תמונות של צלם ערבי מ־1948 המצויות כיום בארכיון גבעת התחמושת מנציחות את ההרס שחוללו הפגזות מלחמת השחרור בהר הבית. במדריך להר הבית שפרסם הווקף ב־1961 נכתב שתוקנו פגיעות בהר אשר נגרמו מהפצצות ישראליות.
האם ישראל באמת הפגיזה את ההר? המידע בידינו טוען את ההפך הגמור. הערבים ניצלו את הר הבית כנקודה שולטת וצלפו ממנו לעבר הרובע היהודי וגם על שיירות יהודיות בדרך יריחו, אולם ההוראה החד־משמעית של הנהגת היישוב־המדינה הייתה להבליג ולא להשיב אש. בכינוס נציגים של סניפי מפא"י ב־17 בדצמבר 1947 קָבַל מאיר ארגוב (גרבובסקי), חבר הוועד הלאומי וועדת המצב, על המציאות הזו: "בירושלים נוצר מצב מיוחד במינו: יורים ממסגד עומר ואי אפשר להשיב. אם ישיבו — פירושו הצתת כל העולם המוסלמי ולגיטימציה ברורה מאוד להתערבות. המגינים היהודים עומדים בפני בעיה חמורה מאוד. זה נמשך יום ולילה". בספרו על הרובע היהודי של ירושלים במלחמת העצמאות מביא ד"ר משה ארנוולד את דברי בן־גוריון בעניין: "אני משבח את הבחורים שלנו לא רק על שהם יודעים להדוף, אלא על שהם ראו את האנשים שעמדו במסגד וירו עליהם, והיה להם הכוח לא לירות בחזרה".
בארכיון האצ"ל נשמרה עדות מתש"ח המעידה על עוצמת האש בקרב האחרון של הרובע: "סוללות של עשרות תותחים מכל הסוגים על יד כביש יריחו מצד דרום הפגיזו את העיר העתיקה והר ציון החל מתשע בבוקר. יורים בדרך כלל במשך כל היום בלי הפסק. ההפגזה הקשה ביותר הייתה… מ־18 במאי עד הסוף, על בתי מחסה. ממסגד אל אקצה ירו לשער האשפה (שער האשפות. א"ס) ומשם התקדמו בגלים לפורת יוסף בין הצברים".
ייתכן מאוד שהפגיעות בהר הן דווקא תוצאה של זליגת הארטילריה של הליגיון ולא של מגיני הרובע היהודי, שגם במצבם הנואש נמנעו מלהשיב אש לכיוון המקום הקדוש בעולם.
את התמונות איתר בארכיון גבעת התחמושת חוקר ההר גל ערמון, במסגרת תחקיר להרצאתו המקוונת על השינויים בהר הבית ב־170 השנים האחרונות.
למעוניינים: 052-6642556
