כן חולדאי או לא חולדאי, זו השאלה שתעמוד במרכז מערכת הבחירות בתל־אביב. אך גם אלו שאינם מתכוונים להצביע לראש העירייה הוותיק, מעריכים את מה שעשה בעיר. נועם רובונוביץ', תושב רעל דעמת החייל בצפון העיר, סבור ש"מי שעושה כל כך הרבה שנים בתפקיד הזה – או שהוא מושחת, או שנגמרו לו הרעיונות או הכוח. צריך שינוי. את המועמדים האחרים אני לא מכיר, אז אנסה לחקור עליהם".
מטבע הדברים שוחחנו בעיקר עם הולכי רגל, ומתברר שהם מתוסכלים מההשתלטות הקורקינטים על רחובות העיר. למשל טל איתן, מנהלת מרפאה ותושבת ת"א כל ימיה: "להולך רגל קשה מאוד לחיות פה בגלל הקטע של האופניים והקורקינטים. צריך לתת קנסות ולאכוף, אבל אין סדר ואין אכיפה". היא מעריכה שתצביע לברביבאי כי הייתה פעם שכנה שלה, ו"היא מאוד נחמדה ותותחית".
שיר גרויסמן, במקור ממודיעין, הגיעה בשנה האחרונה לתל־אביב בעקבות עבודתה, ובעיקר כדי לגור קרוב לים ולהרגיש את העיר התוססת. היא לא רואה את עצמה מגדלת בעיר את ילדיה העתידיים, ומלבד בעיית הקורקינטים היא מציינת את העלות הגבוהה של המחיה בעיר: "אני משלמת 3,000 שקל שכירות עם עוד שני שותפים. הכול יקר, אבל אני לא בטוחה עד כמה ראש העיר יכול להשפיע על זה. מאוד מפריע לתל־אביבים שיקר פה".
לעומתה, פליקס עזריה (69) משוכנע שראש העיר בהחלט יכול להשפיע בעניין: "אני לא צריך לשבת במסעדה ולקבל שבץ כי ארוחת בוקר עולה 120 שקל. זה קשור לעירייה, כי אם הארנונה בסכומים אסטרונומיים, בסוף זה מגיע לחומוס שאני אוכל. השכירות מרקיעה שחקים וצריך פיקוח על זה".
גם הצפיפות מפריעה לפליקס. "אני שמח שמתרבים היהודים, שיהיו בריאים, אבל הרחובות פה כל כך צרים. אתה הולך בדיזנגוף או בכיכר המדינה ואין מקום על המדרכה. חלק הולך לשבילי אופניים, חלק לבתי הקפה ולברים, ולא נשאר מקום לעבור".
דווקא בנושא יוקר המחיה בעיר אין תמימות דעים. חלק מהנשאלים ציינו לטובה את כרטיסי המועדון "דיגיתל", המעניקים לתושבי העיר הנחות רבות. בין סוגי הכרטיסים נמצאים דיגידוג לבעלי כלבים, דיגיתל 60 פלוס, דיגיתל לחיילים, כרטיס לאנשים שזקוקים לנגישות מיוחדת, ועוד.
סטיב והת'ר ארנהלט גרים בעיר חמש שנים לאחר שעברו אליה מירושלים. הת'ר: "באנו לתל־אביב בגלל הים. לתושבים מאוד זול כי יש מינויים, הנחות לקאנטרי, חוגים, וגם הארנונה נמוכה יחסית למה שהעירייה נותנת. אני מבינה את מה שאומרים שחולדאי נמצא בתפקיד הרבה שנים, אבל אני נהנית מהעיר. זאת עיר שיקרה בעיקר למי שמגיע אליה לביקור, אבל בשביל מי שגר בה זה משתלם מאוד".
בתם, אלישבע רוזיליו, אומרת ש"קשה לגדל ילדים בעיר כי יש מלא רעש, בנייה וקידוחים", אבל ה"דיגיטף" עוזר לה: "יש המון פעילויות לתינוקות, מלא דברים חינמיים או מסובסדים. זה הדבר היחיד שמוציא אותי מהבית".
אחרי שהופתענו לגלות תושבים שבעיניהם תל־אביב היא עיר זולה, הפתיע אותנו גם רז איתן, בנה של טל, מוזיקאי שהגיע עם חברי הלהקה שלו "צנרת" לקיים הופעת רחוב בכיכר. "לפי החוק היבש מותר לנו לנגן כאן כי אנחנו בלי הגברה, אבל אנחנו בסיכון שיבואו להעיף אותנו כי זה עושה רעש", הוא אומר. "בירושלים העירייה מאוד תומכת בהופעות כאלה. תל־אביב כאילו מגניבה, עיר של מוזיקאים ו'עיר התרבות', אבל יכול להגיע פקח ולתת לנו דו"ח".
כשחברתה של אימו, מיכל גולדשמיט, מציינת שהתחום התרבותי מפותח בזכות הדיגיתל שמספק הנחות למופעי תרבות בכל העיר, הוא אומר: "אני מרגיש שהם רק תופסים גל. מה שכבר עובד או מגניב יקבל במה, אבל לא תהיה השקעה בצמיחה של דברים מאפס. אומנם עדיף להיות מוזיקאי פה מאשר בירוחם, אבל זה מעצבן".
שיר גרויסמן מנפצת עוד סטיגמה כשהיא מציינת את הדברים שהיא אוהבת בעיר: "יש פה קהילתיות, כמו קבוצות פייסבוק בנושאים שונים, ויש פרויקט מיוחד ששווה להכיר – המיזם להצלת מזון. זו קבוצה של אנשים שהולכים בכל יום שישי לשוק הכרמל ומצילים משם מזון, מביאים לגינה הקהילתית ומחלקים למי שרוצה. מדובר בכמויות ענקיות של אוכל שאחרת היה נזרק".
