טרור העפיפונים ובלוני התבערה, שהוביל את חמאס וישראל לנקודת הרתיחה הנוכחית, החל כתוצר לוואי של אירועי 'צעדת השיבה', שעליהם הכריזו שני ארגוני הטרור – חמאס והג'יהאד האסלאמי. האירוע הגדול הראשון התרחש ב'יום האדמה', ב־30 במרס. התחנה המשמעותית הבאה הייתה 'יום הנכבה' ב־15 במאי. לאזור הגדר הגיעו אז רבבות פלסטינים, שֶמחו גם על פתיחת השגרירות האמריקנית בירושלים.
חאלד בטש, בכיר הג'יהאד האסלאמי, ראש הוועדה הלאומית שארגנה את הצעדות, הגדיר אותן כ"הפגנות בדרכי שלום". במערכת הביטחון התכוננו לתרחיש אימים של המוני עזתים הצועדים לכיוון ישראל, אך הוא לא התממש. 'מחנה השיבה' שהוקם בסמוך לגדר הפיק בעיקר הפרות סדר. הפעילים הבעירו צמיגים ויידו אבנים ובקבוקי תבערה לעבר הכוחות הישראליים. 'יחידת חותכי הגדרות' של חמאס ביצעה מפעם לפעם ניסיונות לחצות את הגדר, במטרה לפגוע בחיילי צה"ל העומדים בעבר השני, אך הללו לא צלחו.
כיצד הפכו העפיפונים לטרור מאורגן בידי חמאס?
באחד מאוהלי המחאה הללו החלה יוזמה מקומית של כמה צעירים להעיף עפיפוני אש לעבר ישראל, כאמצעי נוסף בפסטיבל הפלסטיני. אף אחד לא חשב שהם יתפתחו לנשק שיסב לישראל נזק כה רב. לעפיפונים חוברו חתיכות בד טבולות בדלק ובוערות, והם שוגרו לעבר ישראל. בחמאס זיהו את הפוטנציאל, ואיגדו את משגרי העפיפונים ליחידה שקיבלה את הכינוי 'בני השהיד מוחמד א־זווארי', על שם מהנדס התעופה ואיש חמאס ששקד על תוכנית לפיתוח כלי טיס בלתי־מאוישים למען הארגון. א־זווארי חוסל בדצמבר 2016 בפתח ביתו שבעיר ספאקס בתוניסיה, בפעולה מתוחכמת שמקורות זרים ייחסו לישראל.
ככל שגל השריפות בשדות יישובי העוטף גבר, בחמאס ראו כי טוב ושכללו את הנשק הפרימיטיבי. העפיפונים הראשונים היו קטנים: פיסת בד יוטה טבולה בשמן חוברה לזנב העפיפון, וכלי הנשק החדש שוגר לעבר השדות. בשלב הבא עברו משגרי העפיפונים להשתמש בגחלים לוהטות שהונחו בתוך סלסלה מחוטי ברזל. הגחלים התלהטו ברוח, נחתו על שדות החיטה והבעירו את התבואה. כדי להרחיב את הנזק ואת מעגל האש, נוספו לעפיפונים שקיות ופחיות מלאות דלק. לאחר נפילת העפיפון הדלק התפזר, והגדיל את עוצמת הבערה. העפיפונים, המיוצרים בייצור מקומי, הוגדלו כדי שיוכלו לשאת אמצעי חבלה גדולים יותר. משקלם וגודלם החדש של העפיפונים הרחיבו את טווח המעוף, אבל גם את משך השהייה באוויר. השדרוגים הללו אפשרו לישראל ליירט חלק מעפיפונים באמצעות רחפנים, וליצור מערכת מעקב וכיבוי עוד לפני נחיתתם על הקרקע.
