"אנחנו מודיעים בתדהמה על מותה של הדמוקרטיה, שגססה בשנים האחרונות וסבלה מהדרה וגזענות", צעק ח"כ אחמד טיבי בבוקר יום רביעי, עם סיום אישור חוק יסוד 'הלאום' בוועדה לקריאה שנייה ושלישית. "ההלוויה תתקיים הערב במליאה, בשעה לא ידועה", הכריז. לקראת השעה שבע בערב עלה ח"כ ג'מאל זחאלקה לנאום במליאה וקרא קדיש בגרסה משלו. "יאללה נתניהו, לך לעזאזל עם החוקים שלך", במילים אלו סיים חבר בכנסת ישראל את נאומו מעל במת הפרלמנט, תוך שהוא קורע את נוסח חוק הלאום.
פתגם מרוקאי אומר שאם משהו כל־כך מת, תכף הוא יקום לתחייה. האזהרות השחוקות על מות הדמוקרטיה חוזרות ונשמעות כאן פעם אחר פעם. הדמוקרטיה הישראלית חיה ובועטת כאשר חברי כנסת ערבים מרשים לעצמם לנאום במליאה נגד המדינה ולתמוך באויביה, ומתה לשיטתם כאשר חוקים שאינם נוחים להם מאושרים בה.
12 שבועות של מושב הקיץ באו השבוע אל קיצם בקול תרועה רמה, בשלוש יממות רצופות במליאה. חברי הכנסת יצאו להתאוורר לשעות ספורות במלון קראון פלאז'ה הסמוך, וחזרו מיד למשכן. "איש בל ייעדר לזמן ממושך", הזהיר מרכז האופוזיציה ח"כ יואל חסון את 54 חברי הכנסת הנתונים למרותו. מי שעבר במסדרונות שמע בכל פעם ח"כ אחר מתחנן לעצור את הפיליבסטרים, לסיים את החוקים ולחזור לילדים. זה לא עבד. למרות איומיו של חסון העזו האימהות הצעירות מירב בן־ארי וקארין אלהרר להתקזז כדי לראות את התינוקות שלהן ביום שלישי בערב. חיבוק, נשיקה וסיפור לפני השינה, והן כבר שוב במליאה, לדיון אינסופי על חוק הפונדקאות.
גם נציגי הקואליציה לא הורשו להתרחק מהמשכן, למעט מקלחות במלון הסמוך. באחת הפעמים נראה ח"כ ניסן סלומינסקי עם עיניים אדומות. "לא ישנת אתמול?" תהיתי. "לא הספקתי. אנחנו בוועדות ובמליאה, נמנמתי שלושת רבעי שעה במשרד", השיב אחרי שתי יממות עבודה. אורי מקלב הסתובב ללא קול, ואיילת נחמיאס־ורבין ניסתה לנהל את הבית בטלפון מחדר הוועדה.
ביום שלישי למשל, העזו חברי הכנסת והשרים לצאת למזנון כדי לאכול צהריים. בעיצומה של הארוחה צעקה לעברם מנהלת סיעת הליכוד עליזה בראשי: "מהר למליאה, נגמר זמן הדיבור ותיכף מצביעים". למראה הריצה הבהולה, כולל של השרים איילת שקד ואלי כהן, הפטיר מישהו: "פלא שאף אחד עוד לא נפל על הראש".
ח"כ אמיר אוחנה, שעמד בראשות הוועדה המיוחדת לחוק הלאום, פתח את הבוקר כמעט בכל יום השבוע בשעה שבע, לדיונים בוועדה על החוק רגע לפני שהוא מגיע למליאה. החוק השתנה פעם אחר פעם: סעיף ההתיישבות רוכך, סעיף מועדי ישראל שונה ואז חזר לצורתו המקורית, וגם יהודי התפוצות זכו לשינויים משלהם.
הדיל הערבי־חרדי שעבד בחוק הגיוס לא הצליח להעלות את הערבית למעמד של שפה רשמית במדינה, לצד השפה העברית. החרדים יודעים שהם ישלמו על כך בפעם הבאה שחוק הגיוס או המרכולים יגיע למליאה. התמיכה האוטומטית של הרשימה המשותפת ירדה מהפרק.
