דו"ח על "הפיקוח על שימור עתיקות וערכי מורשת בהר הבית", שפרסם החודש מרכז המחקר והמידע של הכנסת, העלה מסקנות מדכדכות. הווקף – שמלך ירדן עומד מאחוריו – עושה בהר ככל העולה על רוחו, וממשלת ישראל מסייעת לו דרך הסתרת המציאות שם מאזרחיה שלה.
בשנים האחרונות דווקא היה רושם שהעניינים בהר עולים על מסלול תקין, בפרט בכל הנוגע לעתיקות ולפיקוח עליהן. לפי חוק העתיקות שעבר בכנסת עוד ב־1978, יש צורך באישור ועדת שרים מיוחדת לפני כל פעולת שיפוץ או בנייה באתר עתיקות המשמש לצורך דתי. בפועל הכוונה היא כמעט אך ורק להר הבית, שהרשות הדתית בו – שמאחוריה כאמור ישות מדינית – מתנגשת שוב ושוב באינטרס הארכיאולוגי. ככה זה כשהעבר בהר יהודי ואילו השליטים מוסלמים.
בראש הוועדה אמור לשבת שר התרבות, ולצידו שר הדתות ושר המשפטים. בפועל, עד 2009 הוועדה לא כונסה אפילו פעם אחת. בשלושת העשורים שחלפו בין חקיקת החוק ובין יישומו התקיים הרס בקנה מידה עצום בהר. 400 משאיות פינו עפר מבור שפערו הרשויות האסלאמיות ואנשי ראאד סלאח באורוות שלמה ב־1999, בכסות של בקשה לפתיחת פתח חירום למסגד התת־קרקעי שייסדו שם. את העפר שהוצא לא סיימו הארכיאולוגים לסנן עד עצם היום הזה. היו עוד פגיעות רבות ברחבי ההר במשך השנים, כמו למשל חפירת תעלת חשמל עמוקה במקום המקדש בשנת 2007. גם הן לא הביאו לכינוס ועדת השרים.
זו התכנסה לבסוף רק עקב המחאה הציבורית. לפי הדו"ח החדש, הוועדה כונסה תשע פעמים בין 2009 ל־2015 לאישור 19 עבודות שהווקף דרש לערוך בהר, ובהן שיפוץ השיש בקירות כיפת הסלע, עבודות שימור ופעולות הנדסיות בקמרון הכניסה לאורוות שלמה והחלפת דלתות מסגד אל־אקצה. אחרי 2015 כונסה הוועדה פעם אחת בלבד, בינואר 2019, בישיבה שתוכנה הוגדר כמסווג.
ולא שההר עמד מלכת. חודש אחר כך פלש הווקף לשער הרחמים, והפך אותו למסגד נוסף, הרביעי בשטח ההר. במקום הותקנו מזגנים ונעשו כנראה עבודות השְמשה נוספות. מנהרת מילוט עתיקה, שנחשפה עקב התמוטטות קלה בדרום ההר בשנת 2020, נסתמה בבטון במהירות בידי הווקף ללא תיעוד וללא בדיקה מקצועית. איש לא נתן את הדין על הפרת החוק וגם רשות העתיקות לא הביעה מחאה. והיו עוד פעולות שיפוץ או "שיפוץ" בהר בארבע השנים האחרונות.
"המידע לגבי מצב הפיקוח על שימור עתיקות הר הבית בשנים האחרונות מועט ביותר", מציין הדו"ח ביובש, כאילו מדובר במאדים או בנפטון ולא בלב בירת ישראל החופשית והדמוקרטית. "הנושא לא עלה בשנים האחרונות בדיונים בוועדות הכנסת ולא נמצאו דיווחים ופרסומים של גורמים נוספים בנושא. במענה לבקשתנו לקבל את פירוט המידע הקיים בידי הרשות על פגיעה בעתיקות מ־2011 ואילך, נמסר מרשות העתיקות כי: 'בידי רשות העתיקות יש מידע ביחס לאמור. פירוט נוכל למסור בדיון מסווג בלבד'".
גם המטה לביטחון לאומי התחמק ממתן תשובות לכותבי הדו"ח. "נמסר כי המל"ל עוסק לאורך השנים בסוגיית הר הבית בהיותה סוגיית ביטחון לאומי מהמעלה הראשונה, ובתוך כך הוא מעורב גם בסוגיות הנוגעות לשימור עתיקות ככל שיש להן היבטים ביטחוניים ומדיניים. בתשובה צוין כי נוכח רגישות הנושא ומגבלות הסיווג אי אפשר לפרט מעבר לכך", נאמר בדו"ח.
