שנתיים אחרי הפרעות בערים המעורבות במהלך מבצע שומר החומות, המתח בין ערבים ליהודים ברמלה משפיע גם על ההיערכות לבחירות המקומיות. אם בערים אחרות תושבים בוחרים ראש עיר לפי יכולותיו או הבטחותיו לפיתוח כלכלי, שיפור החינוך או טיפוח שטחים ירוקים – הרי שברמלה המועמד נבחן לפי התנהלותו בסוגיה הזו.
יעקב מצלאוי, בעל דוכן בשוק ברמלה, מעורב מאוד בנעשה בעיר. כשהוא מתבקש לנתח את יחסי הכוחות בין המועמדים, המתח היהודי־ערבי צף מיד: "יש פה גרעין חזק שמאז הפרעות שונא את וידל שנאת מוות. יש אמירות שווידל אמר בזמן הפרעות, שהוא מתפלל לאלוקים שהן יימחקו כי ישתמשו בהן נגדו בבחירות. בזמן הפרעות הוא תפס בגלי צה"ל את הצד של הערבים, ויש פה הרבה צעירים שלא יסלחו לו על זה. הוא ניסה להציג כאילו האלימות היא משני הצדדים, וגם היהודים ירו והשתוללו. זה אפילו לא קרוב למציאות אבל זה הנרטיב שניסו לקבע, שאלה שתי אוכלוסיות שהסתכסכו. כל מה שהמתחרים שלו צריכים לעשות זה רק להשמיע מחדש את הראיונות האלה".

הביקורת של מצלאוי על ראש העיר הנוכחי נוגעת גם בתחומים אחרים, שגרתיים יותר. לדבריו, "וידל לא עושה מספיק. בשיפוץ של רחוב הרצל הוא סגר אותו והשאיר רק לתחבורה ציבורית, והמון עסקים נסגרו. הוא מינה אנשים לא ראויים בתוך המנגנון. הוא יובס בתבוסה הכי גדולה שאפשר".
לדעתו, גם ההצלחה של הראל שהם מהגרעין הדתי בעיר נובעת מאירועי מאי 2021: "את הצעירים האלה שכועסים על וידל, הראל שהם לוקח אליו". בבחירות הקודמות ב־2018, כששהם התמודד למועצת העיר, הוא הפיץ בעיר מודעה המציגה אישה צעירה ברעלה, ולצידה המילים: "מאות מקרי התבוללות בעיר רמלה ולאף אחד לא אכפת. מחר זו יכולה להיות הבת שלך". בעיני מצלאוי זה היה "מהלך גאוני" שניגן על הרגש הלאומי של תושבי רמלה היהודים עוד לפני המהומות, והגביר את התמיכה בו: "הוא קיבל מנדטים רק בגלל הסיפור הזה. בן גביר קיבל פה 16־17 אחוז, וזה מראה עד כמה לסיפור הערבי־יהודי יש השפעה ועד כמה הפרעות שינו את התפיסה של הרבה אנשים. היו לי מלא חברים ערבים, אבל הפסקנו להיות חברים. יש פה בשוק סוחר דגים ערבי שחיתן את הילד שלו לפני המהומות, וכל הסוחרים היהודים בשוק הגיעו לחתונה. אחרי הפרעות הוא חיתן עוד ילד ואף אחד לא הגיע".

