ברחבי העולם יש מאות בתי ספר יהודיים, אך אין ביניהם כל קשר כמעט. לחלקם קשר עם גורמים ישראליים רשמיים, לאחרים גם זה לא קיים, אך לכולם בעיות דומות מאוד: חוסר בתכנים חינוכיים בשפה שלהם, חוסר במשאבים, בעיות ארגוניות, ואף חוסר בשיח עמיתים. בשבוע שעבר התקיים הכנס הראשון למנהלים בחינוך היהודי בתפוצות, וניסה להתמודד עם הסוגיות הללו.
בכנס, שנערך ביוזמת משרד התפוצות ובשיתוף משרד החינוך, מט"ח וקרן פינקוס, השתתפו 140 מנהלי בתי ספר ומובילים פדגוגיים מ־31 מדינות, ו־30 מנהלים ישראלים. "מטרת הכנס היא יצירת תשתית לרשת חינוך יהודי חובקת עולם, ועידוד שיתופי פעולה בקרב אנשי חינוך בתפוצות", מסבירים במשרד התפוצות. במהלך הכנס התקיימו הרצאות, דיונים, סדנאות וסיורים ברחבי ישראל, ובמסגרתם פעלו המשתתפים ליצירת קשרים, למידת עמיתים וחשיבה משותפת בסוגיות זהות יהודית וקשר לישראל בקרב הדור הצעיר בקהילות היהודיות בעולם.
אחת ממשתתפות הכנס הייתה רייצ'ל פרידמן, מנהלת בית הספר "כרמל" בהונג־קונג. פרידמן היגרה מלונדון, שם נולדה וגדלה ואף הייתה אחת ממנהלות בית הספר "חשמונאים". רבים אינם יודעים זאת, אך בהונג־קונג קהילה יהודית צעירה ותוססת, שחבריה היגרו לשם מכל רחבי העולם. הדעות חלוקות באשר למספר היהודים המתגוררים בעיר, אך בשנת 2002 נרשמו בקהילה כ־6,000 חברים. בהונג־קונג ארבעה בתי כנסת: אורתודוקסי, רפורמי, קונסרבטיבי ושל חב"ד. בנוסף פועלים שם מרכז יהודי (JCC) גדול, מסעדות כשרות וגם בית ספר יהודי, מגיל מעון ועד סוף כיתה י"ב.
"זה בית הספר היהודי היחיד בדרום־מזרח אסיה שמציע לימודים לילדים מכל הגילים. יש אמנם בתי ספר של חב"ד, אך הם לא מקיפים את כל הגילים כמונו. בית הספר בסטנדרטים גבוהים מאוד. אנחנו שמים דגש גדול על הזהות היהודית ועל השפה העברית", סיפרה פרידמן בגאווה. לדבריה, העברית נלמדת בשפה גבוהה ביותר, כזו המתחרה עם בתי ספר יהודיים במקומות אחרים בעולם, אם לא ברמה גבוהה יותר. "נכדה שלי לומדת בבית הספר היסודי שלנו, והיא יכולה להיכנס לכיתה ולשאול את המורה בעברית: בוקר טוב, מה שלומך? מה אנחנו לומדים היום?"
לבית הספר כמה תוכניות ייחודיות, שהשפה היא ללא ספק אחת מהן. ב"כרמל" אפשר ללמוד חמש שפות, שלוש מהן חובה: עברית, אנגלית ומנדרינית. שתי השפות הנוספות הן צרפתית וספרדית. "תלמידי בית הספר מגיעים מ־18 מדינות שונות, רובם ישראלים אך גם אמריקנים, צרפתים, קנדים, אוסטרלים או בריטים". בבית הספר 410 תלמידים, והוא מתנהל ברוח האורתודוקסיה המודרנית אף כי לא כל התלמידים מגיעים ממשפחות כאלה. "יש לנו ילדים של רבנים וגם תלמידים ממשפחות חילוניות ואף אנטי־דתיות, אך כולם באים יחד ולומדים באותה הכיתה. אחת הסיבות לכך שרמת העברית אצלנו כה גבוהה היא שאנחנו מתחילים ללמד את הילדים עברית כבר מגיל שנתיים – שירים, צבעים, מספרים".
