האתוס שלפיו צה"ל אינו משאיר חיילים בשטח אלא מחזיר את כולם הביתה בכל מצב, נקבע בנפשו של שמואל זכאי במאי 2004, בציר פילדלפי. בהפרש של יומיים נהרגו אז 13 חיילים, כאשר שני נגמ"שים פוצצו על צוותיהם בידי מחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי. זכאי, מפקד אוגדת עזה, שלח כוח חילוץ לסרוק את האזור באופן ידני כדי לזהות את הגופות ולהביאן לקבורה. תמונות החיילים הכורעים על ארבע ומחפשים בחול בידיהם, עוררו הדים רבים וחוללו ויכוח סוער בין מי שראו בכך ביטוי נעלה לערכי צה"ל ובין אחרים שבעיניהם היה זה סיכון מיותר. שני חיילים נוספים נהרגו בפעולות החילוץ.
“זו הייתה שאלה כבדת משקל שגם אני התלבטתי בה", אומר לנו תא"ל במיל' זכאי. “קיבלתי טלפון מראש הממשלה אריק שרון. הוא אמר לי ‘אני מדבר איתך לא כראש ממשלה למפקד אוגדה, אלא כסמל מחלקה במלחמת הקוממיות ששוכב פצוע בשטח בלטרון, ובטוח שאף אחד לא יבוא לחלץ אותו. תחזיר את כל החיילים הביתה, מתים או חיים! תחזיר את כולם!'".
האתוס הזה עומד כעת למבחן נוסף, בנוגע להחזרת גופות החיילים מצוק איתן, הדר גולדין ואורון שאול. זכאי התקשה לראות את שמחה גולדין, אביו של הדר ז"ל, עומד ליד הגדר ומתעמת עם החיילים שלא אפשרו לו להיכנס לאזכרה בהר הרצל במלאת תשע שנים למבצע, מחשש שמא ינצל את נוכחות ראש הממשלה והשרים כדי להביע את מחאתו על אי החזרת הגופות המוחזקות בידי חמאס. “אי אפשר היה להיות אדיש לכאב האישי העמוק כל כך", אומר זכאי. “אני מכיר את שמחה ולמדתי לאהוב אותו, והצער גדול. זו הייתה סיטואציה קשה.
“מדובר במשפחה שהיא מלח הארץ, ולא כפראזה", מוסיף זכאי. “ציונית, שורשית, מחנכת את ילדיה לאהבת העם והמדינה, ילדיה מתגייסים ליחידות מובחרות ביותר. הסיפור קורע לב. אבל מעבר לרובד האישי, מדובר במשפחות שבניהן יצאו למבצע צבאי בשם העם והמדינה ולא חזרו ממנו. בעיניי, במשימה צבאית נכון שחיילים יסתכנו כדי להגן על האזרחים, ולצערנו הרב חיילים מוסרים את נפשם על ביצוע המשימות. המפקדים צריכים לעשות הכול כדי לעמוד במשימה במינימום פגיעה בחיי החיילים בנסיבות המבצעיות, למרות שלא תמיד זה אפשרי".
והעובדה שהם לא כאן מוכיחה שישראל כשלה במשימה?
“עזה זה לא איראן. הגופות לא נמצאות מעבר להררי החושך, אלא במרחק קילומטרים ספורים מגבול מדינת ישראל. המשפחות משלמות את המחיר של עסקת שליט. הציבור לא מוכן לשלם מחיר עבור החזרת חייל חי, ודאי לא עבור גופות חיילים. ברמה האישית יש אהדה רבה למשפחת גולדין, אבל ברמה הציבורית אין נכונות לחזור על עסקת שליט. אני מסתובב במדינה ומופיע בחוגי בית רבים, ואני רואה את זה. טראומת עסקת שליט הופכת לחזות הכול. האתוס מאותגר על ידי שאלת המחיר. שואלים האם להחזיר אותם בכל מחיר, האם לשחרר שוב אלפי מחבלים עם דם על הידיים שירצחו שוב את ילדינו ברחובות ישראל?"
מה עמדת משפחת גולדין שאתה מקורב אליה?
