מערכות המכ"ם בצפון הארץ, זיהו מעט אחרי השעה 13:30 ביום שלישי השבוע מטוס קרב ממריא מבסיס חיל האוויר הסורי T4 שבמחוז חומס. מצד אחד מדובר באחד מהבסיסים הגדולים ביותר של צבא סוריה, שנלחם בימים האחרונים בקרבות קשים ביותר סמוך לגבול עם ישראל; מהצד השני בבסיס ישנה נוכחות איראנית, והוא הותקף כמה פעמים בידי ישראל מהסיבה הזאת בדיוק. המערכות נדרכו כאשר המטוס נע במהירות גבוהה היישר לכיוון הגבול עם ישראל.
עוד לפני התקרבות המטוס המסוים הזה, מדגם סוחוי, זיהו בישראל במהלך יום שלישי תנועה ערה של כוחות אוויריים סמוך לגבול בדרום הגולן הסורי, קרוב למשולש הגבולות. המעוזים האחרונים של המורדים בסוריה ושל כוחות דאעש ניצבים קילומטרים ספורים מישראל, מרחק יריקה מיישובי דרום הרמה. צבא אסד משלים את כיבוש האזור בשבועות האלו, והלחימה, שנשמעה היטב ביישובי הגולן בכל שבע השנים האחרונות, מגיעה לעוצמות חדשות ומרעידה את קירות הבתים לילות וימים.
צבא אסד כותש את הכפרים האחרונים שנותרו מחוץ לשליטתו, במטחי אש כבדים ובלתי פוסקים. לפעמים האש הזאת סוטה לכיוון ישראל. אל שגרת הדי הפיצוצים ברמה החלה להצטרף גם שגרה אחרת, קשה יותר – שגרת האזעקות. כמה וכמה פעמים שמעו אותן תושבי הגולן רק בשבוע האחרון. הגורם לאזעקות בכל המקרים היה שיגור טילים ישראליים, ולא ירי לעברנו, מכיוון שכאשר נשלח טיל פטריוט – או כמו במקרה השבוע, טילי מערכת 'קלע דוד' – מופעלות אזעקות בכל סביבת הנחיתה של הטילים המיירטים. וכך, עם זיהוי מטוס הקרב הסורי שעושה את דרכו לעבר שטח ארצנו, מחליטים בחיל האוויר על שיגור שני טילי פטריוט מהסוללה הסמוכה לצפת. עם השיגור מופעלת אזעקה בכל רמת הגולן ובעמק הירדן.
ההחלטה על ירי פטריוט לעבר מטוס כזה היא מאלפת. בתוך שניות ספורות על מפקדי הסוללה להכריע באיזה נשק להשתמש, כשלא ידוע בוודאות מי היושב במטוס שמולם, שבמקור יוּצר על ידי רוסיה. מאז כניסת הרוסים למגרש הסורי, הוקם בינם ובין ישראל מנגנון תיאום. שתי המדינות מיישרות קו באשר לפעילות הביטחונית בסוריה, בדגש על הפעילות האווירית, ומתאמות את הדברים למניעת התנגשויות. גם ברגעים קצרים כאלו, שלרשות מקבלי ההחלטות עומדות עשרות בודדות של שניות, מופעל מנגנון התיאום.
"כבר פרק זמן ארוך אנחנו מדגימים בכמה חזיתות את הקווים האדומים שלנו", אומר ל'מקור ראשון' מפקד ההגנה האווירית הקודם, תת־אלוף במיל' שחר שוחט, ששירת בתפקיד עד 2015. "בניגוד למה שאולי נהוג לחשוב על מדינת ישראל, שהיא אומרת ולא מתכוונת – כאן אומרים, משרטטים, מתאמים עם כל העולם ועם ארה"ב ורוסיה, ובסוף גם עושים. מי שמפר את הריבונות – בין אם זה בדרך של ירי טילים ובין אם בכניסה של כלי טיס למרחב האווירי של מדינת ישראל – גם אם מאויש וגם אם לא, מטפלים בו". דובר צה"ל, תת־אלוף רונן מנליס, סיפר כי באירוע השבוע ידעו בצה"ל לזהות שהמטוס הוא סורי עוד לפני שירו בו. "זיהינו הרבה מאוד פעילות אווירית במרחב קוניטרה ודרום רמת הגולן", הסביר מנליס. "העברנו מסרים עוד לפני התקרית, בכמה צירים ובכמה שפות, והבהרנו שלא נסבול הפרה של הריבונות שלנו ושל הסכם הפרדת הכוחות משנת 1974".
