כשעלתה ההצעה לחוקק את "פסקת ההתגברות", אפיק חקיקה משפטי המאפשר להתגבר על פסקי דין של בג"ץ, דנו התומכים והמתנגדים בהצעה בכמה פסקי הדין האקטיביסטיים שהוציאו שופטי העליון תחת ידם. המתנגדים להצעה האירו על המקרים המעטים שבהם השופטים פסלו חוקים, ואילו התומכים הציגו פסקי דין אקטיביסטיים אחרים נוספים. ואולם, דוח פרקליטות המדינה חושף את נתוני מחלקת הבג"צים ובעיקר את תופעת "האקטיביזם השקט", זה שלא נמצא בפסקי הדין, ולמען האמת, הוא אינו חשוף לציבור, כך שלא יימצא כלל.
בצעד חשוב ומבורך, מפרסמת פרקליטות המדינה זו השנה השלישית דוח נתונים סטטיסטיים על עבודתה. אחד הפרקים המעניינים עוסק בנתונים שסיפקה מחלקת הבג"צים בפרקליטות. בעוד השיח הציבורי עוסק בפסקי הדין של בג"ץ ובדיון במידת האקטיביסטיות שלהם, מן הנתונים עולה שמרבית ההישגים של עותרים לבג"ץ נגד המדינה מתקבלים שלא באמצעות פסקי הדין אלא בשיג ושיח באולם הדיונים בבית המשפט או מוקדם לכן בשיג ושיח עם מחלקת הבג"צים.
ראשית להישגים: ב-41% אחוזים מהעתירות לבג"ץ מצליחים העותרים להביא להישג מול המדינה ולקבל מענה לדרישותיהם. 14% את מלוא הדרישה וב-27% מן העתירות משיגים חלק מן הדרישה. לעומת זאת, ב-59% נדחות דרישותיהם של העותרים. כלומר, מנגד לטענת התערבות בית המשפט, השמורה למקרים חריגים, עומד הנתון שביותר מארבע מכל עשר עתירות נגד המדינה זוכים העותרים במבוקשם והמדינה מפסידה.
רוח השופטים
אחד הנתונים שסיפקה מחלקת הבג"צים נוגע לשאלה באיזה שלב מגיעה עתירה לסיום הטיפול בה. מן הנתונים עולה, שלמעשה, רק 5% מן העתירות מגיעות לשלב של פסק הדין והתערבות של שופטי בג"ץ בהחלטה שיפוטית. כלומר, הדיון הציבורי אודות מאפייני פסקי הדין של בג"ץ מפספס את עיקר פעילותם של השופטים, פסקי דין ניתנים במקרים מעטים בלבד ומרבית ההתערבות מתרחשת בכלל במקומות אחרים.
היכן? ב-59% הטיפול בעתירה מגיע לתומו בשלב הדיונים באולם בית המשפט והגשת התגובות. כלומר, מרבית העתירות מקבלות מענה סופי ללא החלטה שיפוטית סופית או פסק דין אלא באמצעות הדיון השיפוטי. כיצד? במהלך הדיון באולם בית המשפט רומזים השופטים לצדדים לאן נושבת רוחם ולעיתים אף מציעים להם להתגמש, כמה ולהיכן. ישנן פעמים שמציעים למדינה לוותר ולהיענות לבקשת העותר ולעיתים מציעים לעותר לוותר על העתירה. לאחר שיג ושיח, אחד מהם יוותר באופן מלא או חלקי. מי שסופר פסקי דין מפספס את המקום שבו באמת מתקבלות ההכרעות.
מקום אחר שבו מתקבלות הכרעות בנוגע לדרישות העותרים הוא שלב מקדים להתערבות השופטים שמתקיים במהלך הטיפול של מחלקת הבג"צים. על פי הנתונים, 36% מן העתירות מגיעות למיצוי עוד לפני הגעתן לפתחם של השופטים. כאשר מוגשת עתירה כמעט באופן אוטומטי היא מועברת לתגובת המדינה. בשלב הזה פרקליטי מחלקת הבג"צים יוצרים קשר עם הגוף הממשלתי הרלוונטי, משרד ממשלתי או רשות, ופורשים בפניו את דעתם המשפטית המקצועית בנוגע לצעדים האפשריים העומדים לרשותו. בדיון המתנהל בין המשרד הממשלתי לבין הפרקליטים מוכרעות למעשה 36% מן העתירות לבג"ץ. נתון משמעותי מאוד.
מלבד העובדה שהדיון אודות האקטיביזם השיפוטי לוקה בחסר כאשר הוא מתמקד בפסקי דין, הרי שלמעשה מרבית הפעילות בעתירות מתרחש מחוץ לעינו הבוחנת של הציבור, ובמידה רבה גם של העיתונאים אשר אמורים לשמש כשליחיו. בניגוד לפסקי הדין המתפרסמים כולם דרך קבע באתר בית המשפט העליון, ואף זוכים שם לבולטות כאשר הם עוסקים בנושאים ציבוריים חשובים ומתוקשרים, הרי שדיוני בית המשפט העליון, שם מוכרעות רוב העתירות, אינם נגישים לציבור באמצעים אלקטרונים – הגעה פיזית לדיון אפשרית ופתוחה. גם במערכת "נט המשפט", שבאמצעותה עיתונאים חשופים לפרוטוקולי הדיונים המשפטיים של בתי המשפט, לא ניתן למצוא את הפרוטוקולים של דיוני בג"ץ. עיתונאי יכול לקבלם בהגשת בקשה לדוברות בית המשפט שמשיבה לו במהירות וביעילות, אך הנגישות אינה חופשית, ולציבור היא אינה מתאפשרת כלל.
