נמל התעופה בן־גוריון, יום שלישי, 15:30
מילה לפתיחה: ההתנגדות לעוצמת המחאה מתגברת משבוע לשבוע, כך נדמה: ביום שלישי מתחו עליה ביקורת גם מי שהצהירו שהם מתנגדים לרפורמה. הם חושבים שהמחאה עברה את גבול הלגיטימי, ובמובן מסוים גם את גבול היעיל. ביקשנו מהיוצאים חו"לה להזכיר משהו אחד מיוחד וחביב שיש רק בישראל, ומשהו אחד שחסר כאן. היו תשובות שהשלימו זו את זו. לפעמים מה שאנחנו אוהבים בעצמנו הוא בדיוק מה שמעצבן אותנו.
מירית מזרחי, אשת חינוך
מאיה מזרחי, לקראת גיוס
על המפה: מירית: אנחנו ירושלמים, טסים לקפריסין הטורקית לשמונה ימים. הייתי גננת 22 שנים ועכשיו אני מדריכת התנהגות במתי"א, מרכז תמיכה יישובי־אזורי לחינוך המיוחד.
מאיה: סיימתי שמינית בבויאר. אני מתגייסת עוד מעט, לא יודעת סופית לאן.
המצפן: מירית: כבר לא זוכרת למי הצבעתי, נראה לי יאיר לפיד. לא היה לו מספיק זמן.
מאיה: אם הייתי מצביעה הייתי שמה פתק לבן.
מוחים וטסים: מירית: היינו קצת בלחץ כי יש אווירת חשאיות מבחינת המפגינים. ממש ריחמתי על מי שטסו אתמול. אני נגד הרפורמה אבל לא בעד הבלגן שפוגע בתושבים. אם יש מישהו שפספס את הטיסה, מי יממן את זה? זה מבאס. יש דרכים אחרות. אני מבינה שצריך להילחם אבל עם גבול, בלי אלימות, מכובד. אתה לוקח את האנשים שבעד המחאה והופך אותם למתנגדים, כי אתה פוגע בשגרה ובסדר היום שלהם.
מאיה: אני נגד הרפורמה כי היא פוגעת בדמוקרטיה. אני ימנית, אבל הרפורמה נגד העקרונות שהמדינה בנויה עליהם. ההפגנה באה לעורר אנשים ולפגוע בשגרה, אבל לא טוב שהיא פוגעת בתושבים. יש דרכים אחרות.
הנה מה טוב: מירית: הכי טוב בישראל – השייכות, האנשים החום. את זה יש רק פה. הכי קשה זה יוקר המחיה.
מאיה: יש אכפתיות שיש רק לישראלים, שאם קורה לך משהו אנשים יעצרו וידאגו לך. מה שחסר זה סבלנות להקשיב אחד לשני ולדעות אחרות.
דני סופר, פנסיונר
שוש סופר, פנסיונרית
על המפה: דני: אנחנו מאילת. שירתּי בקבע בפיקוד הצפון בתחום החימוש. אני משתדל לשחות הרבה בים, יש לי פגישה עם הדגים בכל בוקר. אני גם רוכב באופנוע ועושה שטויות.
שוש: גם אני פנסיונרית. הייתי סייעת בבית ספר. אנחנו כאן כי זכינו בטיול מאורגן לארה"ב בהגרלה של מפעל הפיס.
המצפן: דני: כל החיים הצבעתי ליכוד אבל בבחירות האחרונות ש"ס. יש לי שני ילדים שחזרו בתשובה ורציתי לחזק אותם.
שוש: אני הצבעתי לגנץ.
מוחים וטסים: דני: אני נגד הרפורמה. רוב הציבור לא הבין אותה כי הממשלה הטילה פצצה. המפגינים מפריעים לציבור. חלק מהעם בעד וחלק נגד, אבל אל תפריעו. לגיטימי להפגין וללחוץ, אבל לא כמו שהיה אתמול. זה גם מזיק לתיירות.
שוש: מה שהכי מעצבן זה שביבי לא מדבר. הוא לא אומר מה הוא מתכוון לעשות ולמה.
הנה מה טוב: דני: הכי טוב בישראל – הים של אילת. הייתי מייבא מחו"ל את תרבות הנהיגה.