בהמשך הוחלפו העפיפונים באמצעי זמין וקל יותר לשיגור: בלוני תבערה. הבלונים נופחו בהליום ואליהם נקשרו בדים דליקים, ומאוחר יותר אף מטעני נפץ. פיצוץ הבלון נעשה באמצעות פתיל השהייה שהתארך בהתאם למטרות שנקבעו. כאמור, בחמאס לא חשבו שאותם עפיפונים ובלונים יעלו באש אלפי דונמים ויגרמו לחקלאים הישראלים נזק מצטבר של מיליוני שקלים. הירי שביצע צה"ל לעבר משגרי העפיפונים והבלונים נענה בירי רקטות מצד חמאס, ובתגובה תקפה ישראל מתקני אימון ועמדות תצפית של הארגון.
מי הם המתווכים הפועלים להרגעה?
במטרה להוביל לסיום הסבב הנוכחי ולמנוע הידרדרות למבצע צבאי ישראלי נוסף בעזה, התגייסו גורמים מקומיים ובינלאומיים למאמצי תיווך. שליח האו"ם למזרח התיכון, ניקולאי מלאדנוב, נפגש בעזה ביום שני השבוע עם בכיר חמאס אסמאעיל הנייה, והזהיר אותו מפני האפשרות שישראל תפתח במבצע צבאי רחב היקף ברצועה. עוד דווח על גורמים מגרמניה שהגיעו לעזה.
מתווכת בכירה ומעורבת יותר היא מצרים. בדומה למשא ומתן העקיף שהתנהל בין עזה לירושלים ושהוביל לסיום מבצע 'צוק איתן', גם הפעם מפעיל נשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי, את ראשי המודיעין שלו כדי להבטיח את האינטרסים הביטחוניים של ארצו, ובהם הפרדה בין סיני לרצועת עזה.
בעקבות השיחות הממושכות בעניין הפיוס הפלסטיני שלא הביאו לפריצת דרך, הדיח הנשיא המצרי את הממונה על התיק הפלסטיני במודיעין המצרי, סאמח נביל, ומינה במקומו את מי ששימש הנספח הצבאי בשגרירות מצרים בעזה לפני הפיכת חמאס, אחמד עבד אל־ח'אלק. מבחינת המצרים, המטרה העיקרית היא להחזיר את יו"ר הרשות אבו־מאזן לשלוט ברצועת עזה, ובכך להפחית מכוחו והשפעתו של חמאס – גם נגד ישראל.
על רקע המלחמה שמנהל הצבא המצרי מול פעילי דאעש־סיני, היחסים בין ישראל למצרים מצויים בפריחה של ממש. ישראל מסייעת למצרים במובנים שונים, ובקהיר מעריכים את הסיוע הזה ומעוניינים בשימורו. מעבר לכך, המצרים מעוניינים לשמר את מעמדם במזרח התיכון כמי שפותרים את הבעיות האזוריות, בעיקר מול האמריקנים.
מכל הסיבות הללו הזמינה מצרים בשבוע שעבר את ראשי חמאס להגיע לקהיר, למפגש עם בכירי המודיעין המצרי. קודקודי ארגון הטרור, אסמאעיל הנייה ויחיא סנוואר, לא הופיעו למפגש, עניין שלא ממש שימח את המצרים. מי שעמד בראש המשלחת לקהיר היה משוחרר עסקת שליט סלאח אל־ערורי, המתגורר כיום בלבנון. מעבר לתפקידו ה'פוליטי' של ערורי כסגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, הוא ממונה על קשרי חמאס עם איראן וחיזבאללה. ערורי שימש ראש הזרוע הצבאית של חמאס ביהודה ושומרון, ונחשב לאיש צבא הנאמן למשמרות המהפכה האיראניים. שיגורו של ערורי, איש הקשר בין חמאס לאיראן ולחיזבאללה, היה מסר ברור מבחינת חמאס: גם אם יושג הסכם רגיעה, הוא ישמש רק הפוגה לקראת המשך המאבק בישראל.
האם צמרת חמאס מתקרבת לאיראן?