ובעוד הפרוטוקולים לעיתונאי חשופים באמצעות דוברות בתי המשפט, הרי שהשיג ושיח המתקיים בחדרי חדרים בין פרקליטי הבג"צים לבין המשרד הממשלתי והעותר, שם מתקבלות 36% מהכרעות בעתירות, אינו חשוף לציבור וגם לא לעיתונאי. לעיתים מוגשת עתירה נגד המדינה שכעבור זמן מה, עוד לא לפני תגובת המדינה, נמשכת מסיבה לא ידועה. רק בירור מעמיק יגלה שמאחורי הקלעים המדינה התקפלה ונענית לדרישות העותר. ישנם גם מקרים שבשיחה עם פרקליט הבג"צים יהיה זה העותר שיבין שידו על התחתונה וימשוך את העתירה, אם כי אלו מקרים נדירים.
חשוב לומר, הפעילות המשפטית בעתירות לבג"ץ המתקיימת מאחורי הקלעים היא אינטרס של כל הנוגעים בדבר, החל מהמדינה, העותרים והשופטים. בסיוע מחלקת הבג"צים יכולה המדינה לתמרן עוד לפני התערבותם השיפוטית של השופטים באולם בית המשפט ולנטרל עתירות. לרוב הם ישלמו במענה חלקי לדרישות העותר, אך יהיה זה שווה ערך לכופר שנועד לשמור על אינטרס אחר והוא המדיניות הממשלתית שנשמרת. יתרון נוסף הוא ביכולת של המדינה להימנע מהלכות של בית המשפט אשר יגבילו אותה לא רק במקרה הספציפי הנידון, אלא גם בכל המקרים הדומים האחרים. בכל סוגיית שחרור גופות המחבלים, למשל, המדינה בסיוע של הפרקליטות עשתה הרבה מאוד על מנת להימנע מקבלת פסק דין מחייב, כאשר במקרים לא מעטים שילמה בוויתור למשפחות מחבלים ושחרור גופות לקבורה בתנאים פחות רצויים לה.
ועוד, לא תמיד אקטיביזם שיפוטי הוא הסיבה לכך ש-59% מהעתירות מוכרעות בעקבות הערות השופטים כבר בשלב הדיונים ולא באמצעות פסק דין. סיבה נוספת היא העומס על בית המשפט העליון, שמביא את השופטים לרמוז לצדדים את התוצאה הסופית של ההליך ובכך ליצר לחץ על המתדיינים להגיע לפרשה ולחסוך זמן שיפוטי של כתיבת פסק דין ארוך ומנומק.

הכרעות מאחורי הקלעים
הנתונים המגלים את הנושאים שבהם עוסקות העתירות לבג"ץ, אשר מרבית ההכרעות בהן מתרחשות מאחורי הקלעים, דווקא מדגישים את החשיבות לעינו הבוחנת של הציבור בהן. 25% מהעתירות לבג"ץ הנן בעניינים הקשורים באזור יהודה ושומרון ומוגשים כמעט אך ורק על ידי פלסטינים. 23% מן העתירות עוסקות במעצרים מנהלים, גם אותם מגישים כמעט אך ורק פלסטינים. הלאה, 16% עוסקות בענייני מנהל ואוכלוסין, עתירות המוגשות על ידי אזרחים ישראלים לעיתים, אך גם על ידי פלסטינים, מסתננים ועוד. 7% בנושאי טענות למאוימות באיו"ש על רקע חשדות לשת"פ עם ישראל, גם כן מוגשות על ידי פלסטינים בלבד. כלומר, מרבית העתירות הנם של פלסטינים נגד המדינה. אמנם 91% מן העתירות הפלסטיניות מוגדרות כפרטיות ולא בעלות סיווג ציבורי (9%), אך גם הפרטיות משפיעות במידה רבה על מדיניות, כך למשל איחוד משפחות, שחרור גופות מחבלים, ביטול תושבות, עתירות בטחוניות נוספות נגד השב"כ ועוד. מחלקת הבג"צים היא מעין הדסק לענייני ערבים של הפרקליטות. ביטול חוקים (1%) או דת ומדינה (2%) המעסיקים רבות את השיח הציבורי הם אפילו לא קצה המזלג של העתירות לבג"ץ.
אם נסכם, אחוז גבוהה של העתירות המוגשות לבג"ץ נגד המדינה מתקבלות וההתערבות אינה רק במקרים חריגים (41%), מרבית ההכרעות מתגבשות מחוץ לעינו הבוחנת של הציבור (95%) ואת מרבית העתירות (למעלה מ55%) מגישים פלסטינים בנושאים לאומיים. אז כשהשיח הציבורי עוסק ב-3% מהעתירות ופסקי הדין המתפרסמים (רק 5%), בינתיים מתקבלות הכרעות מהותיות וחשובות רבות – הרחק מאור הזרקורים.