גם תגובת עיריית ירושלים למחברי הדו"ח מטרידה. "על פי תשובת העירייה, קיום סיורי הפיקוח בפועל ותדירותם תלויים באישור המשטרה. מזה למעלה משנה לא התקבל אישור זה למרות פניות חוזרות של העירייה בעניין, ולכן לא התקיימו סיורים. מן העירייה נמסר כי לצורך השלמת התמונה על קיום דיני התכנון והבנייה במתחם הר הבית מתקבלים דיווחים מן המשטרה ורשות העתיקות. עם זאת, בתשובת המשטרה לפנייתנו צוין כי היא אינה מקיימת שיתוף פעולה עם העירייה בהקשר זה". כלומר העירייה רוצה לפקח אבל המשטרה איננה מניחה לה לעשות זאת ומסתפקת בדיווח לפקחים על הנעשה במתחם – ואולי גם זה לא אם להאמין לגרסה המשטרתית. העובדה שהעירייה איננה מעודכנת כראוי בפעולות הבנייה והשיפוץ שעורך הווקף ברחבי ההר לא הפריעה לה לטעון ש"לא אותרו במתחם הפרות מהותיות של חוק התכנון והבנייה או בנייה בניגוד לחוק".
מכל מקום, הודו שם ש"מעולם לא נפתחו הליכים משפטיים בהקשר זה". ובקיצור, מעולם לא הועמד לדין מישהו מן הווקף בגלל הרס עתיקות בהר או בנייה שלא כחוק. העמדה לדין נשמרת ליהודים שהלכו שם לאט או צעקו "שמע ישראל".
שערוריה נוספת המתגלה במסמך היא בכך שהווקף – המסרב להכיר בסמכותה של ישראל בהר, איננו טורח כלל להגיש בקשות להתיר לו לקיים פעולות בנייה ושיקום. המשטרה, במקום להתעקש שיגיש את הבקשות, מתנדבת במקרה הטוב למלא במקומו את בקשות ההיתר ומגישה אותן לרשויות הממונות עליה. וזה במקרה שאכן הפעולות מוגשות לאישור ולא מטויחות. "היות שמנהלת הווקף אינה מכירה בתחולת חוקי ישראל במקום, המוסלמים רואים עצמם חופשיים לבצע באתר הר הבית עבודות פיתוח ושינויים פיזיים, בהתעלמות מחוקי מדינת ישראל. במסגרת הסטטוס־קוו שוררת בין הווקף ובין המשטרה הבנה לפיה הם מוסרים למשטרה הודעה על כוונתם לבצע עבודות באתר. הודעה זו היא כללית, אינה חלק מהליך חוקי ואינה מלווה בהצגת תוכניות. לפי נציגי המשטרה המצוטטים בפרסום, משטרת ישראל מציגה את בקשת הווקף לבינוי, שימור או שיפוץ בפני הרשויות".
הארכיאולוג צחי דבירה אמר לכותבי המסמך ש"בשנים האחרונות, בין השאר על רקע הקמת המסגד בשער הרחמים, המשטרה נמנעת מאישור בקשות של הווקף לעבודות במתחם ההר עד להשבת המצב לקדמותו". לפי המידע שבידיו, מי שמפקחת בפועל על העבודות במתחם הר הבית היא המשטרה, וההכשרה הניתנת לשוטרים בתחום אינה ברורה. "אנשי רשות העתיקות נוכחים במקום בתדירות נמוכה ומגיעים בעיקר כאשר הם נקראים על ידי המשטרה", אמר דבירה. "ראוי שרשות העתיקות תעמוד על כך שאין להתיר עבודות ללא חפירות הצלה מוקדמת, לפי הנוהג המקובל בכל אתר עתיקות מוכרז, שכן גם עבודות המתקיימות בפיקוח ובמיוחד עבודות בכלים כבדים גורמות נזק לעתיקות ואינן מאפשרות תיעוד מלא".
בשבועות האחרונים החלה פעולת שיפוץ נוספת בהר, בכיפת השלשלת הצמודה לכיפת הסלע, הניצבת על מקום פתח אולם המקדש. דבירה רומז בשיחה איתי שבשנים האחרונות התרופפה עוד ההקפדה הישראלית על שמירת החוק בהר: "המדיניות, לפחות ב־2019, הייתה שכל עוד לא מחזירים את המצב לקדמותו בשער הרחמים לא מאשרים לווקף לבצע שום פעולה בהר". המסגד בשער הרחמים עוד פועל, בועט ומתריס, ובכל זאת ישראל מעניקה להקדש האסלאמי יד חופשית להמשיך בעבודות במתחם. בדו"ח מנוסחת הכניעה הזו בשפה מכובסת: "המשטרה ורשות העתיקות ממליצות לוועדת השרים לעניין עבודות בינוי ושימור בהר הבית, וחלק מן ההמלצות מונעות מן הצורך לשמור על דינמיקה תועלתנית שאמורה להפחית מתחים במקום ולשמור על שקט ויציבות".
שאלנו את לשכת ראש הממשלה מדוע הורשה הווקף לקיים שיפוץ בכיפת השלשלת, האם ומתי הדבר קיבל את אישור ועדת השרים, ומדוע חרגו כעת מהנוהל שרווח מאז השתלטות הווקף על שער הרחמים, שלא לאפשר לו כל שיפוצים נוספים בהר. בלשכת נתניהו בחרו להפנות אותנו למשטרה. ממשטרת ישראל נמסר: "הנוהג הקיים בהר הבית וביתר המקומות הקדושים בירושלים נשמר וימשיך להישמר. נושא עבודות התחזוקה במקום לא נמצא בתחום אחריותה של משטרת ישראל, ובמקרה הזה העבודה אושרה על ידי רשות העתיקות".
