בינואר 2017 הצהיר יאיר מעיין שהרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב עומדת לתכנן מעל 100 אלף יחידות דיור. זה היה במסגרת ריאיון שקיימתי איתו חודשים ספורים לאחר כניסתו לתפקיד מנכ"ל הרשות. מאז חלפו שש שנים וחצי. השבוע, בריאיון מסכם ימים ספורים לפני סיום תפקידו, הוא מציג מספר מרשים של 165 אלף יחידות דיור שתכננה הרשות בתקופת כהונתו. "חרגנו מהתכנון", הוא אומר בחיוך.
ועם זאת, המציאות בשטח רחוקה מלהשביע רצון. בוועידת בן־גוריון שהתקיימה השבוע במדרשת שדה־בוקר אמר אברהם בנימין, מנהל אגף מדיניות בתנועת רגבים, שמאז שנת 2007 רק 450 משפחות בדואיות מהפזורה הלא־מוסדרת נכנסו לתוך יישובי הקבע.
"צריך לדעת שיש 25 אלף משפחות שאינן מוסדרות, אבל רובן הגדול נמצא בתוך היישובים הקיימים", מסביר מעיין. "אנחנו מבצעים הסדרה במָקום ל־15 אלף משפחות. אין ספק שצריכים גם לקיים פינוי של פזורה, אבל באמצעות הסדרה במקום אנחנו מצמצמים את הפזורה ביותר מחצי, ופה הגענו להישגים יפים מאוד, למרות שהן לא זזו.
"דבר שני, צריכים להבין שסיפור ההסדרה הוא אירוע גדול פי 15 מעקירת גוש קטיף. במנהלת סל"ע היו 150 עובדים, ברשות שלנו יש פחות משבעים עובדים. אני צועק על זה מהיום הראשון שלי בתפקיד. יש פה מחסור של מאות עובדים כדי להתמודד עם אירוע בסדר גודל כזה. תהליך הידברות עם משפחה בדואית אורך כמה שנים, והתהליך המשפטי כשאין הסכמות אורך עד חמש שנים במקרה הטוב. גם כשאני מקבל את פסקי הדין צריכים לממש אותם. בממשלה הקודמת היו הריסות בתים אבל לא מימשו פסקי דין לפינוי. גם המשטרה, שסובלת ממחסור במשאבים, לא מקצה לנו שוטרים לצורך ביצוע פסקי דין לפינוי.
"בחודשים האחרונים חל שינוי בעניין הזה. קידמנו ביצוע של כמה מבצעי פינוי בעקבות פסקי דין של בתי משפט. אגב, גם בהסדרה במקום, תהליכים מתעכבים בגלל מחסור בכוח אדם כי אנחנו מלווים את המשפחות בתהליך, אחרת הן נאבדות בבירוקרטיה. אם למפוני גוש קטיף לקח עשר שנים לבנות בתים, אז אצל הבדואים זה ייקח בין 12 ל־15 שנה עד שהמשפחות יבנו את הבית ויעברו".
יש תחושה שהתמקדתם יותר בהסדרת פזורה בתוך הערים, ופחות בפזורה הרחוקה יותר.
"יש לנו תוכנית אסטרטגית שהכנו בתחילת 2017, שמסמנת את כל הריכוזים המבודדים שחשבנו להסדיר תוך חמש שנים. בפועל, יידרשו 10 או 12 שנה להסדיר אותם. כדי לפנות אותם לאדמות מדינה נדרשת הרחבת יישובים, וזה תהליך ארוך. כל התוכניות מאושרות אבל מעוכבות בגלל ועדות גבולות, שלא הוקמו בשלוש השנים האחרונות. השר עמיחי שיקלי, שאחראי על הרשות בממשלה הנוכחית, דורש לזרז את משרד הפנים בהקמת ועדות הגבולות, את משרד הביטחון בשחרור שטחי אש, ואת המשטרה בפינויים. אלו הגורמים המרכזיים שמעכבים אותנו. כלום לא יקרה בלי שהשרים המופקדים על העניין ייכנסו לבוץ הזה".
