השקט ששורר בגבול ישראל־ירדן, גזרה הנמתחת לאורך 220 קילומטרים עם גבול ברור וגדר שהיא אחד הפרויקטים הגדולים ביותר של צה"ל בתחום הבינוי, הוא שקט מתעתע. על פניו, זהו גבול שלום עם מדינה שמערכת היחסים עימה ברורה. הכול מבוסס על אינטרסים משותפים, לאו דווקא אהבה. גבול שלום, בשונה מגבול עם מדינה שיש לנו מלחמה עימה, לא אמור לאתגר יותר מדי. לכאורה.
אבל בשנים האחרונות, בחסות השקט והגדר הבטוחה, ארגוני פשע וגם ארגוני טרור זיהו כאן פרצה. שקט עשוי להרדים, בוודאי כאשר מספר המקרים שעלולים להתרחש בנקודה מסוימת על פני 220 ק"מ ודווקא במשמרת שלך, הוא כמעט אפסי. ואכן, רוב הלוחמים והלוחמות שמשובצים כאן לא חוו אירוע מבצעי.
ביום שני לפני שבוע וחצי, הופר השקט. על מה שקרה כאן אפשר לספר במילים בודדות. השאר נותר תחת צו איסור פרסום. בחסות הלילה ומתוך כוונה לתפוס את המשמרת בתרדמה, הגיעה חוליית מבריחים אל הגבול וניסתה לעשות משהו שלא קרה כאן עד היום. זו לא הייתה הברחה רגילה, ואנו מנועים כאמור מלהסביר את אופייה החריג. לוחמי הבקעה המוצבים ליד אשדות־יעקב ויחידת מתיל"ן (מארבים, תצפיות, יירוט, לוחמה ניידת) של משמר הגבול, סיכלו את ניסיון ההברחה הזה. הם תפסו את אמצעי הלחימה שהיו אמורים להגיע לארגוני טרור ביהודה ושומרון. הניסיון לאתגר אותנו בגבול שלום פגש גדוד מעורב ערני וחד.
האירוע התרחש יום אחד לאחר שאל"מ מאיר בידרמן. מפקד החטיבה המרחבית היוצא, עמד על רחבת המסדרים והעביר את המושכות למחליפו אל"מ אביב אמיר. "התפקיד הזה משמעותי ומאתגר מאוד ועם המון אחריות על אזור ירדן ועל יהודה ושומרון, בגלל התפר שעובר שם", אומר בידרמן. "ביקשתי לפקד על החטיבה הזו ושמחתי שנענו לבקשה, בעיקר כי ראיתי את האתגר המבצעי. צריך לקבל הרבה החלטות איפה להפעיל את הכוחות ומתי, לפקד על חטיבה מרחבית וגם על שני גדודים מעורבים סדירים. זה תפקיד עם השפעה גדולה מאוד.
"חוץ מאתגר ההגנה על הגזרה דרוש חיבור עם גופים נוספים כמו שב"כ, משטרה, כמובן מג"ב ויחידת מתיל"ן. זו מִפקדת חטיבה מאוד מחויבת למשימה וגדודים מעורבים רציניים. כשהגעתי לכאן הבסיס היה טוב מאוד. עסקנו אז בעיקר בהגנת צירים, בפעילויות התקפיות למעצרים בלילות בערים הפלסטיניות. המציאות הביטחונית אז הייתה יציבה, והיו בעיקר ניסיונות הברחה והסתננות של מהגרי עבודה מירדן. אבל בימים שאחרי שומר החומות עוצמת הפעילות התחילה לעלות. הגזרה של העיירה טובאס הייתה מאתגרת מאוד, כולל ירי ומטענים. בנקודת הזמן הזו אני מחליט לעבור מהגנה להתקפה ואנחנו בונים שורה של מבצעים התקפיים".
"מסתכלים על התגובה שלך"
אחרי מבצע שומר החומות הבינו בחמאס כי הדרך לאתגר את ישראל עוברת ביהודה ושומרון. עוד לפני המבצע פרס חמאס תשתיות מאתגרות, אבל צה"ל התמודד איתן היטב. גל הטרור שהחל אז, טרם שכך עד היום. רק השבוע נספרו שלושה פיגועים: במעלה־אדומים, כאשר פועל עם אשרת עבודה ירה בכמה אזרחים; כמה שעות לאחר מכן נמנע פיגוע דקירה בהר חברון בזכות תושייה של קצינה ולוחם; ולמחרת, בבקעת הירדן פיגוע ירי על רכב שבו נסעה משפחה, שהסתיים בפציעת האם. המחבלים נמלטו.
איך הפכו צירי התנועה לתשתיות טרור של חוליות ירי?