בעקבות פתיחת מלחמת האזרחים בסוריה ב־2011, התגלע משבר עמוק בין איראן להנהגת חמאס. הסיבה לכך הייתה בחירתו של ח'אלד משעל, אז ראש הלשכה המדינית של חמאס, לסגור את הלשכה בדמשק ולעזוב למדינות המפרץ. אי־התמיכה של חמאס בבשאר אל־אסד הרחיקה ממנו את האיראנים. בשלב מסוים הם הפסיקו את המימון לחמאס ועברו לתמוך בג'יהאד האסלאמי, שכאמור הוביל את ההסלמה הנוכחית בשלביה הראשונים.
בשנתיים האחרונות היחסים בין חמאס לאיראן משתפרים, והדבר מתבטא גם בסבב המינויים האחרון בהנהגת הארגון. יחיא סנוואר, אדם קיצוני שהוציא להורג משתפי פעולה עם ישראל, בוגר הזרוע הצבאית של הארגון וחברו הקרוב של מוחמד דף, המפקד העליון של הזרוע הצבאית – נבחר בפברואר 2017 למנהיג חמאס ברצועה. סנוואר עצמו דיבר בריאיון על הקשר הישיר בין חמאס לאיראן, והודה לה על תמיכתה הכספית והצבאית.
באירוע חריג שהתקיים השבוע במקביל ברצועת עזה ובטהרן, היו אמורים תושבי עזה לצפות בנאומו של הגנרל קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה. סולימאני הוא האיש שהוביל מטעם איראן את המלחמה בעיראק ובסוריה. בנאומו היה אמור סולימאני להבהיר לארגוני הטרור ברצועת עזה כי איראן תומכת בהם ומחזקת את ידם במלחמתם נגד ישראל. כתוצאה מלחץ מצרי הופיע באירוע רק הדרג הזוטר של הארגון ואילו בכיריו נעדרו ממנו, וסולימאני לא נאם בו בסופו של דבר.
מה תפקידם של הקטארים בסיפור?
מלבד מצרים, מתווכת מרכזית נוספת היא קטאר. מוחמד אל־עמאדי, השליח המיוחד והממונה על תוכניות השיקום של עזה מטעם דוחא, יוצא ובא מרצועת עזה באישורה של ישראל. הוא מכונה השגריר הקטארי ברצועה, ומגשר בפועל בין ישראל לחמאס במקרים הומניטריים ואחרים. כמו המצרים, גם הוא נחשב ציר מרכזי בניסיון לפתור את המשבר הנוכחי. הוא אחראי לפרויקטים של קטאר בעזה, והזרים לרצועה סכומי עתק מהממשל הקטארי.
בריאיון שהעניק ביום שלישי השבוע לרשת אל־ג'זירה ציין אל־עמאדי שעבודת הגישור שהוא מבצע בין חמאס לישראל נובעת מרצון לשמר את השקט בין הצדדים, להפחית את המתיחות ולהמשיך בפעולות השיקום שקטאר מבצעת ברצועה. היקף הפרויקטים הקטאריים ברצועה נאמד בסכום של 407 מיליון דולר. מדובר בין היתר בשיקום בתים הרוסים, סלילה מחדש של כבישים, הקמת בתי חולים ובניית 8,000 יחידות דיור.
אל־עמאדי הביע אכזבה מרוחות המלחמה המנשבות, וציין בצדק כי "יהיה קשה מאוד לממן את שיקום עזה במקרה של מלחמה הרסנית נוספת". הוא הזכיר את המצרים ואת שליח האו"ם מלאדנוב כגורמים המסייעים למנוע עימות בין ישראל לחמאס, והביע תקווה והערכה שעימות רחב כזה לא יתרחש. אל־עמאדי גילה כי מתנהל שיח על רגיעה ממושכת, לתקופה שבין חמש לעשר שנים, וציין שחמאס אינו רואה במצרים מתווכים אמינים בשל ההבטחות שניתנו במסגרת שיחות הפיוס עם פת"ח ולא קוימו.