כוח אדם חסר
לפני שבועיים הציג השר שיקלי לפני ועדת שרים בראשות ראש הממשלה את "תוכנית המיקודים", שלפי דבריו אמורה לייצר מהפכה בכל הנוגע להסדרת ההתיישבות הבדואית. מעיין למוד הניסיון מצנן את ההתלהבות. "זו לא תוכנית חדשה. הרעיון של השר הוא שניקח את כל התוכניות שיש לנו ונרכז את המאמצים במספר מצומצם של מקומות שאפשר לקדם. הוחלט להתמקד ברהט, בחורה ובאזור מרעית ליד ערד, אזורים מוסדרים יחסית שהתקדמנו בהם ושיש בהם מגרשים זמינים ואכיפה זמינה. הסטנו את מרבית כוח האדם כדי לזרז את המשימות האלה. במקום להתפזר על הכול, מתמקדים באזורים מסוימים.
"הבעיה היא שאנחנו צריכים עוד מאה עובדים, ובתקציב המדינה קיבלנו תוספת של 15 תקנים בלבד, שייקח שנה לגייס אותם. השב"כ הקים צוות בנושא הבדואים, וקיבל תוך כמה חודשים עשרות תקנים. יש פה אירוע לאומי שראש הממשלה נתניהו הגדיר אותו כמגה־אירוע בחשיבותו, מיד אחרי בניית הגדר עם עזה, אבל אי אפשר להתעסק במגה־אירוע עם כוח אדם כזה. ממשלת ישראל, שתומכת בהסדרת הנגב, צריכה לספק את המשאבים הנדרשים בתקציב. אם לא יספקו מאות תקנים לרשות הבדואים, הם לא יוסדרו".
בריאיון לקלמן ליבסקינד ב"מעריב" התחייב השר שיקלי שמחצית מהפזורה ברהט תפונה בתוך שנתיים, והפזורה בעיר כולה תפונה בתוך ארבע שנים. למעיין יש תחזית אחרת. "הסדרת רהט תסתיים לא לפני 2030 במקרה הטוב. יש שם משפחות בהליכי אכיפה משפטיים מיום כניסתי לתפקיד לפני שבע שנים, ועוד אלפי משפחות שעוד לא התחלנו איתן הליכים משפטיים. גם ההסדרה במקום לא תסתיים שם בשנתיים, אלא תיקח לפחות שבע עד עשר שנים".
אברהם בנימין מרגבים אמר השבוע בוועידת בן־גוריון בנגב שהמשך סלילת כביש 6 דרומה, מעבר למחלף שוקת, תקוע בגלל מאות משפחות בדואיות שיושבות על תוואי הכביש והמשא ומתן איתן לא מתקדם. מעיין מפנה אצבע מאשימה דווקא כלפי רגבים. "מבחינתנו כביש 6 הוא מנוף, כי כשהוא מגיע לא צריכים צווי הריסה אלא מתקיימת הפקעה ואפשר לפנות ולתת פיצויים של משרד התחבורה. כבר בשנת 2016 ניתחנו את המפה של כל התושבים שיושבים על התוואי של הכביש, כולל אלו שיושבים ברצועה של חצי קילומטר ממנו לכל צד. פנינו למבצעי כביש 6 וביקשנו מהם לקדם את הכביש כטריגר לפינוי אוכלוסייה בכל האזור. התוכנית הייתה לפנות את התושבים למספר יישובים בהתאם לשייכות השבטית. הגענו עם המשפחות לחתימת הסכמים שבמסגרתם הן יקבלו מענק מאיתנו ופיצוי ממשרד התחבורה.
"אנשי רגבים התנגדו בוועדות התכנון להקמת שכונה חדשה בתל־שבע וטענו שהיא רחוקה מדי מהיישוב. התוכנית אושרה בוועדות, אבל כדי לפתח את השכונה נדרשנו לוועדת גבולות שתרחיב את גבולות תל־שבע. הוועדה המליצה לאשר את התוכנית, אבל רגבים פנו לשרת הפנים דאז איילת שקד שלא תאשר את ועדת הגבולות. שקד לא חתמה, מרב מיכאלי ראתה שזה תקוע, ולקחה את הכספים. מי שתוקע פינוי של בדואים צריך לדעת שהם נשארים במקומם ולא זזים. כל עוד לא נממש את הפתרון הזה, הם יישארו שם והסלילה של הכביש לא תימשך".
