שופטת בית המשפט למשפחה בראשון לציון, חני שירה, קבעה כי יש לערוך בדיקה לקביעת זיקת הורות גנטית בין התינוקת סופיה ובין זוג אחד אשר ביצע טיפולי הפריה בבית החולים אסותא באותה התקופה. כזכור, הטרגדיה של התינוקת סופיה נחשפה עוד כשהייתה עובר ברחם אמה. לאחר שהתגלו בעיות רפואיות במעקב ההיריון נערכה לעובר בדיקה גנטית, ובעקבותיה התברר שהיא נוצרה מביצית מופרית שהוכנסה לרחמה של האישה בשגגה, אף שלא הייתה שייכת לה ולבן זוגה.
בבית החולים אסותא ובמשרד הבריאות החלו לתחקר את האירוע, ותחילה סברו כי הביצית שייכת ככל הנראה לזוג מסוים. בדיקה גנטית שללה את הקשר בין אותו זוג ובין התינוקת. ב"מעגל השני" של הסיכויים נמצאו על פי התחקור 22 זוגות. שישה מהם ביקשו לערוך בדיקה במטרה לברר אם יש קשר בינם ובין הביצית. הערכאות הנמוכות – בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי – נעתרו לבקשה. אולם שני שופטי בית המשפט העליון, אלכס שטיין ועופר גרוסקופף, החליטו בדעת רוב להפוך את ההחלטה (נגד דעתה החולקת של השופטת דפנה ברק-ארז). שטיין וגרוסקופף קיבלו את דרישת האם המולידה ובן זוגה לעצור את הבירור, ולמעשה הכריעו שאין לערער את קשר ההורות בינם ובין התינוקת.
אולם, לאחר פסיקת בית המשפט העליון התפרסם דו"ח משרד הבריאות שחקר את שרשרת הכשלים שהביאו למחדל. בדו"ח, שפורסם לאחר בדיקה מדוקדקת, סומן זוג אחר מתוך ה-22 ככזה שקיים סיכוי גבוה שהביצית המופרית ממנה התפתחה סופיה היתה שייכת לו. לאחר הוצאת הדו"ח ביקשו בני הזוג מבית המשפט העליון לדון מחדש בעניינם, אך העליון קבע כי הדרך הנכונה היא החזרת הנושא לבית המשפט למשפחה. ואכן, לאחר הגשת תביעה חדשה לבית המשפט למשפחה החליטה השופטת שירה לערוך את הבדיקה ביחס לזוג הספציפי.
ההורים המולידים התנגדו לתביעה, וטענו כי יש לבכר את סופיות הדיון ואת כיבוד זכות ההורות שלהם, המתיישבת עם טובת הקטינה. לעמדה זו הצטרפו גם האפוטרופסות לדין שמונו לתינוקת, וטענו כי לנוכח מצבה הרפואי אין מקום לערער את ודאות ההורות של הזוג המוליד. מנגד, בא כוח היועמ"שית הצטרף לתביעה וטען כי יש למצות את הבדיקה בנוגע לזוג התובע.
בפסק הדין סמכה ידה השופטת על דו"ח משרד הבריאות כמצע העובדתי לדיון, "לא מצאתי כי יש מקום לבירור עובדתי נוסף, מעבר לבירור היסודי והמקיף שנערך על ידי משרד הבריאות, משך חודשים. ועדת הבדיקה בדקה את האירוע אשר במהלכו נגרמה החלפת העוברים. כעולה מהדו"ח, הוועדה ערכה בדיקה מדוקדקת של כל ההליכים הרפואיים אשר התבצעו ב"אסותא" במועדים בהם טופלה שם המשיבה 1. כפי שמציינת היועמ"ש בפרקליטות המייצגת את משרדי הבריאות והרווחה, יש להבדיל היטב בין מסמכים או מידע ראשוני שנמסר, לרבות לחברי הוועדה, לבין דו"ח הוועדה הסופי של הוועדה על הממצאים הכלולים בו".
השופטת אף ציינה כי הכרעתה תואמת גם את גישת שופטי הרוב בעליון בהליך הקודם,שהורו לעצור את הבירור, "בבית משפט העליון קבעו שופטי הרוב כי יש לכמת באחוזים את הסיכוי של כל זוג, כפרט מתוך כלל הזוגות אשר נחשבו כבעלי סיכוי סביר להיות בעלי קירבה להליכי ההפריה של האם היולדת. כך עשו והגיעו לתוצאה של סיכוי נמוך עד נמוך מאד. פרסום מסקנות הדו"ח בהתייחס לתובעים משנה את נקודת המוצא שהיוותה את הבסיס לפסק הדין".
"עתה קיים רק זוג אחד אשר נקבע להיות כבעל סיכויים גבוהים לקשר הגנטי לקטינה. הם אינם עוד חלק מקבוצה, ועל כן יש לאפשר עריכת הבדיקה לתובעים 1 ו-2. להוסיף על כל אלה, את האמירות של בית משפט זה, בית המשפט המחוזי בדבר חשיבות "קשר הדם", זכותה של הקטינה לדעת את מוצאה ולשרטט את סיפור חייה, את זכאותם של בעלי הקשר הגנטי לדעת אם אכן העוברים שלהם שאותם לא התכוונו מעולם לתרום – הוחזרו לנתבעת 1 והאם יתכן שצאצאית בעלת קשר גנטי אליהם, שנלחמו להביא לעולם – גדלה אצל משפחה אחרת, ועוברת טיפולים רפואיים מורכבים שאינם ידועים להם. אף יש חשיבות להשקיט את סערת רוחם של זוגות אחרים שנמצאים באי וודאות נוראית והאפשרות שמא יש להם קשר גנטי לקטינה, אינה נותנת להם מנוח", הוסיפה.
לאור כל זאת סיכמה השופטת כי "כפי שנאמר, חומר הבדיקה הגנטית כבר מצוי במאגרי בית החולים ואין צורך בדגימות נוספות. אני מורה כי תערך בדיקה לקשרי הורות בין התובעים לקטינה במעבדת בית החולים תל השומר שם קיימות דגימותיה של הקטינה והתובעים. ככל שאין דגימות לתובעים הם ייבצעו את לקיחת הדגימות שם".