"זה בדיוק אפקט ההשראה שחווינו עם העלייה בפיגועים שיצאו מצפון השומרון, ההבנה שלהם שהאזור הפך לעיר מקלט. טוב שמבצע בית וגן גדע את זה. החטיבות המרחביות שם עשו עבודה טובה מאוד. אצלנו זה בא בעיקר ממחנה הפליטים עקבת ג'בר שליד יריחו, שהפך לאתגר. התחלנו לראות שם אחיזה ברורה של ארגוני טרור. נכנסנו לשם המון, עשינו מאמץ רציף ומשמעותי עם ימ"מ והגדודים המעורבים ולא הרפינו. במקביל עבדנו על חיזוק ההגנה בצירים, כי היה ברור לנו שהמחבלים יחפשו שם יעדים. היינו שם בנוכחות גבוהה, עשינו הרבה עבודה עם כוחות חשאיים בנקודות תורפה, עצרנו מחבלים והעברנו מסרים. לצערי הפיגועים לא איחרו לבוא".
רצח שלוש בנות משפחת די נחשב לאחד האירועים הכי קשים בגזרה שלך. איפה הפיגוע הזה תפס אותך?
"הדיווח הראשוני היה על תאונת דרכים, אבל אחרי כמה דקות התקבלו דיווחים שמדובר בפיגוע ירי. הבנתי שמדובר בפיגוע לאחר שקיבלתי תמונה של הרכב, ומשם התחלנו לפעול תחת ההבנה שמדובר בפיגוע. התחושות אחרי הפיגוע היו קשות. עם זאת, היה ברור לכולנו שיש משימה משמעותית לפנינו – להמשיך להגן בגזרה, ובמקביל לנהל את המרדף אחר המחבלים. ברגעים כאלו אתה מבין שכולם מסתכלים על התגובה שלך ועל האופן שבו אתה מתמודד עם המצב".
אני מניח שזה מתחבר גם לתחושות האישיות שלך לא רק כמפקד אלא גם כבעל משפחה.
"נכון. הפיגוע התרחש ביום שישי בחול המועד פסח, וכהרגלנו המשפחה באה להיות איתי בגזרה בסוף השבוע. כמה דקות אחרי שהם הגיעו אירע הפיגוע. מדובר באירוע קשה וטרגי שבו לא הצלחנו למנוע את הפגיעה באזרחינו. אבל אני יודע שבתקופה המאתגרת הזו מנענו פיגועים רבים. היה חשוב לי שכל אנשי החטיבה יפנימו את זה וימשיכו לפעול בביטחון".
פיגוע קטלני נוסף היה רצח האזרח האמריקני אילן גנלס ז"ל בצומת אלמוג. גם כאן זה היה ירי מרכב חולף.
"נכון. בתקופה הזו יצאו מחבלים מכפרים וממחנות פליטים וקיבלנו הרבה התרעות על כוונות לפגע. נכנסנו לילה לילה לכפרים ופגענו במחבלים, וכל הגזרה הזו הבינה שהמחיר לא משתלם. זה לחלוטין פגע להם במרקם החיים, שעד אז היה שקט יחסית. בכל מרחב יש מאפיינים משלו ואוכלוסייה משלו. עקבת ג'בר לא דומה למחנה הפליטים בלאטה או לג'נין. יש הרבה פעילות מרסנת ומונעת, אבל לצערנו היו פיגועים שהתממשו. זו מציאות מורכבת".
בזמן שבידרמן עסק במעצרים לבלימת גל הטרור, על גדר הגבול המתינה משימה אחרת. הגדודים המעורבים האמונים על הגזרה יודעים שבכל רגע נתון השקט עלול להיות מופר. בניגוד לגבול ישראל־מצרים, שבו רוב ההברחות הן של סמים, כלומר ברף הפלילי, כאן הניסיון מתמקד בעיקר בהברחת נשק וזה כבר אירוע לאומני.
"מצאתי בגדודים המעורבים לוחמים ולוחמות שעושים עבודה מופלאה. אחרי הפיגוע בצומת אלמוג הם נתנו עבודה מעולה וחיסלו חוליה חמושה"
"כל הזמן יש ניסיונות הברחה", מציין בידרמן. "האינטרס שיהיה פה שקט משותף לנו לירדנים, ולכן יש מאמץ גדול גם מהצד שלהם. עשינו פעולות רבות, חיזקנו מרכיבים משמעותיים והגדלנו את הכוחות ואת יכולות התגובה שלהם. הוספנו המון אמצעים לאיסוף מודיעין, ואנחנו רואים היום תמונה טובה מאוד. כל זה מתחבר לעבודה מאומצת מאוד עם שב"כ והמשטרה. יחידת מתיל"ן של מג"ב למשל הוקמה רק באוגוסט בשנה שעברה, במטרה לחזק את ההגנה ולהשתתף איתנו בלחימה בהברחות. היחידה הזו תפסה מאז מאות כלי נשק ואמצעי לחימה".
איזו השפעה יש להברחות הללו על מה שקורה ביו"ש?