מעמותת רגבים נמסר בתגובה: "יאיר מעיין הטעה את הממשלה באומרו שעל מנת לפתח את כביש 6, צריך להכפיל את היישובים אום־בטין ותל־שבע, ולהקים יישוב חדש בשם חאשם־זאנה. במבחן המציאות, המגרשים באום־בטין, שפותחו במיליונים על ידי הממשלה, עומדים שוממים זה כעשור. חאשם־זאנה תקוע בגלל חוסר הסכמה מוחלט של התושבים להתכנסות, ובתל־שבע ישנם מאות מגרשים מאושרים שניתן לפתח כבר היום, אך איש לא עושה זאת. אל לו להטיל את הכישלון הקולוסאלי שלו בהסדרת ההתיישבות הבדואית על התנועה היחידה שמנסה לקדם פתרון אמיתי בנגב".
זהירות מהכללות
יאיר מעיין מונה לתפקידו הנוכחי על ידי אורי אריאל בעת כהונתו כשר החקלאות, שהיה ממונה גם על הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים. מאז הספיק מעיין לעבוד גם עם השרים עמיר פרץ, מאיר כהן וכחצי שנה עם השר שיקלי. "לשיא הגענו בשנת 2019. חווינו שלוש שנים שבהן השר אורי אריאל, למרות היותו גם שר החקלאות, היה מגיע לפה מדי שבוע, מביא שרים ותקציבים אדירים. בתקופתו גם היינו עם מאה אחוז סמכויות על תחום הבדואים בנגב, כי כל הגופים הרלוונטיים היו תחתיו. מאז שהוא עזב הגופים התפזרו בין המשרדים, ולכל אחד יש מדיניות משלו. רשות הבדואים צריכה לשבת במשרד ראש הממשלה, עם מנכ"ל משרד רה"מ שיקבע מדיניות אחידה לכולם".
על הממשלה הקודמת, ממשלת בנט־לפיד, אומר מעיין שהיא "עבדה נגד רשות הבדואים". מצד שני, כשאותה ממשלה חוקקה את חוק החשמל, מעיין היה הראשון שיצא נגד קמפיין הגעוואלד של האופוזיציה, שטענה כי החוק מביא למכירת הנגב. "אמרתי אז שאפילו בית אחד של בדואי בנגב לא יחובר בעקבות החוק הזה. מנסור עבאס הבטיח להם שהם יחוברו לחשמל, ואני הוצאתי הודעה כדי שהבדואים לא יפתחו תקוות. בממשלה הקודמת מנענו כמה אסונות. הם קידמו כמחטף החלטה על הקמת שישה יישובים בבקעת באר־שבע, בלי שנעשתה עבודה מקדימה. שקד עצרה את ההחלטה והורידה את זה מסדר היום. בנוסף, היו מי שניסו להעביר החלטה שדיברה על מאה אחוז הסדרה במקום, וגם את זה שקד עצרה".
"90% מהאוכלוסייה הבדואית הם אנשים נורמטיביים – רופאים, עורכי דין, מורים. מצד שני יש תופעה של פשיעה רבת שנים, ואלו משפחות ספציפיות"
כמי שמקבל עדכוני עשייה שוטפים ממעיין לאורך השנים, התרגלתי לשילוב של דיווחים על הכשרת מגרשים לבנייה ותעשייה, לצד דיווחים על אזרחים בדואים שנחלצו לסייע לנהגים יהודים שנתקעו בכבישים.
נעשה עוול לחברה הבדואית ביחס שלנו כלפיה?