הבכיר הקטארי האשים גם את הרשות הפלסטינית במצב הכלכלי הקשה ברצועת עזה, הנובע גם מהסנקציות שהטיל אבו־מאזן כדי להשיב אליו את השליטה ברצועה. המכה הקשה הייתה צמצום דרמטי במשכורות שהוא מעביר לעובדי ממשלת עזה ושירותי הרווחה שלה, בהיקף של עשרות מיליוני דולרים. סוכנות אונר"א, המזרימה בכל שנה כ־20 מיליון דולר לרצועה, צמצמה גם היא את פעילותה.
אילו "סוכריות" מוצעות לחמאס?
המשבר הכלכלי והמצב ההומניטרי המידרדר בעזה מקשה על פעילות חמאס. ראשי הארגון מוטרדים מהתלות שלהם בישראל ובמצרים במעברים, בהכנסת מזון ותרופות, ובדלק והחשמל שהן מעבירות לרצועה. בניסיון לגרום לחמאס להפסיק את טרור העפיפונים ולחתום על הסכם רגיעה מול ישראל, הציגו המתווכים השונים יוזמות פיתוח לשיקום רצועת עזה.
על פי מקורות דיפלומטיים מצריים, שליחיו של הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט, הציגו חבילת הטבות לחמאס בתמורה לרגיעה ארוכת טווח מול ישראל. החבילה כוללת סכום של 3 מיליארדי דולרים שיועבר על ידי מדינות המפרץ לשיקום רצועת עזה, הקמת אזור סחר חופשי בין רפיח המצרית לעזתית, הקמת תחנת חשמל באזור רפיח בעלות של 50 מיליון דולר, שתספק חשמל לרצועה ומקומות תעסוקה לעזתים, והקמת נמל ימי שיספק לעזתים ולחמאס צינור חמצן מחוץ לרצועה.
מדוע חמאס לא מקבל את היוזמות?
העובדה שמדובר ביוזמות שמקודמות על ידי האמריקנים ומדינות המפרץ מעוררת התנגדות פלסטינית, שבבסיסה התחושה שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ משתמש במצוקתה של עזה כדי לקדם את 'עסקת המאה' שהוא מדבר עליה מאז כניסתו לבית הלבן. בכירים בפת"ח הזהירו שמטרת העסקה המדוברת היא לפצל בין רצועת עזה לרמאללה, ולשים קץ לחלום המדינה הפלסטינית. גם בחמאס נרשמה התנגדות לעסקת המאה, אבל בארגון מוטרדים מהבעיות העכשוויות ולכן ממשיכים לשאת ולתת על התנאים לרגיעה.
מה עשוי בכל זאת להוביל לרגיעה?
נקודת המוצא היא שבחמאס לא מעוניינים כרגע בעימות מול ישראל, אך זקוקים לתמונת ניצחון שיוכלו לנופף בה מול הפטרון האיראני. אלפי הדונמים הישראליים המפויחים יכולים בהחלט לספק את הסחורה. במובן מסוים גם האיראנים רוצים לשמר את המאבק מדרום על אש נמוכה, בשל העיסוק שלהם בהתבססות בגבולה הצפוני של מדינת ישראל, וכיבוש היעדים הקרובים לרמת הגולן מידי המורדים במשטר הסורי.
בחמאס שואפים לשפר את המצב הכלכלי ברצועת עזה, ולהגיע להסכם שיאפשר יציאה חופשית מרצועת עזה באמצעות נמל ימי. הלחץ שמופעל על הארגון ממצרים והתלות של חמאס בקהיר, עשויים לגרום לבכירי הארגון להגיע להחלטה על הפסקת טרור העפיפונים והבלונים. מקורות פלסטיניים דיווחו השבוע לעיתון 'אל־קודס' שהעפיפונים והבלונים יופסקו כבר בסוף השבוע, בהתאם להחלטת חמאס להימנע מעימות כולל עם ישראל. גורמים בחמאס ששוחחו עם 'מקור ראשון' דיברו גם הם על שיפור המצב ההומניטרי והכלכלי כגורם משמעותי בדרך להפסקת האש, עד הסבב הבא. 
