הרצח המזעזע של שי סיילאס־ניגרקר ובנו אביעד ניר, תושבי אשדוד שנורו למוות מטווח אפס בכפר חווארה במהלך שהותם שם כדי לטפל ברכבם, העלה לשיח הציבורי את התופעה של ישראלים הנכנסים לכפרים הפלסטיניים כדי לערוך שם קניות ולקבל שירותים שונים במחירים זולים במיוחד. גורמים ביטחוניים מתריעים שוב ושוב מפני הסכנה שבדבר, אך נראה שרבים מעדיפים להדחיק את הסכנה מול החיסכון הכספי המפתה.
כיממה לאחר הרצח בחווארה הותקף ישראלי שנכנס, הפעם בשוגג, לכפר תורמוס־עייא בבנימין. המון זועם הבעיר את מכוניתו וכמעט ביצע בו לינץ', והוא חולץ בידי כוחות הביטחון. בשעות אחר הצהריים של יום שלישי נכנס נהג ישראלי לכפר הפלסטיני חג'ה כדי לתדלק שם את מכוניתו. הוא התכוון לחסוך את המחיר היקר יותר שהיה משלם בתחנה ישראלית. אך התדלוק עלה לו ביוקר. בצאתו מהכפר נזרק לעבר הרכב בלוק שניפץ את השמשה הקדמית והביא לפציעתו.
החיכוך בין שתי האוכלוסיות החיות ביהודה ושומרון כרוך לרוב בעוינות ובאירועי טרור, אך לשכנות הקרובה בין ישראלים לפלסטינים יש גם פן כלכלי. עם השנים גילו הישראלים כי בחנויות ובמרכולים הפלסטיניים אפשר למצוא מוצרים זהים לאלה הנמכרים ביישוביהם, במחיר נמוך יותר באופן משמעותי. ישראלים פוקדים גם תחנות דלק, מוסכים ואף מרפאות שיניים של פלסטינים במחיר משתלם, ולא תמיד לוקחים בחשבון את הסיכון הביטחוני.
סמוך לכניסה הצפונית לאפרת ניצב כבר שנים מוסך עלי, בבעלות פלסטינית, שיהודים וישראלים משתמשים בשירותיו באופן קבוע. השפה השולטת כאן בזמן ההמתנה היא עברית, מתובלת מדי פעם בערבית של העובדים.
עמית, תושב גוש עציון, פוקד את מוסך עלי בקביעות, והוא רחוק מלהיות היחיד. "הרבה מהתושבים באפרת ובגוש מתקנים פה את המכוניות", הוא מספר. "זה קרוב, זה נוח, והמחיר כאן הוא בין רבע לחצי מהמחירים במוסך ישראלי". עמית מודע לסיכונים ולטענות השונות נגד קנייה אצל פלסטינים. "יש אנשים שפותחים עיניים, אבל גם אם אגיע למוסך בתוך שטח ישראל אפגוש שם עובדים פלסטינים, אז אין ממש הבדל. המוצרים יהיו אותם מוצרים, התיקונים אותם תיקונים, רק המחיר יהיה פי ארבעה".
עמית, שגילה את הכלכלה הפלסטינית ומחיריה המזמינים, לא עצר במוסך. "אנחנו קונים הרבה דברים מחברון או מהאזור. חומרי בניין, כלי עבודה, מזרונים – נמכרים בחברון במחיר הרבה יותר נמוך מכל חנות בשטח ישראל. המפעלים שמייצרים את המזרונים של החברות הגדולות נמצאים מחוץ לקו הירוק, כך שברור שאם אנחנו קונים ישירות מהם המחיר נמוך יותר. אנשים מזמינים מטבחים שלמים, ריהוט וכלי בית".
ומה בנוגע לסיכון הביטחוני, בוודאי בתקופות מתוחות? אתה עלול להיות מטרה קלה לפגיעה.
"אנחנו עושים את זה באופן מחושב. תיקוני רכב אעשה רק במוסכים שנמצאים על הציר או בכניסה ליישובים. קניות של ציוד, מזרנים וחומרי בנייה אנחנו עושים בהזמנה, והסוכן או השליח מגיעים אלינו".
ועדיין, במקומות האלו קרו לא פעם אירועי טרור שהסתיימו גם ברצח.
"נכון. אבל גם הכיס גם הוא שיקול אצלי".
עודאי, בעל עסק לחומרי בניין בכפר פונדוק: "אני מעריך שהעסקים יחזרו מהר לשגרה. כמה ימים אחרי הפיגוע היהודים מפחדים, ואז חוזרים לחנויות כאילו שום דבר לא קרה"
טילונים לכל הקיץ
מתברר שלא רק קניות עורכים יהודים אצל פלסטינים, אלא גם טיפולי שיניים. "אני וכמה מחבריי הלכנו לרופא שעובד קרוב לאחד מיישובי הגוש", מספר עמית. "הוא למד באוניברסיטה ישראלית ועבד תקופה בהדסה. הטיפול והציוד שלו לא נופלים משום מרפאה ישראלית, וברבע מחיר".