"נעשה עוול בהכללה שנעשית. תשמע סיפור. במהלך ביקור ערב שעשיתי, הגעתי ללקיה. פספסתי פנייה ונכנסתי לרחוב ללא מוצא. כשהסתובבתי לצאת, יצא מישהו מהבית שלו, ניגש לרכב שלי ואמר לי 'ערב טוב, אתה לא טעית. אם הגעת לפה, אתה קודם נכנס אליי לקפה ורק אחר כך תיסע למי שבאת לבקר'. זה קורה כל הזמן. יש להם הכנסת אורחים. רק במרכז הנגב ובמזרחו, אם מישהו נתקע עם הרכב תוך כמה דקות יעצור לידו בדואי ויחלץ אותו".
מצד שני, אתה מכיר גם את הבדואים שנוהגים בפראות בכבישים ומסכנים אחרים.
"נהגים עצבניים יש גם לא מעט יהודים. זה נכון שיש גם תופעות שליליות אצל הבדואים, אבל אסור להכליל. 90% מהאוכלוסייה הבדואית הם אנשים נורמטיביים – רופאים, עורכי דין, מורים שרוצים לבוא בסוף היום הביתה ולהיות עם המשפחה. מצד שני יש תופעה של פשיעה שקיימת מדורי דורות, ואלו משפחות ספציפיות ביישובים ספציפיים. התושבים הבדואים סובלים יותר מהיהודים מהעבריינות הזאת, ולכן צריכים משטרה חזקה. בסופו של דבר יש 300 אלף בדואים נורמטיביים שיעזרו לכל מי שייקלע לצרה".
מדי שנה יש שכבת גיל של 7,500 צעירים בדואים שמגיעים לגיל 18, ורבים מהם חסרי מעש ותעסוקה.
"חובתנו כמדינה לייצר להם מקורות תעסוקה ולהקים להם מפעלים. המדינה לא עשתה את זה במשך עשרות שנים. אנחנו ברשות תכנַנו בשנים האחרונות 3,500 דונם לתעסוקה, תעשייה ומסחר בכל יישובי הבדואים. סייענו ליזם פרטי להקים את הקניון הראשון ברהט, ובשבועות הקרובים יֵצא מכרז לקניון נוסף בכניסה לאל־סייד ליד צומת שוקת. מרכז קניות כזה מייצר לעירייה הכנסות של מיליוני שקלים מארנונה, ומאות מקומות עבודה לצעירים".
לדלל את ההתחרדות
מעיין מתגורר בשנים האחרונות במושב פעמי־תש"ז הסמוך לנתיבות. בשבוע שעבר הכריז על התמודדותו על ראשות עיריית ערד מול ראש העיר המכהן ניסן בן־חמו. בהודעה שפרסם לתקשורת כתב: "במהלך השנים האחרונות קיבלתי פניות מצד תושבים בערד, כמו גם פניות מצד גורמים בכירים במשרדי הממשלה, כאשר הפניות הללו עלו מדרגה בחודשים האחרונים. מצבה הקשה של העיר ערד גרם לי לבחון את הנושא לעומק ולקבל את ההחלטה להתגייס למשימה לאומית בעיניי, לא פחות, כפי שעשיתי בכל מקום בו נקראתי אל הדגל. בימים אלה אני עובר לגור בערד ומתארגן לקראת ההתמודדות שלי לראשות העיר. אני יודע בדיוק לאיזו בריכה אני קופץ, אבל המחיר שווה את מה שנוכל לעשות למען העיר הזו".
למה דווקא ערד?
"ערד מבודדת בנגב המזרחי, ויש סביבה כ־80 אלף בדואים. העיר נחלשת כבר שלושים שנה, סובלת מקשר לקוי עם הממשלה ולא מקבלת ממנה משאבים. בזמן הזה ערים אחרות כמו אופקים, נתיבות ודימונה, שכן קיבלו משאבים אדירים, שיווקו בעשור האחרון יותר מ־15 אלף יחידות דיור כל אחת, הקימו שטחים למסחר ותעשייה והביאו מפעלי הייטק. בגלל שאין לערד מהלכים בממשלה, הם מפסידים מיליונים ומקבלים משאבים כמו עיר בדואית.
