שופטי בג"ץ, עופר גרוסקופף, אלכס שטיין ורות רונן, דחו בצהריים (א') את עתירת ארגון "לביא", אשר ביקש להורות על פסילת נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות מלשבת בראש ההרכב שידון בעתירות נגד החוק לצמצום עילת הסבירות (תיקון לחוק יסוד השפיטה). בעתירה נטען בשם ארגון לביא כי הנשיאה חיות הביעה את עמדתה "הסופית והמוחלטת" ביחס לשאלת המפתח העומדת בלב העתירות הללו, והיא שאלת חוקיות התיקון לחוק יסוד השפיטה ושאלת צמצום עילת הסבירות.
בעתירה צוין באופן ספציפי נאום אותו נשאה חיות ב-12 בינואר השנה בכנס העמותה למשפט ציבורי, במסגרתו קבעה מפורשות כי התיקון לחוק יסוד השפיטה הינו "חלק ממתקפה שלוחת רסן על מערכת המשפט וחלק מתוכנית לריסוק מערכת המשפט". זאת, בשעה שעל שופט להגיע לכל דיון בנפש חפצה, ולגבש את עמדתו רק לאחר שמיעת הטענות.
בעתירה נטען עוד כי כאשר בית משפט גילה בפומבי את דעתו ביחס לסוגיה משפטית שהיא רלוונטית לדיון המשפטי, יש בכך כדי לפגוע הן במתדיין עצמו והן בציבור כולו ובבסיס מערכת המשפט. מאחר שהנשיאה חיות הביעה את עמדתה ביחס לחוקיותו של התיקון לחוק יסוד השפיטה, אין ספק שהיא גיבשה זה מכבר את דעתה בהקשר זה, ולכן במקרה הנוכחי קיים חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים ולפגיעה במראית פני הצדק המונע ממנה להשתתף בדיונים בשאלת חוקיותו של התיקון.
אולם, שופטי בג"ץ דחו את העתירה. בפסק הדין ציינה השופטת רונן כי קיים מסלול מיוחד בדין במסגרתו מוגשת בקשה לפסול שופט, אך הצדדים בכל העתירות נגד תיקון חוק יסוד השפיטה לא נקטו בו. המדובר הוא בהגשת בקשה לפסלות שופט. "לא הוצג על ידי העותרת טעם מבורר לעקיפת המסלול שקובע חוק בתי המשפט בהקשר זה באמצעות עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, מבלי שהוגשה בקשת פסלות מתאימה במסגרת אותן עתירות לנשיאה חיות עצמה. מטעם זה – דין העתירה להידחות".
השופטת רונן הוסיפה וחידדה כי "הזכות להעלות טענות פסלות נגד שופט נתונה רק לבעלי הדין בהליך שבגדרו מועלית הטענה", וכי "העותרת דנן איננה בעלת דין בעתירות שאליהן מתייחסת עתירתה, וספק רב בעינינו אם המקרה הנוכחי הוא אחד מאותם מקרים 'חריגים ונדירים' המצדיקים לאפשר לה בכל זאת להעלות טענת פסלות".
מארגון לביא נמסר: "מניעותה של נשיאת העליון מלשבת בראש ההרכב שידון בעתירות כנגד עילת הסבירות בוהקת וברורה, דחיית העתירה בנימוק טכני אינה מוסיפה כבוד לבית המשפט העליון".