מעבר לשעות הלימוד הרשמיות, מושם דגש על עשייה חברתית. "כל אחד בוחר לעצמו משימה יהודית שהוא מקדם במהלך לימודיו. זו יכולה להיות משימה של חסד, צדקה או תיקון עולם". בבית הספר היסודי לומדים על חגים ומועדים, תפילות ועוד. בתיכון כבר מלמדים תכנים עמוקים יותר כגון פילוסופיה וזהות יהודית.
אלמנט מעניין נוסף הוא שבכל שנת לימודים בתיכון נערך סיור לימודי במדינה אחרת בעולם. בין היעדים: נפאל, קמבודיה, צ'כיה, הונגריה, פולין וישראל. "בכל סיור שכזה התלמידים לומדים על הזווית היהודית ומבקרים באתרים יהודיים באותה מדינה. הכול קורה בכשרות מלאה, אוכלים במסעדות של חב"ד ומתפללים שלוש תפילות ביום". בשנה שעברה ביקרו התלמידים בישראל, וחלקם אף השתתפו בכמה ימי גדנ"ע צבאיים.
פרידמן מדגישה כי מדובר ב"בית ספר בינלאומי" וכי ישנם כ־20 מוסדות חינוך כאלה בהונג־קונג, אשר דוגלים בגישות חינוכיות מגוונות. "בשנת 2009 פתחנו לראשונה את התיכון, עד אז הורים חששו לשלוח את הילד שלהם אלינו כי הלימודים היו רק עד כיתה ח'. בשנת 2013 סיימה הכיתה הראשונה את התיכון".
אז מיהם היהודים המתגוררים בהונג־קונג? פרידמן מסבירה שבעיקר אנשי עסקים ממגוון תחומים שנאלצו להגר להונג־קונג לצורך פרנסתם. "הייתי בהלם כשהגעתי להונג־קונג בשנת 2009 והבנתי שחבר המנהלים של בית הספר מורכב מאנשי עסקים ברמה הגבוהה ביותר שיש, כגון רואי חשבון, כלכלנים, אנשי הייטק או בעלי חברות גדולות. רבים מהאנשים הגיעו להונג־קונג לשנתיים ונשארו 20 שנה".
כאמור, התפוצה הגדולה ביותר היא ישראלית דווקא. "יותר משליש מתלמידי בית הספר הם ילדים של ישראלים", מסגירה המנהלת, ומוסיפה ש"לאחרונה יש גל של יהודים שעוזבים את צרפת ומגיעים אלינו. הוספנו לבית הספר את השפה הצרפתית כאופציה, והדבר גרם לכך שרבים מההורים הוציאו את ילדיהם מבית הספר הבינלאומי בצרפתית, והעבירו אותם אלינו".
לדבריה, להורים הישראלים נדרשו הרבה מאוד שנים עד שהשתכנעו לשלוח את ילדיהם ל"כרמל". "הם היו מגיעים לבית הספר ואומרים: 'למה יש פה כל כך הרבה לימודי דת ויהדות?', ושולחים את ילדיהם לבתי ספר לא יהודיים. אך עם הזמן הם הבינו שאם הם רוצים שילדיהם יישארו יהודים, מחוברים למסורת ולזהות שלהם – הם חייבים להשקיע בחינוך יהודי. יש הורים שמתחילים לשלוח את ילדיהם למעון שלנו בגיל 18 חודשים, וכעבור כמה שנים מעבירים אותם לבית ספר אחר כי הם חושבים שצברו די שורשים בתחום היהודי, אך הרבה מהם מתחרטים על כך".
למה הכנס הזה חשוב לך?
"כנס כזה של ממשלת ישראל חשוב לי מאוד כמחנכת יהודייה – להתחבר למחנכים יהודים אחרים בעולם, ללמוד זה מזה וללמד מניסיוננו. יש בתי ספר שנוכל לשתף איתם פעולה, ומאחרים נוכל פשוט ללמוד ולהרחיב את הדעת".
