של אמילי במהלך התהליך האכזרי – שישה סבבים של כימותרפיה כדי לכווץ גידול בבלוטת יותרת הכליה, ניתוח של שמונה שעות, השתלות אחת אחרי השנייה, 21 סבבים של הקרנות ושישה חודשים של טיפול ניסיוני – היה אמוציונלי. משתק. לביקורים המטורפים שלה ביחידה לטיפול נמרץ היה את הכוח לשבור אותי. הייתי מוכנה לקבל עזרה מכל דבר באשר הוא.
הופמן אומרת שהיתרונות של קמע לבריאות הנפש נובעים מההבנה מה מרגיע אותנו: "הידיעה שיש לנו את היכולת להתמודד עם מצב קשה הופכת אותנו למשתתפים פעילים. אנחנו יכולים להחליט מה אנחנו צריכים ומתי אנחנו צריכים את זה".
כמובן שלהיקשר יותר מדי לקמע יכול להיות חסרונות, אומרת הופמן. לדוגמה, אם מישהו חושב שהוא צריך לוותר על טיפול כי הוא שכח את הקמע שלו בבית, או שהוא צריך להקיש עליו חמש פעמים כדי להמשיך, אז זה הופך למקור למצוקה ולא לנחמה. חשוב לשאול את עצמנו, "האם זה מועיל או לא?". מתן משמעות טובה לאובייקט, שימוש בו בתשומת לב והוצאתו בזמנים הנכונים – הם סימנים להתנהגות בריאה.
מדענים חקרו לאחרונה את התהליכים וההתנהגויות של יצירת משמעות מאחורי מערכת האמונות הנרחבת הזו וכיצד היא נעה במרחב ובזמן. דבר אחד היה בטוח: חשיבה קסומה הייתה דיירת רבת עוצמה בקומה האונקולוגית לילדים שבה טופלה בתי.
אמא של חברה שלחה לי בד עם פסים "מיוחד" בצבעי אדום-לבן שהושרה ב"מעיין בעל כוחות מרפא"; דודתי נתנה לנו פסלון שבורך על ידי האפיפיור; ו"דובוני מזל" הגיעו כל הזמן מחברים וקרובי משפחה.
בשלב מסוים, האונקולוגית של אמילי, אישה ספוגה במדע קשיח, הציעה לחברים ובני משפחה לייצר עגורי נייר, ואמרה לנו שבתרבויות היפניות, הסיניות והקוריאניות, 1,000 עגורים מביאים לבריאות והון. עד מהרה הגיעו אלפי עגורים זעירים, נוצצים, ענקיים ומותאמים אישית בארגזים. תלינו אותם בחדר השינה של אמילי.
אמילי האמינה שבובת הסוס שלה צריך לעבור בדיקות לפניה, אבל היא לא הייתה משוכנעת שהעגורים מביאים תועלת כלשהי. "עוד ציפורים טיפשיות", אמרה בשלב מסוים לאחר שפתחה עשרות קופסאות מהן.
"חשיבה קסומה רווחת מכיוון שהמדע אינו מציע תשובות סופיות", אומר איאן ג'רווי, שכתב מחקר שנערך לאחרונה שבחן כיצד המדע לרוב אינו שלם ואינו בטוח. "זה תמיד יהיה פרויקט מתמשך".
כמובן שהציפורים, הדובונים והשרביט לא הצילו את חייה של אמילי – הרופאים והתרופות עשו את זה. אבל המקל הזה עם הנוצות הורודות הציל את שלי. זה עזר לי להתמודד.
אמילי הבהירה שהיא לא לוקחת איתה את השרביט לאוניברסיטה. במקום זאת, הוא יישאר בשידה שלי כתזכורת לתקווה, לבריאות ולבת שלי.
