נבחן בבחינה של "הלכות מקוואות" במסגרת בחינות ההסמכה לרבנות, עתר לבג"ץ נגד ועדת המשמעת של הרבנות הראשית לישראל שפסלה את מבחנו כיון שבניגוד לנהלים החזיק בסמוך אליו פלאפון פתוח, ויצא לשירותים וחזר כעבור 13 דקות. לאחר התכתבויות מול ועדת המשמעת בהן טען כי לא שמע את שיחת ההנחיה ולא ידע על האיסור, ולאחר שערער גם ללשכה המשפטית של הרבנות שאישרה את ההחלטה, עתר הנבחן לבג"ץ.
בפסק הדין שכתב שופט בית המשפט העליון נועם סולברג, מתוארת השתשלות הסיפור טענותיו של הנבחן ותשובתיה של ועדת המשמעת. אחת מטענות הנבחן הייתה כי "הלשכה המשפטית התעלמה מ"ראיית זהב" שהעביר לידיעתה, בדמות דוח פלט מחברת הסלולר שבה הוא מנוי, ממנו עולה כי העותר לא עשה כל שימוש במכשירו הנייד ביום ,6.11.2022 בין השעות 10:14 ל,14:18- באופן המאיין את החשש כי העתיק או בכלל השתמש במכשיר הסלולר".
בתשובה לסעיף זה כתב השופט כי המשיבים צודקים והעובדה שלא נעשה שימוש בטלפון הנייד אינו מעיד שאי אפשר לעשות בו שימוש אחר פסול: "גם אם נניח, כטענת העותר, כי לא עשה שימוש ברשת באינטרנט במהלך השהות בשירותים, וכי אורחי המבנה השוכן ברחוב הפסגה 8 בשכונת בית וגן אינם נהנים מאינטרנט אלחוטי חופשי (כך, על-פי בדיקה מאוחרת שטוען העותר כי ביצע); הרי שלא אלמן ישראל: ישנן דרכים נוספות שבאמצעותן ניתן לעשות שימוש במכשיר הנייד, אף מבלעדי גישה לרשת האינטרנט".
בשלב זה כותב השופט סולברג: "הוועדה איננה בוחנת כליות ולב, ויכול להיות שהעותר לא עשה שימוש פסול במכשירו הנייד, לצורך קבלת חומרי-עזר. ואולם, בניגוד לדמותו של 'גדליה', בסדרת הטלוויזיה 'שבאבניקים', שמבחנו נפסל מחמת שיחה תמימה עם 'דבורה' בזמן מבחן ההסמכה לרבנות, בנושא שאינו קשור לבחינה (ראו שם, עונה שניה, בפרק
הראשון); הרי שבעולם המציאות, איננו זוכים לראות מבעד לעדשת המצלמה, את אשר אירע 'בזמן אמת', ולפיכך ברי כי די בהחזקת מכשיר נייד על-ידי הנבחן, לפרק זמן ממושך וללא השגחה, על מנת לבסס את הפרת המשמעת".
בסופו של פסק הדין, קבע השופט סולברג כי "דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערבות שיפוטית
בהחלטת ועדת המשמעת לפסול את בחינתו של העותר. העותר יִשא בהוצאות המשיבים, בסך של 7,500".