ספרי על אתגר שנתקלת בו.
"האתגר הכי גדול אצלי בבית הספר הוא לגייס אנשי חינוך יהודים ברמה למקצועות היהדות. אני חייבת שהם יהיו דוברי אנגלית ועברית, שיוכלו להתחבר לילדים, להיות 'קולים', ומצד שני מחנכים ברמה גבוהה. אנחנו מתקשים למצוא מורים כאלה. בכנס נפגשתי עם בתי ספר שיש להם אותה בעיה, ויחד אנחנו יכולים לנסות להתמודד איתה. הלוואי שממשלת ישראל תקיים שוב כנס כזה. לכולם אותם אתגרים, ונוכל לעזור זה לזה בלמידה ובהוראה".
לדבריה, האירוע המרגש ביותר היה הנאום של שר החינוך והתפוצות נפתלי בנט. "כשהוא אמר בצורה גלויה שממשלת ישראל רוצה לתמוך בחינוך יהודי בתפוצות וכי הוא מציע להיות חלק מהמשימה שלנו לחינוך יהודי בעולם – זה ריגש אותי מאוד".
בנט נפגש עם המורים כמה פעמים במהלך הכנס: ״לטעמי, אחת המשימות החשובות והדחופות ביותר של מדינת ישראל היא חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות", אמר והדגיש כי "המוקד הוא בחינוך". לאחר מכן הסביר כי "לראשונה אי־פעם זימנתי לישראל מנהלי בתי ספר ואנשי חינוך מכל רחבי העולם לחשיבה משותפת וגיבוש אסטרטגיה באשר לקשר של הקהילות היהודיות עם מדינת ישראל. אנו מכירים תודה למחנכים על השליחות האדירה שלקחו על עצמם – בניית גשרים חיים בינם ובינינו".
רובנו כאן אשכנזים
לא כל קהילה יהודית יכולה להרשות לעצמה חינוך ברמה כה גבוהה ומושקעת כבהונג־קונג. אחד המנהלים המעניינים שהגיעו לכנס הוא ולדימיר קריצמן מבית הספר "פרי עץ חיים" בקירגיזסטן, מדינה במרכז אסיה שהייתה בעבר חלק מבריה"מ. מדובר במדינה מוסלמית, ועל כן הוא נזהר בדבריו ומשתדל לא להיכנס לפרטים מדויקים.
מכיוון שמדובר בקהילה קטנה בת 1,500 יהודים בלבד, קריצמן הוא גם היו"ר שלה. "בבית הספר שלנו לומדים 100 יהודים מדי יום, ואנחנו מפעילים גם בית ספר לימי ראשון שבו משתתפים 60 ילדים. אנחנו הפנינה של הקהילה, המרכז, ולכן עוסקים גם בחינוך מבוגרים. המפתיע הוא שרוב הקהילה שלנו היא בכלל אשכנזית", הוא מחייך. "רובם הגיעו לקירגיזסטן במהלך הלחימה העזה של מלחמת העולם השנייה, מרוסיה, מאוקראינה, מבלארוס וממולדובה.
"אנו חיים במדינה מוסלמית, ולמרות זאת במשך הרבה מאוד שנים העם היה סובלני מאוד כלפינו. אפילו בתקופה של בריה"מ האנטישמיות הייתה נמוכה יחסית לעומת זו שהייתה בשאר המדינות. היהודים תמיד הרגישו כאן בנוח".
אך לצערו ולצער הקהילה, המצב השתנה לפני כמה שנים. "בשנת 2010, בזמן המהפכה, החלה אנטישמיות 'מלאכותית' כלפי הקהילה היהודית ברשתות החברתיות ובאתרי אינטרנט. הקמפיין נגדנו היה חזק כל כך, שככל הנראה היו גורמים שעמדו מאחוריו בניסיון להפחיד אותנו".