יטענו נגדכם שבמקום לפרנס יהודים ולסייע לכלכלה הישראלית, הכסף שלכם הולך לפלסטינים.
"כשבכל כך הרבה תחומים אפשר לקנות במחירים נמוכים באופן קיצוני, זה חיסכון של אלפי שקלים שנשארים אצלנו בכיס. זה משמעותי מאוד בניהול כלכלת בית".
דן, תושב בנימין, נוהג גם הוא לקנות באופן תדיר מוצרים שונים במכולות ביישובים הערביים. בדרך הביתה הוא עובר ליד הכפרים לובן ודיר־קדיס, וכמו רבים משכניו הוא גילה את ההזדמנות לחיסכון כלכלי משמעותי. "אלה שני כפרים שנמצאים קרוב ליישוב שלנו, וכשאני נוסע הביתה אני לפעמים נכנס לקניות שם. לא אכנס לעומק השטח, אבל כן לחנות שנמצאת קרוב לכניסה. אני לוקח בחשבון את הסיכון הביטחוני ולא אכנס למקום כמו חווארה, שגם מי שנוסע בו בלי לרדת מהאוטו חוטף. אני נזהר ומסתכל לאן אני הולך, ובתקופות מתוחות יותר אמנע מכניסות לכפרים. אבל הרבה פעמים אני קונה שם ירקות, גלידות, קרטיבים וחוסך הרבה מאוד כסף".
מה רמת החיסכון?
"טילון של חברות ישראליות מוכרות, מאותו מפעל, לוגו וכשרות, שנמכר אצלנו ביישוב ב־6־7 שקלים – אני מוצא שם ב־2.5 שקלים. אני נכנס, קונה שלושה ארגזים של 24 ארטיקים או טילונים כל אחד, ומילאתי את הבית לכל הקיץ במחיר מאוד זול. אני פוגש שם במכולת לא מעט תושבים, בהם חרדים מקריית־ספר, אנשים מחשמונאים ומעוד יישובים. זה משתלם מאוד. גם אבטיח ובצל אני מוצא שם בחצי מחיר ואף פחות".
"ככלל אני משתדלת לא לקנות מפלסטינים. הם אוכלוסיית אויב, ואויב לא צריך לפרנס", אומרת ד', תושבת אחד היישובים בשומרון. "אבל קרה כמה פעמים שנזקקתי דחוף לטיפול בפנצ'רייה, ויש קרוב לישוב שלנו פנצ'רייה שאני מכירה מצוין, בעל המקום מכיר אותי מאז שהיה ילד, וכמה פעמים הגעתי אליו לתיקון הרכב. בפעם האחרונה שבאתי אליו, לפני כמה חודשים, היה מישהו לפניי וחיכיתי בתור. ראיתי שבעל המקום מאוד לחוץ. הוא אמר לי 'הפעם תיכנסי לאוטו ותסגרי את הדלת'. הוא כנראה זיהה אנשים עם מטרות עוינות, שעלולים לפגוע. הרגשתי לא נעים, ומאז לא באתי אליו לתיקונים".
לא לעכב את היהודים
הסוחרים ובעלי העסקים הפלסטינים, שמעוניינים בלקוחות היהודים, מבקשים מצידם להרגיע את החששות. יוסוף, בעל מוסך בשומרון, מנסה לשדר עסקים כרגיל. לדבריו, הביקוש היהודי לשירותיו לא הושפע במיוחד מהאירועים האחרונים. "אני עובד בעיקר עם יהודים, ויש לי לקוחות קבועים ואנשים שמכירים אותי. אני גם נמצא באזור שקט יחסית, אז אין בעיה. אבל המצב הביטחוני בהחלט משפיע על העבודה. אירועים כמו שהיו בחווארה יוצרים בעיות גדולות. אנשים פחות מגיעים למוסך, פחות נוסעים בכבישים כי הם מפחדים, הכול חלש. כמו שבקורונה אנשים פחדו מהחיידקים, עכשיו מפחדים בגלל המצב הביטחוני. חברים שלי, בעלי עסקים, מספרים שהתנועה של יהודים עכשיו מאוד חלשה".
