המרכז המסחרי הפתוח של מעלה־אדומים, סמוך לקניון המקומי, היה ריק ביום רביעי בתשע בבוקר, אבל השקט היה מתעתע: בכמה פינות ברחבי המתחם אנשים הסתודדו, סיפרו חוויות וניסו להבין מדוע הפלסטיני שעבד במתנ"ס המקומי ביצע שם פיגוע.
ביום שלישי אחר הצהריים המחבל מוהנד אל־מזרעה פתח שם באש ופצע שישה אנשים בטרם חוסל. אחד מהפצועים אושפז במצב קשה עם פגיעה בפלג גופו העליון, שלושה אחרים אושפזו במצב בינוני, ושני פצועים באורח קל עתידים להשתחרר לביתם במהלך סוף השבוע. גם חמישה נפגעי חרדה פונו לטיפול בבתי החולים בירושלים. אל־מזרעה, בן עשרים ותושב עזריה, עבד בשנים האחרונות בניקיון במתנ"ס העירוני. גם אביו עבד שם במשך כמעט שלושים שנה.
מחוץ לסניף בורגרס בר עומד אלי סוארי, תושב מעלה־אדומים זה 38 שנים. בעשרים השנים האחרונות מנהל סוארי את מסעדת ההמבורגרים ועסקים אחרים בכיכר יהלום. "הייתי פה, שמעתי את היריות", הוא מספר בקול שקט על מה שהתחולל ביום שלישי, "זה התחיל ממש פה בכניסה. הוא פגע במישהו, ואחרי שלוש יריות היה לו מעצור. הגיבור שהיה כאן עם הבת שלו רדף אחריו עם הכיסא. הוא עבר מולי בריצה, ולא הבנתי שזה המחבל. נכנסתי וראיתי את הפצוע בתוך החנות".
סוארי נשוי ואב לשלושה. בנו הגדול סיים לא מזמן טירונות במג"ב, וביתו השנייה הייתה אמורה לעבוד במקום בזמן הפיגוע, אך החליפה משמרת עם עובד אחר. "הכדורים פספסו במילימטרים את העובד שהיה כאן במקומה, והוא בהלם מוחלט. הבת השלישית שלי יצאה מכאן כמה רגעים לפני הפיגוע".
בשעות הערב אחרי הפיגוע, העובדים שלו ביקשו שיחזור לשגרה ויפתח את המקום ללקוחות, אבל האירוע החריג גרם לתושבים לחשוש ולהימנע מלהגיע. "מעולם לא קרה דבר כזה. זאת הפעם הראשונה שיש פיגוע כזה בתוך מעלה־אדומים. התחושה מבלבלת וקשה", מספר לנו סוארי. לרגע נפסק הריאיון כשאחד מבעלי העסקים הסמוכים מגיע ומחבק אותו. "אבל אני לא מודאג, רק קצת בהלם", הוא ממשיך, "אני צריך לפתוח את החנות עכשיו, אבל קשה לי להיכנס פנימה אחרי המראות שראיתי והסיפורים האישיים ששמעתי מהפצועים".
אנחנו ממשיכים לפי מסלול המחבל, כפי שתיאר אותו סוארי: יורדים מפלס אחד ומגיעים לקצבייה של אמיר חמוי, שבעקבות ההנחיה לא להכניס לעיר פועלים פלסטינים נותר היום ללא ידיים עובדות. הוא הזעיק את המשפחה, ואשתו וילדיו הגיעו לסייע. "שמענו יריות וצעקות, ואחד הלקוחות שקנה אצלנו עלה לכיוון המחבל, חטף כדור בבטן והגיע בחזרה עד מחוץ לחנות שלנו, ושם הוא נפל", אומר חמוי, ומצביע לעבר השטח שמחוץ לחנות: "המחבל הגיע לכאן, ואז ברח לכיוון החניה. חיסלו אותו ליד תחנת האוטובוס למעלה".
הפועלים שלו מגיעים מאזור היישוב אדם. "פיגוע כזה עוד לא היה, אבל אנחנו חזקים, לא פוחדים מכלום. חבל שזה עובד מהמתנ"ס, כי אנחנו בדו־קיום טוב וממש שקט פה", הוא אומר. "עכשיו אין כניסה לאף עובד פלסטיני. אנחנו ממשיכים כרגיל – לא ניתן לאף אחד לנצח אותנו. אני לא חושב שנרגיש מוזר כשהפועלים הפלסטינים שלנו יחזרו. אנחנו עובדים יחד כבר שלושים שנה. יש כאן לא מעט סכינים, אבל אני לא מפחד", הוא מסכם בחיוך, כשסכין קצבים ענקית בידו.
מפלס אחד למטה נמצאת המספרה של משה תורג'מן, שנפצע בפיגוע בידו באורח קל ונכון לכתיבת שורות אלו טרם שוחרר לביתו. את המקום פתחה היום אילנה תורג'מן, אמא של משה.
"הבן שלי גיבור, א־לוהים הציל אותו", היא אומרת, "אני הייתי בפנים, משה בדיוק סיפר מישהו, וקצין מג"ב שהיה מוזמן ל־15:40 הגיע. פתאום שמענו צעקות 'מחבל' מבחוץ. מיד הקצין יצא ומשה איתו. בעלי ואני יצאנו אחריהם, מתוך אינסטינקט. ראיתי שהוא מכוון את הנשק וצעקתי: 'משה, תיזהר, הוא יורה עליך', והוא ירה ופגע לו ביד. ראיתי הרבה דם, וצעקתי שוב ושוב: 'משה, אתה בסדר?'". דיבורה נרגש. לקוחה נכנסת למספרה ואומרת לה שכל העיר גאה בבן שלה. "יהיה בסדר, הבן שלי ניצל", היא ממשיכה לספר אחרי שהיא שואפת אוויר, "אני מקווה שהוא ישתחרר ויהיה בשבת בבית, ואז נעשה סעודת הודיה וברכת הגומל".
תורג'מן מספרת שבקושי הצליחה לפתוח היום את המספרה. "הגעתי כי כולם ביקשו ממני לקום מהמיטה ולבוא. ראש העיר הסתפר אצלי בשלישי בבוקר והלך לעבודה, ובערב נפגשנו שוב בבית החולים. הוא התקשר אליי למחרת ואמר לי שאני חייבת לחזור לשגרה, כי אסור לתת להם לנצח אותנו ושזה בריא גם בשבילי, אז הגעתי".
אדם מבוגר נכנס למספרה ובידו תרמיל של כדור 9 מילימטרים שמצא בחניה. "זה של המשטרה", הוא אומר. מיד אחריו נכנסים עוד שניים, מעניקים לה בקבוק יין ומרעיפים תשבחות על בנה: "איזה ילד מיוחד וגיבור גידלתם – אנחנו גאים בכם. צריך לעשות תפילה מיוחדת בבית הכנסת".
לבסוף תורג'מן מתרצה ומשחררת חיוך דק: "אנחנו שמחים שגידלנו ילד גיבור ישראל, שלא חשב על הילדים שלו ועל אשתו שבהיריון, ופשוט רץ אחרי המחבל כדי להגן על אחרים".