בית הספר היהודי בקירגיזסטן נוסד בשנת 1993. "לא היינו שייכים לרשת חינוכית כלשהי, והדבר הקשה עלינו מאוד. מי שהקים את בית הספר היה חיים חוכשטיין ז"ל, יהודי בלגי אורתודוקסי שהתאהב בקהילה והחליט להקים איתנו בית ספר. הוא נפטר כמה שנים לאחר מכן, אבל משפחתו בבלגיה עדיין תומכת בנו כלכלית". בית הספר הצטרף בשנת 1997 לפרויקט חפציב"ה – חינוך פורמלי ציוני יהודי במדינות בריה"מ לשעבר. שבע שנים מאוחר יותר נכלל בית הספר לרשת "אורט העולמי", והוא המוסד היחיד של הרשת באסיה. כיום שני הארגונים מסייעים למוסד בקירגיזסטן, הן כלכלית והן חינוכית.
גם כאן, כמו בהונג־קונג, קנה לעצמו בית הספר היהודי מוניטין. "אנחנו נחשבים אחד מבתי הספר היוקרתיים ביותר בקירגיזסטן. יש לנו גם תוצאות טובות בתחום היהדות: תלמידים שלנו משתתפים בתחרויות בינלאומיות בנושאים יהודיים, כגון תחרויות של בית התפוצות ושל אורט העולמי". קריצמן מספר כי שתי תלמידות שלו הגיעו לגמר של תחרות בהיסטוריה יהודית בבית התפוצות בישראל, ואחת מהן זכתה במקום הראשון.
לדברי קריצמן, "מצד אחד אנחנו משקיעים בלימודי היהדות, ומצד שני אנו מציעים חינוך טכנולוגי ברמה גבוהה. הבעיה העיקרית שלנו היא שאין לנו מורים מישראל. לדעתי זו בעיה בכל בתי הספר היהודיים בעולם", הוא אומר אחרי שנחשף בכנס למנהלים מיבשות שונות. בנוסף, יש גם בעיה תקציבית.
המנהל מספר כי אף שחפציב"ה נוהגים לשלוח מורים מטעמם, "המורה האחרון שהם שלחו לנו היה בשנת 2001. נראה שהקהילות הקטנות אינם בעדיפות עליונה אצלם". בבית הספר אין כיום שום מורה מישראל, ואפילו קריצמן עצמו איננו שולט בשפה העברית. "גם לקהילה וגם לבית הספר יש קשרים טובים עם ישראל, ורבים מהתלמידים עולים לארץ. אנחנו מקדמים את ההשתתפות במיזמים בישראל מכיוון שזו הדרך היחידה להתמודד עם ההתבוללות. אין מספרים רשמיים, אבל רוב האנשים מתבוללים וזו בעיה קשה. החינוך היהודי ממסייע לנו במאבק בהתבוללות".
על הארץ הוא אומר: "אני אוהב את המדינה הזאת מאוד, הבת היחידה שלי חיה בישראל, כל המשפחה שלי כאן. חשבתי שראיתי מה שאפשר בארץ, אבל השבוע ביקרתי במסגרת הכנס בהר הרצל, והתרגשתי. בספטמבר הקרוב אני אעביר את זה למורים ולתלמידים שלי".
אם כל המשפחה שלך בארץ, למה אתה נשאר שם?
"זה מצחיק, תמיד הייתי הציוני הכי גדול המשפחה, אבל ב־1991, כשכולם עלו לישראל, אני נשארתי מסיבות משפחתיות. קיבלתי ויזה כמו כל מי שעלה לישראל, אך הקמנו את בית הספר שלנו ב־1993, והבנתי שאני לא יכול לעזוב. בית הספר הוא החלק הכי גדול של החיים שלי. זו ישראל הקטנה בקירגיזסטן. אני לא יכול לעזוב".
אין ספרים בפורטוגזית
בעוד ששני בתי הספר שהזכרנו הם אורתודוקסיים, בית הספר קולג' ישראליטה־ברזילאו (בית ספר ישראלי־ברזילאי) בפורטו־אלגרה שבברזיל מגדיר עצמו "יהודי פלורליסטי". מנהלת בית הספר אילנה פינקלשטיין־אלברג דווקא מתראיינת בעברית, במבטא ברזילאי חביב. "פורטו־אלגרה שבדרום ברזיל קרובה מאוד לגבול עם ארגנטינה ואורוגוואי, והקהילה שלנו מונה עשרת אלפים איש, בעיר ובפרבריה. זו קהילה קטנה שכולם בה מכירים זה את זה".