שוש: כל העולם יכול ללמוד מאיתנו שאנחנו הכי הכי קולים, ואומרים מה שיש לנו להגיד. הכי חסרה פה תרבות דיבור.
יוסי הרשלר, תכשיטן
על המפה: אני חסיד אמשינוב, גר בביתר־עילית. הגעתי לפה כי ליוויתי חבר שטס לאנגליה. אני מתעסק בתכשיטים, יהלומים, בעסק שנקרא "דבי דיימונד" על שם אשתי. קונה ומוכר ללקוחות פרטיים דרך הרשת.
המצפן: יהדות התורה, לפעמים לש"ס. זה לא כל כך משנה.
מוחים וטסים: אנשים החליטו לשרוף את המדינה בשביל האגו שלהם, כי לא הסתדר כל מה שהם רצו. הם מוכנים להרוס את מה שבנו פה ב־75 שנים. מוכנים לשבש טיסות, לעכב חולים, לשבש את הכלכלה ואז להאשים את הצד השני. אני בעד הרפורמה, אבל הפוליטיקאים טעו שהלכו בבליץ. היה רב אחד שאמר שצריך לעבוד כמו היצר הרע: הוא לא אומר לך "אל תשמור שבת" אלא מתחיל בלהגיד לך לחפף קצת בכשרות, אחר כך במשהו אחר ובסוף חילול שבת. גם היצר הטוב צריך לעבוד ככה, כי אדם שחוזר בתשובה צריך להתחיל בשלבים.
הנה מה טוב: הדבר הכי מיוחד בישראל הוא הכותל המערבי. שם מרגישים את הקדושה. לא חסר פה כלום, כמו שכתוב "עיני ה' א־לוהיך בה מראשית שנה עד אחרית שנה".
סעיד סולימאן, פנסיונר
על המפה: אני בן 85. נולדתי בחיפה ואני גר שם עד היום. מכרתי בקיוסק ובפלאפל בצ'ק פוסט. אני טס לטיול בקפריסין עם אשתי, הבן והנכדים.
המצפן: אני מצביע למערך כל השנים. סומך עליהם עוד מבן־גוריון.
מוחים וטסים: ראיתי את ההפגנות בטלוויזיה אבל אני כבר לא מפגין כי אני מבוגר. אם הייתי צעיר ובריא הייתי הולך. טוב שהמפגינים שומרים שתהיה דמוקרטיה אמיתית. אני מאמין במשפט של ישראל, החוק טוב מאוד בשביל כולנו, אז למה לשנות? אולי זה לא יהיה טוב בשבילי?
הנה מה טוב: הכי טוב בישראל? הדמוקרטיה. הכול טוב מאוד. מי שיודע להסתדר ולא מסתלבט, הולך לעבוד, יש לו הכול. עבדתי כל החיים ולא היה חסר לי כלום.
עומר כהן, עובד בנק
על המפה: אנחנו מקיבוץ ברור־חיל. טסים לסלובקיה לעשרה ימים. אני עובד בבנק המזרחי במסלקה, מאחורי הקלעים.
המצפן: הצבעתי לגנץ ואני מרוצה ממנו. במיוחד מכך שהוא מתפשר. ברור מאיזה צד הוא, אבל יש הרבה כוח למילים והוא שוקל מילים. בניגוד ללפיד, שהוא באותו קו אבל בהתבטאויות הוא מאוד רחוק ממנו.
מוחים וטסים: מצד אחד לא טוב לחסום, במיוחד בגלל המבצע בג'נין. איך אפשר לעשות הפגנות? מצד שני, הממשלה קידמה את המהלך של עילת הסבירות כרגיל בזמן המבצע, אז אני מבין את המפגינים. חבל שאנחנו מסתכלים כל הזמן בזווית של "הם ואנחנו" ומתסיסים. חשבתי שכולם צריכים להתאחד סביב המבצע בג'נין. אם כבר יש מבצע, לפחות ננצל אותו כדי להתאחד. לצערי אלו בסוף הדברים שמאחדים אותנו. תוך כדי מבצע יש מי שבוחשים מכל הכיוונים וזה מעורר תחושה חמוצה. אני בעד המחאות אבל הצעד בנתב"ג היה צעד קשה.
הנה מה טוב: האחדות מסביב לדברים קטנים, כמו שהייתה עכשיו סביב המונדיאליטו. הייתי מייבא מחו"ל את השלווה.