יוסוף עצמו מתקשה להבין יהודים שנכנסים לחווארה כדי לטפל ברכבם. "אני לא יודע מה להגיד לך, הם קצת משוגעים. אתה יודע שהאזור הזה השתנה, שהוא הפך להיות מסוכן ולא טוב – אז חלאס, מספיק, אל תלך לשם. אני מבין שהיהודים האלה היו נכנסים לשם כל הזמן והיו להם חברים שם, אבל כמו שביד שלנו לא כל האצבעות שוות, ככה גם אנשים. אתה לא מכיר את כל האנשים, יכול להיות בן־אדם אחד שיעשה בלגן ויקלקל לכולם".
גם עודאי, בעל עסק לחומרי בניין בכפר פונדוק, איננו מזהה שינוי דרסטי בתנועת הלקוחות היהודים בכפר לאחר רצח האב והבן מאשדוד. "אנשים נכנסים ויוצאים חופשי. קונים פירות, ירקות, פיתות, אפילו תרופות. הכמות ירדה, אבל עדיין יש הרבה לקוחות. האמת שחשבתי שלא יהיו אנשים. כשראיתי את הלקוחות ביקשתי מעובדים בחנות שלי וגם בחנויות האחרות לא לעכב את הקונים היהודים. אם צריך לתקן משהו, לבקש שישאירו את מה שצריך לתקן, ישאירו את מספר הטלפון שלהם ויחזרו אחרי התיקון. שלא יישארו לעמוד יותר מדי זמן. אנחנו לא יודעים מי יכול להגיע ולעשות משהו רע. אני מזהיר גם את החברים היהודים שלי – לא לעצור הרבה זמן, לקנות מהר וללכת".
שוק חומרי הבנייה מגלגל כסף רב, ולדברי עודאי, קבלנים יהודים שעובדים בשומרון וגם במקומות אחרים בארץ רוכשים ממנו כמויות גדולות. "אני מעריך שהעסקים יחזרו מהר מאוד לשגרה. אנחנו מכירים את זה כבר הרבה שנים. כמה ימים אחרי הפיגוע היהודים מפחדים, ואז חוזרים לחנויות כאילו שום דבר לא קרה".
הכפר פונדוק סמוך לכביש, ועל כן נגיש יותר ללקוחות הישראלים. במרבית הכפרים ישנם כבישים עוקפים, שהרחיקו את התעבורה היהודית מהם והשפיעו גם על העסקים. "גם פה הולכים לבנות כביש עוקף, אבל אני מאמין שאנשים שרגילים לקנות פה לא ישתחררו מזה וייכנסו לכפר. בנבי־אליאס, ליד קלקיליה, יש כביש עוקף ועדיין יהודים נכנסים לשם, שוטפים את הרכב, מטפלים במוסך וגם מזמינים ארונות בנגרייה. הייתי שם אתמול בצהריים וראיתי הרבה רכבים עם לוחית צהובה של יהודים. הרגלי צריכה לא משתנים כל כך מהר".
עודאי מקשר אותי עם חברו, תושב חווארה שעובד במוסך בכניסה לכפר. "אנחנו ממש לא מרוצים ממה שקורה פה", אומר החבר, לאחר שאני מבטיח שלא לפרסם את שמו. "אנשים טובים השקיעו כסף בעסקים שלהם והצליחו. היו לקוחות, יהודים ולא יהודים. עכשיו בגלל כמה משוגעים המקום הפך למסוכן ליהודים. אנחנו סובלים גם מההסלמה הביטחונית. כל הזמן יש פה צבא, חוסמים את הכבישים ולא נותנים לעבור. אנחנו עובדים הרבה עם יהודים, ומקרים כאלה משפיעים מאוד לרעה".
כאמור, גם מרפאות השיניים הפלסטיניות מושכות אליהן לקוחות יהודים, בזכות מחיריהן האטרקטיביים. "הכול רגיל אצלנו, רגוע מאוד", אומרת לי המזכירה של אחת המרפאות הללו, בכפר סמוך לאריאל. "אנשים לא מפחדים להגיע. אנחנו עובדים בעיקר עם יהודים ולא מרגישים שינוי. שמענו על המקרה בחווארה וכמובן שאנחנו מצטערים, אבל אצלנו הכול שקט. אפשר לבוא בלי בעיה. הדוקטור למד באוקראינה והוא עובד פה כבר 18 שנה עם הרבה לקוחות יהודים. הכול בסדר".
"עד מתי נדבר אל הקיר"
אביעד ניר ושי סיילאס־ניגרקר אינם הישראלים היחידים שנרצחו בעת קניות אצל פלסטינים. בנובמבר האחרון נרצח בפיגוע דקירה שלום סופר, מנהל הסופרמרקט ביישוב קדומים, כשעצר לקניות בכפר פונדוק. סופר הצליח להגיע למכוניתו ולהזעיק עזרה. הוא פונה לבית החולים ושוחרר לביתו, אך בימים הבאים מצבו הידרדר והוא מת מפצעיו.