“אחד הדברים הנפלאים אצלה זה שהיא לא נכנסת לשאלת המחיר. הם אנשים חושבים וציונים, וגם הם אומרים שהם לא מוכנים שישראל תשלם את המחיר הזה. אנחנו טוענים שיש מה לעשות גם בלי לשחרר מחבלים עם דם על הידיים. המשוואה לא חייבת להיות שחרור מחבלים".
מה כן ניתן לעשות?
“חשוב שיהיה לנו לא רק מקל אלא גם גזר שניתן לקחת אותו כשהטרור מתחדש. 18 אלף פלסטינים נכנסים מדי יום מרצועת עזה לעבוד בישראל. אנחנו מספקים חשמל לרצועת עזה, סחורות נכנסות. אני לא פוסל גם שחרור עצירים, כי לא כל מי שיושב בכלא בהכרח רצח ישראלים. יש פלסטינים שרצחו את בני עמם. המדרג אינו נע מאפס למאה. כל אחד מאיתנו יכול לשאול את עצמו מה היינו מצפים מצה"ל או ממשלת ישראל, אחרי שחינכנו את ילדינו ללכת ליחידות קרביות ולמסור את נפשם. האם היינו מצפים שישחררו אלפי מחבלים? הנה עומדות המשפחות במבחן העליון הזה ואומרות ‘לא זה צריך להיות המחיר'. יש דרכים אחרות. אבל השנים חולפות והעניין הולך ונשכח, והתקשורת כבר לא מדברת על זה. יש כאן מסכת השתקה".
"צה"ל עשה אותנו מי שאנחנו, הקנה לנו ערכים, מקצוע, יכולות הייטק. לקחת את מה שרכשנו בצבא ולהשתמש בו ככלי פוליטי, זה כואב לי פיזית בכל הגוף"
מי משתיק? הממשלה? ראש הממשלה?
“יש משהו באמירה שרעש תקשורתי יכול לייצר סחטנות. הרי אנחנו מדברים עם רוצחים, חיות אדם, טרוריסטים. אבל היום אנחנו כבר לא שם. הרי כבר היו אינספור מבצעים צבאיים אחרי צוק איתן וסבבים של מחוות הומניטריות, והמשפחות, שהולכות ומתבגרות, אינן רואות תקווה. אני חרד לא רק להן אלא גם מה זה יעשה לצבא, לחינוך המפקדים לעתיד, לנכונות שלהם לסכן ולהסתכן. יש כאן סכנת פגיעה באתוס שצה"ל מחזיר את כל החיילים הביתה, חיים או מתים".
חלום רע
ערך החזרת החיילים הביתה אינו האתוס היחיד שנפגע בימים הללו. תת־אלוף זכאי צופה בדאגה רבה ובכאב עמוק על המתרחש סביב המחאה נגד הרפורמה המשפטית וחדירתה לשורות הצבא. הביטויים שהוא משתמש בהם כלפי הקצינים הבכירים המנצלים את דרגותיהם ותפקידיהם כדי לכפות על הממשלה מהלכים פוליטיים, חריפים במיוחד.
שמואל זכאי (60) נולד בעפולה כבן בכור לאיש חיל האוויר, אך הוא העדיף דווקא את היבשה. הוא התגייס ב־1981 לסיירת שקד, ואחריה, בהמלצת מפקדו גדי איזנקוט, הגיע כקצין לגולני. "חייל מורעל עם מוטיבציה בלתי נלאית, חדור משימה", תיארו אותו חבריו. כבר בגיל 38 מונה לתת־אלוף. הוא מילא בצה"ל שורת תפקידים ארוכה, ובהם מפקד עוצבת חירם, מפקד חטיבת גולני ומייסד בית הספר ללוחמת גרילה. בהיותו מפקד אוגדת עזה נאלץ להתמודד עם שורה של אירועי טרור קשים ברצועה.
נטייתו לומר בישירות את אשר על ליבו סיבכה אותו שוב ושוב במהלך הקריירה הצבאית שלו ואף הביאה לסיומה. בשלהי מבצע ימי תשובה, שנערך בצפון רצועת עזה בנובמבר 2004 כנגד שיגור הקסאמים, נחשד זכאי בהדלפה. הרמטכ"ל דאז משה יעלון הורה לבצע לקצינים, כולל זכאי, בדיקת פוליגרף. זכאי בחר להתפטר, באומרו כי כל עוד מפקדיו הבכירים מציבים סימן שאלה על אמינותו, הוא אינו יכול לשלוח חיילים למשימות.