מבחן ג'ואריש
איל עמר (55) הוא פחח במוסך שפתח אביו בשנות השישים, ושוכן כיום סמוך לקריית הממשלה בעיר. הוא תומך בווידל, אך כמו מצלאוי משוכנע שהביטחון האישי – שם קוד למתח בין יהודים לערבים בעיר – הוא הסוגיה המרכזית שתעמוד לנגד עיני התושבים ביום הבוחר.
"אני אישית לא מפחד משום דבר", אומר עמר. "מי שלא משחק באש לא קורה לו כלום. יש גם יהודים רעים וגם ערבים רעים. אל תתעסק עם מי שלא צריך והכול יהיה בסדר. אבל הביטחון האישי הוא הדבר שהכי מפריע פה לאנשים. בגלל שאני עובד עם חברת הביטוח שמבטחת את רכבי המדינה, יש אצלי במוסך רכבים של מג"ב, ניידות משטרה, יס"מ, רכבי שרים, אפילו הרכבים המשוריינים של השב"כ שמלווים את נתניהו מגיעים אליי. כנראה בגלל זה לא העזו לבקש ממני פרוטקשן, אבל אצל עסקים אחרים זה בהחלט קיים.
"השיקול המרכזי שלי בבחירות הוא לראות איך העיר משתנה לחיוב", אומר עמר. "אילו פרויקטים מתוכננים, איך מיישמים אותם. על קריית הממשלה דיברו כבר כשהייתי ילד, ופתאום בנו אותה. וידל מקדם את העיר ולי אישית הוא לא עשה רע, אז אין סיבה שלא אצביע לו. הוא הקים פארקים וגני שעשועים. המבנה פה מעבר לכביש עומד להיות הביטוח הלאומי של כל הארץ. הקימו פה את בנק הדם. הרחיבו את הכביש בשביל רכבת קלה חשמלית שתיסע במסלול באר־יעקב, רמלה ולוד. הוא מזיז דברים. אף אחד לא מושלם, ואף אחד לא מצפה מראש עיר שיעשה קסמים".

מצלאוי, שתומך בלביא, קובל על היחס העירוני לשכונת ג'ואריש, הנשלטת על ידי ארגוני פשיעה ומפורסמת במעשי האלימות, הירי והעבריינות שמתרחשים בה תדיר: "הם לא משלמים מיסים וכן מקבלים שירות. לא אוכפים להם בנייה ולי כן. לביא עשה את זה. הוא נכנס לעיר מרוסקת, הרס בנייה לא חוקית, וגבה חובות בלי לראות בעיניים".
עמר, שתומך בווידל, מציג תמונה שונה: "בג'ואריש בתקופה האחרונה היו המון סיורים ופשיטות של מג"ב מתוך רצון להרגיע את המצב. תבין, לא לימין ולא לשמאל אין פתרון, אנחנו חייבים לחיות איתם יחד. אלה שגרים במקומות שיש בהם יריות, זה מאוד משפיע על הבחירה שלהם. הוא תושב של העיר ולא רוצה שיירו עליו, מה אכפת לו איך ראש העיר יקדם את זה".

אנחנו ממשיכים לשכונה הצמודה לשוק, המכונה בפי התושבים "הגטו" ומרבית תושביה ערבים – מוסלמים ונוצרים. בכניסה למסגד אנו פוגשים את עומאר בן ה־82, שחי בעיר מיום היוולדו. במשך חמישים שנה הוא עבד בתחזוקה של בניין משרדים בתל־אביב. העברית שבפיו איננה קולחת, אבל המסר שלו ברור לחלוטין: "ביואל לביא אני לא בוחר. אלו ששונאים ערבים מצביעים ליואל לביא בגלל שהוא לא אוהב ערבים. אני אומר לך דוגרי. וידל הוא בסדר. זו הסיבה העיקרית שבגללה אבחר בו. וידל לא שונא ערבים והוא גם עושה דברים טובים, הוא סלל כבישים בעיר".
ויסאם חסונה מנהל זה שלושים שנה את המיני־מרקט במרכז השכונה. הוא איננו תושב לוד, אבל מתוקף עיסוקו מכיר היטב את העיר ואת אוכלוסיותיה השונות. החנות שלו מושכת אליה גם יהודים רבים, בעיקר בשבתות וחגים. את לביא הוא זוכר כ"איש חוק שהיה קשה עם אנשים אבל ככה הוא הצליח", ועל וידל הוא אומר שהוא "בסדר גמור, משקיע בעיר".
חסונה מצר על כך שהסיפור היהודי־ערבי משתלט על הבחירות בכל פעם מחדש: "אני לא אצביע לרשימה ערבית כי הם לא יודעים לנהל את ההשפעה שלהם. הם רצים אחרי דברים שטותיים והכול מתחלק אצלם לפי הסיפור היהודי־ערבי. זו טעות להתייחס ככה לדברים. אני מחפש בן אדם שיעשה לעיר טוב, לא משנה לי אם זה לביא או וידל. כשמכניסים את הדת במערכת הבחירות זו בעיה. שני הצדדים מנצלים את זה כדי להניע את המערכת. כמו סוס שמכים אותו במקום שכואב לו כדי שיזוז".