שבועות ספורים קודם לכן נרצח מירי תושב קריית־ארבע, רונן חנניה, ובנו דניאל נפצע. מתחקיר האירוע עלה כי השניים יצאו ממכולת פלסטינית לכיוון מכוניתם. מחבל שארב להם פתח לעברם בירי. כעבור דקות אחדות הגיע למקום נהג האמבולנס עופר אוחנה, כדי להעניק עזרה לנפגעים. המחבל פתח באש גם לעברו ופצע אותו קשה. חודש לפני כן נכנס תושב ביתר־עילית לערוך קניות בכפר חוסאן הסמוך והותקף באלימות.
הכפר חוסאן ידוע הן כמקור לקניות ושירותים עבור תושבי העיר החרדית הסמוכה, והן בסכנות הכרוכות בכך. בערב פסח האחרון נכנס תושב העיר לחוסאן ומצא עצמו בלב לינץ' אכזרי ומכוניתו הוצתה. הוא הצליח להימלט רגלית לפתח הכפר ולהתלוות לכוח צבאי שהוצב שם. לאחר המקרה, שעלול היה להסתיים באסון, יצא ראש עיריית ביתר־עילית מאיר רובינשטיין במסר מצולם לתושבים: "תפסיקו להיכנס לכפר חוסאן". ראש העיר הוסיף בתסכול: "עד מתי נדבר אל הקיר? פנינו, ביקשנו, התרענו. תושב העיר יצא בעור שיניו וניצל בנס מלינץ'. הגמרא אומרת שאם יש קיר משותף בין גוי ליהודי לא מכניסים את היד לקיר, שמא הגוי יגיד שעשו לו לחשים. אז פה אין קיר משותף ולא שום דבר משותף. אנחנו חייבים להפסיק, מתי תבינו את זה? תפסיקו להסתובב שם בשביל כמה גרושים. הצבא מתריע, המשטרה זועקת, עד מתי תפקירו את החיים שלכם? די, מספיק".
באותה תקופה אירע מקרה נוסף בכפר חיזמא, צפונית לירושלים, כאשר ישראלי שיצא ממכוניתו בלב הכפר נדקר ופונה על ידי צה"ל לטיפול רפואי.
"אנחנו בסוגיה הזאת לא מהיום", אומר סא"ל (במיל') שלמה ועקנין, קצין הביטחון של מועצת יש"ע. "הנושא הזה עלה לשיח הציבורי כמה פעמים, אבל טבע האדם לשכוח את האזהרות. הנרצחים בחווארה הגיעו לטפל ברכב ולקנות ציוד וחלפים במחיר מוזל. מעבר למחיר הזול, הקניות לא פעם גם יותר זמינות, ובשעות לא שגרתיות. אם בחור מביתר־עילית רוצה לקנות סיגריות בשבת, הוא ילך לכפר חוסאן. לכל יישוב או אזור ביהודה ושומרון יש את הכפר שלו, שזול יותר לקנות בו מאשר ליד הבית. אנשים נכנסים לנבי־אליאס, לנעלין, לחוסאן ולעוד כפרים, ומסתכנים.
"החיסכון הכספי רב, אבל הסיכון גדול מאוד. לא כל האוכלוסייה הפלסטינית עוסקת בטרור, אבל מי שנכנס ללב כפר כדי לנקות את המכונית או לקנות פחית שתייה, חושף את עצמו למי שכן. לפחות פעם־פעמיים בשבוע יש מקרה של שוד רכב, כאשר ישראלי, לאו דווקא תושב יו"ש אלא גם מ'ישראל הגדולה', מגיע לשטוף רכב במתקן פלסטיני והרכב נגנב ממנו. זה קורה המון. יש גם מקרים מסוכנים יותר, כשאקדח נעלם מתא כפפות במהלך השטיפה, או שרכב נגנב עם ילד בפנים, וכשהשודד גילה שהוא לא לבד ברכב הוא השאיר אותו עם הילד בפנים".
מבחינה חוקית, מזכיר ועקנין, "יש איסור מעוגן בצו אלוף שאוסר על ישראלים להיכנס לשטח A. על שטח B אין איסור. אגב, החוק הזה נאכף כלפי יהודים בלבד. ערבים עם אזרחות ישראלית נכנסים הרבה פעמים נכנסים לשטח A ומולם אין אכיפה. למרות השלטים שמזכירים כל העת את האיסור הזה, בפועל אין מניעה ממשית ממי שרוצה להכנס. אבל אני לא מתייחס רק להיבט החוקי, אלא לזהירות ולשמירה על החיים והביטחון. אני קורא לאנשים להתנהל על פי השכל הישר, לנהוג בזהירות ובאחריות. לא להיכנס למקומות שיש בהם סיכון, בייחוד בתקופה כזאת של גל טרור גואה".