"בשנת 1995 ערד הייתה באשכול 6 בדירוג הסוציו־אקונומי. מאז היא ירדה לאשכול 3, לעומת שדרות שעלתה מאשכול 3 לאשכול 6. בשמונה השנים האחרונות עזבו את העיר 8,000 תושבים, שליש ממנה, ובמקומם הגיעו אלף משפחות של חסידי גור, שהפכו את המאזן הדמוגרפי בעיר. בשנים האחרונות העירייה נאבקת למנוע את התחרדות בעיר, אבל זה השיג תוצאה הפוכה. הרבה ותיקים עזבו, והחרדים ממשיכים להגיע בקצב איטי אבל יציב של מאה משפחות בשנה. 76% מילדי הגנים בעיר הם חרדים. בחינוך הממלכתי פותחים כיתה אחת בבית ספר עם 13 ילדים".
מה תעשה אחרת אם תיבחר?
"לפני שנה חתמו בערד, אחרי הקפאה, על הסכם גג של 4,000 יחידות דיור, בתנאי שישווקו לא יותר מ־500 בשנה. זו טעות. צריכים לעשות הסכם של 15 אלף יחידות ולשווק אלפיים דירות בשנה. החרדים ימשיכו לבוא, וכל השאר שיגיעו יהיו ציבור ציוני ממלכתי. אם תוך חמש שנים אביא לערד 9,500 משפחות שרק 500 מתוכן חסידי גור, הן יהיו רק 20 אחוז מהעיר, ובתי הספר הממלכתיים יתמלאו מחדש. בנוסף, נשווק 500 דונם לתעשייה ומסחר. נכניס קצב לערד ונביא אותה לעיר של 70 אלף איש".
זה לא נראה יומרני בעיניך שאדם מגיע מחוץ לעיר ארבעה חודשים לפני בחירות, ומתמודד על הראשות שלה?
"אני מסכים שיש פה שאלה. מצד שני, קיבלתי כמות אינסופית של תגובות מאנשי ממשלה ותושבים בנגב שמשבחים אותי על הצעד האמיץ הזה, לקום, לעבור דירה ולהתמודד בבחירות. כולם מסכימים שערד צריכה שינוי דרמטי, ואין לי זמן לחכות עם זה".
ובכל זאת, אלו שבוחרים בך הם תושבי העיר…
"אין ספק שההחלטה מי יהיה ראש העיר נתונה בידי תושבי ערד. סקר שעשינו הראה ששליש מהם רוצים לעזוב אילו יכלו. הם כנראה מודעים למצב, אז שיחליטו מה הם מעדיפים. עוד לא עשיתי דיל עם אף אחד. מפלגות הליכוד והציונות הדתית הודיעו שיתמכו בי, וגם ליברמן נתן לי את ברכתו. אני פוגש כל יום עשרות תושבים כדי לשכנע אותם שאני בא מתוך ציונות, ומתוך החשיבות שאני רואה לנגב המזרחי שערד תהיה יישוב יהודי גדול וחזק".
אם לא תיבחר, תחזור למושב?
"לפעמי־תש"ז אני לא חוזר בוודאות. אני מאמין שאישאר לגור בערד, כי בכל מקרה התכוונתי לעבור לעיר שיש בה בית כנסת אשכנזי…".
ראש עיריית ערד ניסן בן־חמו מסר בתגובה: "אני לא מתכוון להתייחס יותר מדי לאדם שלא גר בערד אפילו יום אחד ומרשה לעצמו להתחיל את הקמפיין שלו בערימה של השמצות ושקרים על העיר. אני מציע לא לזלזל באינטליגנציה של תושבי ערד, שהבינו מיד מי עומד מאחורי המהלך להנחית עליהם מועמד חיצוני שכל תפקידו לקדם את האינטרסים של פטרוניו הפוליטיים. הם כבר ניסו להשתלט על ערד ללא הצלחה, ועכשיו מנסים בדרך אחרת. זה לא ילך להם, ערד לא עוצרת וממשיכה בתנופה".
