שופט בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, אבי גורמן, הורה על ביטול שומת מס שהוציא מס הכנסה למסגר שהפעיל מסגריה בישראל עד ראשית שנות האלפיים. המסגר, עזב את ישראל לארה"ב בשנת 2002. אולם בשנת 2003 הוציא לו המשיב שומה, ביחס לשנת המס 1998, בטענה שהדו"ח אותו הגיש, לפיו הכנסותיו שוות להוצאותיו ולכן רווחיו לצורך מס הם אפס, איננו נכון. במהלך השנים מינה המסגר מייצגים אשר ייצגו אותו מול שלטונות המס בנוגע למחלוקות אודות חובותיו ביחס לשנות מס אחרות, אולם ככל הנראה פקיד השומה לא הביא לידיעת המייצגים את קיומה של השומה לשנת 1998. לאור זאת טען המסגר כי נודע לו על החיוב רק בשנת 2014, כשביקש לעת זקנתו לשוב ארצה ולחיות לצד ילדיו.
אולם, על אף שלטענת פקיד השומה קיים היה חוב לשנת המס 1998, פקיד השומה השמיד את התיק – כך שאין כל מסמכים של ממש מהם ניתן ללמוד על הפעילות הכלכלית של המערער בשנת 1998. בגלגול קודם של ההליכים בין המערער לבין פקיד השומה, קבע בית המשפט העליון כי פקיד השומה אחראי לנזק הראייתי שנגרם, ואישר למערער הארכת מועד לשם הגשת השגה על חוב המס. במסגרת הדיון בהשגה, פקיד השומה אמנם ביטל את השומה המקורית שהוציא, אולם בשנת 2021 הוציא במקומה שומה חדשה לשנת 1998.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור על השומה החדשה, וקבע כי יש להחיל במקרה חריג זה את העיקרון לפיו מי שאחראי לנזק ראייתי – במקרה שלנו פקיד השומה, יישא במלוא נטל הראיה להוכחת העובדות הנדרשות. כתוצאה מכך שאין בידי הצדדים להביא כיום ראיות של ממש אודות הפעילות הכלכלית של המסגר הקשיש בשנת 1998 ובשים לב לכך שקבע כי הנטל מוטל במקרה חריג זה על פקיד השומה, קבע בית המשפט כי לא עלה בידי פקיד השומה להוכיח כי השומה שהוציא מוצדקת. לאור זאת קיבל בית המשפט את הערעור במלואו וביטל את השומה החדשה שהוציא פקיד השומה.
בית המשפט הוסיף כי בנסיבות המיוחדות של העניין, בשים לב לגילו המתקדם של המסגר ולשנים הרבות שחלפו ולכך כי אין כל ראיה של ממש כי הוא באמת העלים מס, הרי שעל אף שדרך ההתנהלות שלו לא הייתה חפה מטעויות – ראוי היה כי פקיד השומה יימנע מראש מהוצאת השומה החדשה שהוציא בשנת 2021 לשנת המס 1998. לאור זאת קבע השופט כי רשות המיסים תשלם למסגר הוצאות משפט בסך 70 אלף ש"ח, והדגיש כי לא פסק הוצאות בסך גבוה יותר, לאור פגמים שנפלו אף בהתנהלות המסגר לאורך השנים.