כמה שנים לפני כן כינה זכאי את ארגון “ארבע אמהות", שתבע לסגת מלבנון, “ארבע סמרטוטות", ואת השדרנית דאז שלי יחימוביץ', ממובילות הקמפיין, “שלי סמרטוטוביץ'". בעקבות הביטויים הללו הוא ספג נזיפה מהרמטכ"ל גבי אשכנזי והתנצל. שאלתי אותו אם היום היה מכנה “סמרטוטים" את אהוד ברק, דן חלוץ, יאיר גולן ובוגי יעלון, המסיתים את הקצינים והחיילים לסרבנות.
“התבגרתי במהלך השנים והיום לא הייתי משתמש במילים כאלה, כי למילים יש משמעות ולסמלים יש כוח", משיב זכאי. “אבל כשהופכים אגרופים לסמל של מאבק, ומשתמשים בביטוי ‘כוח' כמו ‘כוח צביקה' (הכוונה לביטוי ‘כוח קפלן'; מ"ט), ומנכסים את הדגל – מילים יוצרות דימויים ודימויים יוצרים תפיסת עולם. כשאני מביט אל מפקדיי לשעבר, שהלכתי אחריהם במשך שנים רבות, אני לא מאמין למשמע אוזניי. נדמה לי שאני חי באיזה חלום רע.
“ראיתי ושמעתי אותם בתקופה של סברה ושתילה, בתקופת ההתנתקות, בימי היציאה מלבנון – וכולם אמרו בשיחות עם חיילים שנכון ולגיטימי שיהיו ויכוחים בחברה סביב הנושאים האלה, אבל אסור שהדבר יחדור לשורות הצבא. חלקם אף יישמו מדיניות של יד קשה ושלחו קצינים לכלא. אז אתם, שהלכנו אחריכם בעיניים עצומות והאמנו לדבריכם, נותנים היום לגיטימציה לסרבנות? ואני לא מקבל את משחקי המילים שזו לא סרבנות אלא הפסקת התנדבות. אני קורא לכם: אל תשתמשו בדרגותיכם, בתפקידכם הצבאי ובזה שאתם חלק מהמערך האסטרטגי של מדינת ישראל, כדי להשיג מטרות פוליטיות. זה פסול מעיקרו ומקעקע את היסודות הדמוקרטיים של המדינה".
בין האנשים האלה יש כאלה שזכו בפרסי ביטחון ישראל ושעשו דבר או שניים למען המדינה. איך הם הגיעו למצב הזה?
“האירוע הזה מחייב חשבון נפש עמוק. הגענו לקודש הקודשים של צבא ההגנה לישראל, המגן הפיזי והרוחני של המדינה ואזרחיה. אם אנחנו נכנסים לשם, אנו נמצאים דקה מסף התהום. הם מביאים לפגיעה מבצעית חמורה בצורה כל כך בוטה, תוך ניצול התפקידים הרגישים שהם נושאים, כשהם יודעים שהתוצאה תהיה חמורה ושהקרע יהיה עמוק".
מבחינתם הם חוששים באמת ובתמים לגורל הדמוקרטיה, במיוחד כאשר הממשלה מנסה להעביר חוקים בלתי סבירים באופן קיצוני, כמו חוקי דרעי למיניהם או חוקים שנועדו לשרת גחמות פוליטיות ולהכשיר מינויים שערורייתיים.