בבית הספר כ־800 תלמידים מגן ועד תיכון. "לומדים אצלנו רפורמים, חילונים, אורתודוקסים וכאלה שלא קשורים לכלום. יש אצלנו גם תלמידים לא יהודים שרוצים ללמוד אצלנו מכיוון שבית הספר נחשב יוקרתי ובעל הישגים טובים. זה אומר שהם צריכים ללמוד עברית, יהדות וכל מה שכרוך בלהיות תלמיד בבית ספר כזה. בדרך כלל דווקא הלא יהודים מצטיינים בלימוד יהדות", היא צוחקת.
מה משמעות התואר "פלורליסטי יהודי"?
"אנחנו מאמינים שכולנו, מכל הקצוות, יכולים ללמוד ולחיות יחד. זה לא פשוט כי אנחנו מתמודדים בתוך בית הספר עם קצוות בקהילה היהודית, ובכל זאת מצליחים".
את המתודולוגיה החינוכית במוסד היא מגדירה כ"פרסונליזציה 3.0". "כל אחד לומד על פי אופיו וכישוריו. יש כאלה שמצטיינים באמנות ובמתמטיקה, אז נדאג שילמדו את התחום שהם אוהבים ברמה גבוהה יותר. הם חייבים ללמוד הכול, אבל יתמקדו בתחום שהם אוהבים".
לדברי פינקלשטיין־אלברג, גם אופן העברת השיעורים מעניין. "אין אצלנו שיעורים פרונטליים, אנחנו מעבירים שיעורים שבהם התלמידים מחולקים לקבוצות בגדלים שונים, לעיתים בזוגות, והם לומדים יחד את החומר". היא מסבירה עוד שלרוב יהיו שתי מורות בכיתה, וייעזרו זו בזו. "המורה שאינה מתמחה בתחום הלימוד באותו שיעור תסייע להוראה, וכך גם המורים הלא יהודים לומדים אצלנו יהדות… אנחנו גם משלבים בין התחומים כך שבשיעור אנגלית יוכלו הילדים ללמוד יהדות בשפה האנגלית, וכך שתי המורות עובדות יחד לקדם את שני המקצועות במקביל".
בשהותה בישראל היא תבקר במט"ח (מרכז לטכנולוגיה חינוכית) כדי לרכוש תוכניות לימוד אינטראקטיביות ללימוד עברית. "בעבר ספרי הלימוד לא הותאמו באמת לתפוצות, ואני מרגישה כיום שממשלת ישראל מבינה את הצורך שלנו, ואת העובדה שקהל היעד בעולם שונה מזה שבישראל. רמה העברית שלנו בינונית לצערי, ואני עובדת קשה מאוד כדי לשנות את זה. אנחנו עובדים גם על חיבור לתוכנית 'בתי ספר תאומים', שבמסגרתה נפגיש בין התלמידים שלנו לתלמידי בתי ספר יהודיים אחרים בעולם, וכך נרגיש חלק מהעם היהודי".
מה הקשיים שלכם?
"בעיקר בחומרי הלימוד. אין חומרי לימוד בתחום היהדות בפורטוגזית. לפעמים חושבים להביא לנו חומרים בספרדית. זו אולי שפה דומה, אבל אנחנו לא נצליח להבין כך את התוכן. עדיף לנו כבר חומרים באנגלית מכיוון שזה מקצוע שלומדים אצלנו".
המנהלת מספרת כי רבים מהמורים אינם יהודים, ועל כן ביקשה לחברם לישראל. "היה לנו מורה אחד להיסטוריה שאיננו יהודי, ושהיה אנטי־ישראלי ונורא חששנו מכך. החלטנו לארגן מדי שנה משלחת של כל המורים והצוות לישראל לפני תחילת שנת הלימודים. אותו מורה ביקר בישראל כבר ארבע פעמים, והפך להיות אוהב ישראל גדול". 
