נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק, מפרסם גילוי דעת בו הוא מבהיר כי הוא מתנגד להצעת החוק לצמצום עילת הסבירות שצפויה להיות מאושרת סופית מחר.
"לאחרונה נוהגים גורמים פוליטיים מסוימים, ובהם ראש הממשלה בנימין נתניהו, להסתמך עלי, כאילו אני מסכים או משלים עם הצעת החוק לביטול או צמצום עילת הסבירות המונחת עכשיו לפני הכנסת לקריאה שניה ושלישית. ההסתמכות עלי, כדי להצדיק הצעת חוק זאת, אינה ראויה ואינה נכונה", קובע ברק.
"לכן אני רואה לנכון להעמיד דברים על דיוקם. וזאת עמדתי: אני מתנגד להצעת החוק לביטול או צמצום עילת הסבירות בכל תוקף, ומשוכנע כי ההצעה, אם תאושר על ידי הכנסת, תפגע באופן קשה בערכי היסוד של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, והיא מאיימת לערער את שלטון החוק, המינהל התקין, טוהר המידות בשלטון, וזכויות היסוד של כל אדם בישראל", מוסיף נשיא העליון לשעבר.
נציין כי ברק הוא מי שפיתח באופן ניכר את עילת הסבירות בשורה ארוכה של פסקי דין שפרסם, אשר המרכזיים שבהם הם פסק הדין בעניין מרכז הקבלנים ופסק דין דפי זהב. אולם, לאור הביקורת שנמתחה עליה ברבות השנים אמר ברק מספר פעמים, בין היתר בראיון ליהודה יפרח בועידת מקור ראשון, כי הוא מוכן להחלפתה. לאחר שעומת עם טענותיו של הנשיא לשעבר אשר גרוניס נגד הסבירות אמר ברק, "קודם כול אני חושב שהטענה של השופט גרוניס היא טענה סבירה, היא נכנסת למתחם הסבירות… אגב, גם אני לא חסיד של הסבירות. אמנם, כולנו משתמשים ב'סבירות' בתחום המשפט הפרטי; הנה דוגמה: כיצד מגדירים 'התרשלות' בדיני נזיקין? הרשלנות היא הרי הבסיס לכל דיני הנזיקין שלנו, וההגדרה שלה היא 'התנהגות לא סבירה'. אנחנו השופטים, עורכי הדין ואנשי האקדמיה, יודעים היטב איך להפעיל את מבחן הסבירות בתחום המשפט הפרטי. אך לפתע כשזה מגיע למשפט המנהלי והציבורי, יש לנו בעיות עם זה. אבל אני מסכים שיש מה לומר על הסבירות. אתה מזכיר את הנשיא גרוניס. אני עצמי שאלתי אותו, איזה מבחן תכניס במקום הסבירות? גרוניס ענה שהוא ישתמש במבחן המידתיות. אני מסכים איתו. אני מוכן לבטל את עילת הסבירות".
אולם, כאשר יפרח מיהר לסמן את הכותרת שבדברי ברק הזדרז זה למתן את הבשורה והסביר, "זו לא כותרת, זה פסיק, ואתה תראה מיד מדוע זה רק פסיק. אני מוכן לבטל את עילת הסבירות. היא מילאה תפקיד חשוב, אבל יכול להיות שהגיע זמנה וצריך להחליף אותה בעילת המידתיות. שיהיה לך ברור, את עילת המידתיות, כשאנו עוסקים במשפט החוקתי והמנהלי, לא אני המצאתי".
ברק הוסיף וציין שהכללים ליישום המידתיות קשיחים יותר אך לדבריו, הוא מוכן לקבל אותם. "צר לי, הקהל פה לא מקצועי בלבד, אבל אם תשאלו אותי ממה מורכבת המידתיות, כתבתי עליה ספר בשם 'המידתיות במשפט החוקתי' והוא תורגם למספר שפות. העילה הזו מתקבלת בעולם, ולאחרונה בית המשפט העליון של אוסטרליה אימץ אותה. בביקורת שיפוטית על בסיס מידתיות, השופט בוחן את החלטת השלטון על בסיס ארבעה מבחנים. הראשון, ההחלטה התקבלה לתכלית ראויה. פירוש: התכלית של הנורמה, של הצו, או של החוק שהכנסת קבעה, היא ראויה. אחר כך באים עוד שלושה תנאים: יש קשר רציונלי בין האמצעים שהחוק קובע לבין התכלית הראויה. בנוסף, יש צורך בחוק, כלומר אין חלופה שמגשימה את התכלית הראויה ושהפגיעה שלה בזכות האדם קטנה יותר. תנאי רביעי: יש איזון ראוי בין התועלת בחוק לבין הנזק שהוא גורם. האיזון הראוי בין התועלת לבין הנזק, הוא הוא הסבירות".
בעקבות כך נשאל ברק על ידי יפרח, "אז מה עשינו? ויתרת על הסבירות כדי להכניס אותה מהדלת האחורית של המידתיות?", וזה השיב, "לכן עבדך הנאמן אמר כבר כמה פעמים, 'מי שלא רוצה סבירות, שיציע משהו יותר טוב'. אני מציע משהו יותר טוב, וזו המידתיות. כמו שהערת לי היא הרבה יותר מובנית, יש בה קריטריונים, ויחד עם זאת המרכיב העיקרי במידתיות, שהוא בעל העוצמה הגדולה ביותר, הוא האיזון הראוי בין התועלת שבחוק, בצו או בתקנה, ובין הנזק לזכות האדם שהיא גורמת, להלן סבירות".