“כעובד מדינה בכיר אני מנוע מלהיכנס לפוליטיקה, אבל מה שאנחנו רואים עכשיו זו תוצאה של השסעים בחברה, שהם קיימים וכנראה ניאלץ לחיות עימם. מתערבבים כאן דברים רבים, וכל אחד מנסה לנכס לעצמו סמלים שהיו בקונצנזוס של החברה. אצלי בבית מונף דגל באופן קבוע. האם זה עושה אותי מתנגד לרפורמה? אשתי כבר שאלה אותי אם להוריד אותו. אני מציע לכל אלה שמערבבים אג'נדות ואומרים שהדברים נוגדים את ערכי מגילת העצמאות, לקרוא את המשפטים הראשונים שהם היסוד לתקומת המדינה. תורת ישראל היא הבסיס לציונות. בלעדיה לא היינו שבים לארצנו ולמולדתנו. שטף השנאה מציף את הרחובות. אני לא יכול לראות שנאה לחרדים או לדת, או שהמתיישבים הופכים להיות הבעיה של המדינה. ללא התיישבות לא הייתה קמה המדינה. זו נשמת אפה של הציונות".
לא סופר כיפות
בהיותו מח"ט גולני, מספר זכאי, אחד האלופים הגיע לביקור בחטיבה. בשלהי הביקור הוא שאל כמה מפקדי פלוגות חובשי כיפה יש בחטיבה. “אמרתי לו ‘האלוף, הביקור הסתיים. אתה יכול ללכת. אתה חושב שבחטיבת גולני מישהו סופר חובשי כיפות? את מי זה מעניין? נראה לך שאני בוחר מ"פ לפי השאלה אם הוא חובש כיפה או לא?' מעולם לא עניין אותי מה דעותיהם הפוליטיות של החיילים שלי, וגם כשידעתי מעולם לא הפסקתי לקרוא להם אחים. השימוש בצבא ככלי פוליטי מקעקע את היסודות של צה"ל ופוגע בערכים הבסיסיים שלנו. היום נותנים לגיטימציה לצד אחד של המפה הפוליטית להשתמש בצה"ל, מחר תהיה לגיטימציה לצד האחר. ראינו הפגנות אחרי מלחמת יום הכיפורים, הייתי חייל אחרי מלחמת לבנון הראשונה וראיתי מאות אלפים ברחובות אחרי סברה ושתילה – זה לא הגיע לתופעה של סרבנות. לשרת בצבא זו זכות. צה"ל עשה אותנו מי שאנחנו, הקנה לנו ערכים, מקצוע צבאי, יכולות הייטק. לקחת את מה שרכשנו בצבא ולהשתמש בו ככלי להשיג מטרות פוליטיות, זה כואב לי ברמה של כאב פיזי בכל הגוף.
“מה הם אומרים בעצם? אני יותר דמוקרט ממך, אני מנכס לעצמי את מגילת העצמאות כי אתה לא יודע לקרוא אותה, אני מנכס לעצמי את דגל ישראל. אם אתה ממשיך לשרת, אתה לא באמת מאמין במגילת העצמאות ובדגל ישראל. זה קורע את הצבא מבפנים. מה יחשוב הטייס שבוחר להמשיך לשרת בטייסת? שהוא פחות דמוקרט ובעל ערכים או פחות נאמן למדינה? זה אירוע שקשה להכיל, במיוחד למי שמחנך את ילדיו לשרת בצבא. אני רואה אנשים כמו גדי איזנקוט, גבי אשכנזי, אלעזר שטרן או מתן כהנא נלחמים ברפורמה המשפטית הזו לא פחות מברק או חלוץ, אבל הם יודעים את האמת וקוראים לא להכניס את צה"ל לוויכוח. כהנא אומר ש'הסרבנות תקעקע את היסודות של צה"ל" ושזה ‘מדרון חלקלק שיביא לאיבוד היכולת המבצעית שלנו ונגיע למצבים מסוכנים מאוד'".
אתה חושש שאנחנו מאבדים את ההרתעה מול חיזבאללה או חמאס, משום שאויבינו מבחינים בחולשתנו על רקע התופעות הללו?
“אני מכיר את החברה הישראלית ואת עוצמתו של צה"ל, ואסור שנאבד את הביטחון העצמי שלנו. אנחנו מדינה חזקה עם צבא חזק ויכולת גבוהה מאוד להגן על עצמנו. אני לא מתרגש מדברי הרהב של נסראללה. ראינו את זה לאורך ההיסטוריה. בכל פעם שהחברה הישראלית מגיעה למחלוקות קשות, הצד השני מפרש זאת כחולשה. הם אינם דמוקרטים ולא מבינים שמחלוקות הן חלק מחיים נורמליים במדינה דמוקרטית. אני מתרגש יותר מזה שאנשים משתמשים בהכשרה הצבאית שקיבלו ובתפקידים שרכשו, מתוך הבנה וידע עד כמה התפקיד שלהם קריטי".