63 חוקים התנקזו לשבוע האחרון של מושב הכנסת, שלושה מהם נתונים במחלוקת עמוקה: הלאום, הפונדקאות והקולנוע. זה קרה לאחר 11 שבועות של עבודה בסתלבט. במהלך המושב חוקים מעטים עלו להצבעה במליאה, והדיון בהם הסתיים לקראת שעת ערב מוקדמת. יועצים פרלמנטרים הסתובבו השבוע נזופים במסדרונות הכנסת, לאחר שהבוסים נזכרו לשאול כיצד לא עשו דבר כל המושב הזה, ולאן נעלמו החוקים והיוזמות.
על חודה של מילה
חוק הפונדקאות, המאפשר אותה לאימהות יחידניות אך לא לאבות יחידנים, אושר ביום רביעי. בעקבותיו צפויה לשטוף את הארץ בימים הקרובים מחאת הלהט"בים. חוק הלאום בגרסתו המקוצצת עבר במליאה בלילה שבין רביעי לחמישי. חוק הקולנוע עלה על שרטון ביום רביעי בבוקר, רגע לפני אישורו הסופי בוועדת החינוך. אלה לא היו חברי האופוזיציה הלוחמניים שבלמו את החוק עם מאות הסתייגויות. הם היו רק הזרז. יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין הודיע לוועדת החינוך כי לא ייתן לה אישור מיוחד להמשיך ולדון בחוק לאחר פתיחת המליאה בבוקר יום רביעי.
שרת התרבות מירי רגב, שעשתה הכול כדי להעביר את החוק במהירות לפני סוף המושב בדיונים קדחתניים בוועדת החינוך, הייתה הנפגעת העיקרית מהחלטתו של אדלשטיין. חודשיים אחרי מהומת טקס המשואות, שבו נטלה מאדלשטיין את בכורתו לטובת נתניהו, הגיש יו"ר הכנסת את נקמתו הקרה ברגב ופגע בבטן הרכה שלה. היא נצפתה עומדת זמן רב מחוץ לחדרו של אדלשטיין, ממתינה שידבר עמה ושיאפשר לה להסביר מדוע היא מבקשת לקדם את החוק. היו"ר התחמק. רגב לא ויתרה, הוציאה הודעות לחץ, ביקשה מנתניהו להתערב וניסתה את מזלה בצעקות על יו"ר הוועדה ח"כ יעקב מרגי. הוא מצידו השיב לה קבל עם ועדה במזנון: "אני לא עובד אצלך, אל תצעקי עליי". גם ח"כ יואב קיש, שהעז להביע בטוויטר את תמיכתו באדלשטיין, חטף מקלחת צוננת. זה לא עזר. חוק הקולנוע ייאלץ להמתין לפגרה או למושב הבא.
אז למה באמת חברי הכנסת חוששים כל כך מסוף המושב? ובכן, זה פשוט: בשבוע שעבר הודיע ראש הממשלה כי הממשלה תשלים את ימיה "כמעט" עד סוף כהונתה. מקורביו הסבירו את כוונתו: עד אמצע השנה הבאה. כלומר, הכנסת תשוב מהפגרה לשבוע־שבועיים, ואז נתניהו יכריז על פיזורה לקראת הבחירות שיתקיימו בין פברואר למאי 2019. מה שלא עבר בימים האחרונים, ספק אם יעבור עוד בכנסת הנכחית.
שני דוברים של חברי כנסת כבר נפרדו מהבוסים שלהם השבוע, ומן הסתם יהיו עוד כאלה בהמשך. ביום רביעי נערמו ארגזים מחוץ לחדרו של יו"ר האופוזיציה היוצא יצחק הרצוג לקראת תפקידו הבא בסוכנות היהודית, בזמן שטרם נבחרה לו יורשת בתפקידו הפרלמנטרי (שלי יחימוביץ' או ציפי לבני). הסממן הבולט במיוחד לאווירת אחרינו המבול היה המאבק של נתניהו על חוק הלאום כדי להביא במהירות הישג לבוחריו, כאילו אין מחר. כנראה באמת אין.
מושב הקיץ הסתיים באקורד צורם, והכוונה איננה לסערת חוק הלאום או למהומת חוק הקולנוע. שוב קיבלנו עדות לקיומם של מנהגים עתיקים ומטרידים במוקדי השררה של החברה הישראלית. הפעם היה זה ח"כ איתן ברושי שנגע באופן בלתי־הולם בעמיתתו למפלגה איילת נחמיאס־ורבין, במהלך סיור בקיבוץ בארי. בהמשך הוא התנצל, אך הסערה והפגיעה לא שככו. ספק אם הן יישכחו בקרוב. 
