סגנית מפקד יחידת המודיעין 8200 אל"מ ג' משרתת ביחידה 23 שנים מאז התגייסה כחיילת סדירה והחליטה לצאת לתקופה באזרחות.
בשנים 2015־2016, ימי "אינתיפאדת הסכינים", היא שימשה כראש הזירה הפלסטינית ב־8200. "זו הייתה השנה הכי קשה בשבילי. פיקדתי על זירה מורכבת. אתה בונה הרבה שנים את הכוח והיכולות, אבל צריך לפתח חוסן להתמודד עם אתגרים משתנים. בזירה הפלסטינית אתה נע בין אתגר סיכול הפיגועים, ובין הרצון לא לשבש את החיים האזרחיים במדינת ישראל ולא לזרוע פחד".
יש אירוע משמעותי במיוחד שאת זוכרת מהתקופה הזו?
"קשה לי לדבר על זה, אבל אני זוכרת הרבה שמות ופרצופים של אנשים שנרצחו בפיגועים. הפיגוע שאני הכי נושאת עליי, זה הרצח של בני הזוג הנקין. זה פיגוע שאני מרגישה אחראית לו, אין לי דרך אחרת לומר זאת".
יכולתם למנוע אותו?
"לא, למרות היכולות שלנו לא יכולנו למנוע אותו, וצריך לדעת להתמודד גם עם כישלון. זה היה אירוע שברמה האישית היה לי קשה מנשוא. הם היו בני זוג, והיו איתם ילדים באירוע. שאלתי את עצמי האם כמפקדת יכולתי לעשות משהו אחר, לפעול יותר מהר או יותר טוב. אלה שאלות שנשארות פתוחות. במבט לאחור, זה אירוע ותקופה שנתנו לי מוטיבציה לדברים שעשיתי בשנים האחרונות, כסגנית. מהכישלונות ומהתחקירים שעשיתי באותה תקופה, לקחתי הרבה דברים שהשתמשתי בהם בתפקידי האחרון. עשינו תהליך אסטרטגי עמוק, ואני ממש מאמינה שבזכותו ניצלו חייהם של עשרות אנשים".
היא בת 42, גדלה במשפחה ציונית־דתית בחולון, בת בכורה שאחריה שלושה אחים. לקראת הלימודים בתיכון קיבלה החלטה שעתידה לשנות את חייה: לא להסתפק בבית הספר המקומי, ולנסות להתקבל לתיכון צייטלין בתל־אביב. "אלה היו שנים של טרור, רצח רבין, אירועים שגרמו לי לעסוק בשאלות של מה חשוב ומה משמעותי", היא מספרת. "באותן שנים מגמות מחשבים ופיזיקה בבתי הספר הרלוונטיים בחולון היו בחיתולים. מדריכה בבני עקיבא סיפרה לי בהתלהבות על צייטלין, ואני נשאבתי אחריה. זה לא היה פשוט. הייתה בירוקרטיה סביב רישום חוץ, מבחנים, ובעיקר מעבר חברתי ותרבותי.
בתחילה חשבה ללכת לגלי צה"ל. "חשבתי שתקשורת זה משהו מהותי, שאפשר לשנות דרכה דברים. זכיתי שאמ"ן ו־8200 איתרו אותי".
בעשרות שנותיה ביחידה, אומרת אל"מ ג', 8200 עברה תמורות עמוקות לא רק ברמתה הטכנולוגית ובהישגיה המודיעיניים, אלא גם בפן החברתי. "אנחנו רואים פה את כל גוני החברה הישראלית, ומנסים להגיע אליהם. אנחנו עושים את זה באמצעות פרויקט 'אקו 8200' ותוכנית גשרים. חיילים ומפקדים מ־8200 יוצאים ללמד בבתי ספר, בשיתוף המרכז לחינוך סייבר וחיל החינוך. אנחנו מגיעים לפריפריה מתוך הבנה שיש לנו אחריות לאומית.
היא נשואה לניר, עורך דין, ולהם ארבעה ילדים. לקח זמן עד שלמדה לאזן בין הכובעים, היא משתפת. "אפשר לומר שבתחילת הדרך לא הייתי מודעת לעוצמת האתגר. היה לי ברור שאני רוצה להיות בצבא ולהיות הכי טובה בתפקיד שלי, וגם אימא, בת זוג, בת להוריי. רציתי לעשות את זה הכי טוב, ובמובנים רבים האמנתי ש'אין הדבר תלוי אלא בי'. בהתחלה רציתי להיות הכול 24/7, גם אימא וגם מפקדת. עם הזמן הבנתי שאת צריכה לבחור מקום אחד איפה להיות בכל רגע נתון, ושאפשר לוותר על ישיבה בשש אחר הצהריים ועדיין להיות מפקדת, או לוותר על אירוע בבית הספר ועדיין להיות אימא".
הראיון המלא יפורסם מחר (יום ו') במוסף יומן של מקור ראשון