יכול להיות שבנסיבות כאלה, גם הכשירות של צה"ל להגן על המדינה תיפגע?
“אין ספק בכך. אם אנשים לא יגיעו למילואים, צה"ל יוכל אומנם לבצע את משימותיו אבל יעשה זאת פחות טוב. מי אלה שמעיזים לקחת את צבא ההגנה לישראל שיש בו חילונים ודתיים, יהודים ולא יהודים, שכולם יוצרים את חומת המגן של מדינת ישראל, ולהשתמש בו לצרכים פוליטיים? אין לי ספק שהמעשה הזה יביא לשחיקת האמון של העם בצבא, וזה דבר חמור ביותר. כל אחד חייב להבין שיש מגבלות לכוח. שימוש בתפקידים הצבאיים ביחידות הרגישות הוא שימוש רע שמסיר כל רסן ממגבלות הכוח. מי שלא יודע לשים גבולות סולל את הדרך ללגיטימציה לסרבנות, שלא הייתה מעולם בחברה הישראלית".
דמוקרטיה תוססת
מאז פרישתו מצה"ל, זכאי ממלא תפקידים שונים בעולם התעופה הישראלי. לפני כמה חודשים מונה לראש רשות התעופה האזרחית, ולפני כן שימש במשך שמונה שנים כמנכ"ל נמל התעופה בן־גוריון. לשאלתי מה הוא חושב על השיבושים בנתב"ג מצד מתנגדי הרפורמה, משיב זכאי: “צר לי מאוד שהמערכת המשפטית, שאפשרה את ההפגנות בנתב"ג, לא מצאה לנכון להתייעץ עם מי שמוביל את התעופה האזרחית, מנהל אותה ואחראי על הרגולציה שלה. חמור מאוד שניתן אישור כזה מבלי להבין את המשמעות המקצועית שלו. מה שקרה בנתב"ג הוא שלא נשמעו להוראות המשטרה שהקצתה להם מקום להפגין. גם הוונדליזם לשמו, שהיה שם, חמור בעיניי. לא רק פגיעה בציוד אלא גם פגיעה באנשים. ראיתי במו עיניי מפגינים צועקים על אדם בכיסא גלגלים ‘מה אתה טס, לא יהיה לך לאן לחזור'. יש גבולות שלא חוצים".
אתה חושש לגורל היחסים עם ארה"ב?
“לא. היחסים מבוססים על אינטרסים משותפים ועל ערכים משותפים. הקהילה היהודית הגדולה בעולם חיה שם. גם ערב ועידת מדריד דיברו על זה. כמו במשפחה, תמיד יש עליות ומורדות. אנחנו צריכים להסתכל על התמונה הכוללת ולהסתכל על עצמנו בביטחון עצמי. 75 שנה יש כאן מדינה חזקה עם עוצמות כלכליות וחברתיות. גם מה שקורה ברחובות מעיד על חוסן חברתי ועל מדינה דמוקרטית תוססת, ואני בטוח שתמשיך להיות כזו".
אנחנו מדברים כבר זמן רב ולא אמרת לי מה דעתך על הרפורמה…
“אני גם לא יכול להגיד לך".
זכאי מגדיר עצמו כאיש ימין ליברלי. “אני מאמין גדול בעם ישראל, בארץ ישראל ובתורת ישראל, גם כחילוני. אני גם מאמין בהתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל, כי לנו הארץ הזו. אני מחובר לארץ בכל נימי נפשי, ואוהב אדם באשר הוא אדם. אני מיודד עם אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית, אבל יש אנשים שאני כועס עליהם בגלל הפגיעה בצבא. הם מנכסים לעצמם את ערכי הצדק והופכים אותי ללא ציוני ולא דמוקרטי כי אני לא חושב כמוהם. אני מאמין בחברה קפיטליסטית אבל צודקת, וחושב שאם נהיה חלשים לא נהיה פה".
אז מתי אתה נכנס לפוליטיקה?
“לעולם לא".