"הנשק שתפסנו היה מיועד ליהודה ושומרון לצורך פעילות טרור או פעילות פלילית. ברחוב שם יש רצון להתחמש. חלק מכלי הנשק מגיע גם למקומות אחרים בארץ. הגענו לתוצאות טובות מאוד. תפסנו קרוב לאלף כלי נשק ומנענו מהם להגיע ליעדי טרור או פשיעה. המוטיבציה של המבריחים עכשיו גבוהה מאוד בגלל ההצלחות שלנו, שהעלו את הביקוש. רק לשם המחשה: מבריח יכול לרכוש רובה M16 ב־25 אלף שקל ולמכור ב־110 אלף. ברגע שהוספנו את אמצעי האיסוף וקיצרנו את זמן התגובה של הכוחות בשטח, המצב השתנה. יש אירועים מתפרצים שאין עליהם מודיעין מראש, וגם בהם אנחנו מצליחים להגיע להישגים. בשנתיים האחרונות תפסנו פעמיים הברחות סמים, זה משהו שהתחיל לאחרונה".
אפס אי־התייצבות
בידרמן (39), נשוי ואב לשלושה, נולד וגדל בירושלים. למד בתיכון הדתי הימלפרב ואחר כך בישיבת מעלה־גלבוע של הקיבוץ הדתי. הוא התגייס לחיל השריון בשנת 2003, השתתף בלחימה בטרור הפלסטיני באינתיפאדה השנייה ולחם במלחמת לבנון השנייה, פיקד על פלוגה במבצע עופרת יצוקה, ובמבצע צוק איתן כבר היה מפקד גדוד. לאחר מכן מונה לראש לשכת מפקד פיקוד הצפון אביב כוכבי, לימים הרמטכ"ל. שבע שנים לאחר מכן ניפץ סטיגמה צה"לית כשהיה הראשון מחיל השריון שמונה לסגן מפקד חטיבת חי"ר, חטיבת הצנחנים. משם הגיע לפקד על חטיבת הבקעה. הוא ידע היטב לאיזו משימה הוא מגיע ומי יהיו לוחמיו ולוחמותיו.
איך עושים הסבה מפיקוד על חטיבות שריון וגדודי חי"ר לגדודים מעורבים?
"זה היה מפגש ראשון שלי עם הגדודים המעורבים אריות הירדן ולביאי הבקעה. מצאתי חבורה של לוחמים ולוחמות שעמדו במבצעים מאוד משמעותיים, ואני חושב שהם עושים עבודה מופלאה. באתגר המבצעי הראשון שלהם הם נתנו עבודה מעולה. חוליית המפגעים שהצליחה להתחמק מהפיגוע בצומת אלמוג התחבאה בעקבת ג'בר, ביצענו כתר של שמונה ימים כדי למנוע את בריחתם. משום מקום ובלי הכנה מוקדמת, חברי החוליה, שבעה מחבלים חמושים על מלא ומוכנים ללחימה, הצליחו להפתיע כוח של לביאי הבקעה. הכוח נלחם בהם ועצר שניים, השאר חוסלו. החיילים תפקדו לעילא ולעילא. ישבתי אז בחפ"ק החטיבתי ומיד יצאתי אליהם. הדיווח הראשוני על היתקלות היה דרמטי כי לא ידענו שהם שם, אני מקבל דיווח על שבעה חמושים – זה מספר חריג – וחולפות כמה דקות מאוד מתוחות עד שתמונת המצב מתבהרת".
"הגענו לתוצאות טובות בסיכול ההברחות ותפסנו קרוב לאלף כלי נשק. המוטיבציה של המבריחים עכשיו גבוהה מאוד"
אתה יוצא כעת ללימודים ומשאיר מאחור חטיבה מרחבית שיש בה אלפי משרתי מילואים בעיצומו של משבר חברתי אדיר, שחודר לתוך הצבא.
"יש לי 3,000 אנשי מילואים שיודעים להתייצב בזמן קריאה ולחזק את החטיבה. חוויתי כאן מפגש נפלא עם לוחמים שבאו להתאמן ולבצע תעסוקה מבצעית ברמה גבוהה מאוד. ראינו את המשבר וקיימנו כל הזמן שיח מפקדים. האנשים שלנו הבינו שלא נכון להכניס את המחלוקת ולערבב אותה עם השירות שלהם, וזה לא נכנס, בטח לא פגע. אפס אי־התייצבות. עבדנו רבות על תחושת השליחות והמחויבות. השקענו בשנתיים הללו המון בחוויית השירות. המוצבים שופצו, חדרי כושר חדשים ו'טרקלינים של מזון' (פינות נוי מאובזרות ועשירות בפינוקים; נ"א), במטרה להעניק למשרתים בחטיבה תחושה טובה, בעיקר בגלל ההקרבה שלהם.
"יש כאן יחידה מופלאה ונדירה בנוף, ית"מ העמקים – יחידה לתגובה מהירה. אלה לוחמי מילואים שגרים באזור בית־שאן ועמק המעיינות ומוכנים לקריאה במהירות אדירה וברמת מיומנות גבוהה מאוד. אתה רואה עד כמה הם חדורי מטרה ותחושת שליחות, ונשאר לך רק להתפעל ולברך".