וכאן יש להבהיר: המטוס חדר לעומק שני קילומטרים בתוך שטח ישראל, אבל החריגה שלו גדולה משני קילומטרים. ההסכם שנחתם בשנת 1974 מסדיר את ההפרדה בין המדינות, ומקבע שטח חיץ שעובר בין שתיהן. בשטח החיץ אסורה כל נוכחות צבאית, וגם במרחקים הסמוכים אליו, כלומר בקווי הגבול הקדמיים, ישנה הגבלה על היקף החימוש המותר.
הטייס הסורי ככל הנראה לא התכוון להגיע לישראל. מטוסו נשלח במסגרת ההפצצות העזות של אסד על כפרי הגבול. אבל אחרי שחדר שני קילומטרים לתוך שטחנו, הוא נפגע משני טילי פטריוט, התרסק בדרום הגולן הסורי, והטייס נהרג. הפעם האחרונה שמקרה דומה התרחש הייתה בספטמבר 2014, גם אז הפילו טילי פטריוט מטוס קרב סורי שחדר לשטח ישראל. ההפלה הקודמת הייתה בתחילת שנות השמונים.
המערכה בצפון עד כה היא מערכת נ"מ – ירי לעבר מטוסים באמצעות טילים בלבד. מלבד שני המטוסים הסוריים שהופלו, זכור כמובן גם מטוס חיל האוויר הישראלי שהופל בשמי הגליל, גם כן באמצעות טילי יירוט. אנשי הצוות נטשו אז מבעוד מועד. נראה שהעולם של קרבות אוויריים בין מטוסים נמצא מאחורינו, בייחוד בקרבות בצפון מול סוריה ומול לבנון. תא"ל במיל' שוחט מסביר: "ההסתברות לתרחיש כזה הולכת וקטנה, אבל אי־אפשר לומר שאין סיכוי. בכלל, לסורים לא נשארו הרבה מטוסים בשנים האחרונות. חיל האוויר שלהם קטן וצומצם בצורה משמעותית, וחיל האוויר שלנו זוכה לעליונות אווירית. אין להם אינטרס בכלל להיכנס לקרבות אוויר".
מ'קרן ברזל' ועד 'חץ'
בעבור תושבי הגולן זו הייתה האזעקה השלישית שנשמעה בתוך יומיים. כבר שנים שהתחושה היא שגץ קטן אחד עלול להצית את הגבול המתוח הזה, שהיה לשקט ביותר של מדינת ישראל במשך ארבעה עשורים. תעודת הביטוח הזמנית היא העובדה שכל הצדדים מעבר לגבול עסוקים מעל לראש בקרבות פנימיים ולא מעוניינים בחזית נוספת כעת, אבל לכולם ברור שהעניין הזה נזיל, ועלול להתלקח במוקדם או במאוחר.
האזעקות שנשמעו יום קודם לכן, בישרו על הגעתם של שני טילי SS21, טילים בליסטיים מייצור רוסי גם כן, שנשלחו לכיווננו ממרחק של 100 קילומטרים בעומק סוריה. גם במקרה הזה הם נורו אל עבר אויבי אסד השוהים בסמוך לגבול, אבל כשמערכות ההגנה האווירית זיהו אותם, נראה היה שיעד הפגיעה הוא עמוק בשטח ישראל. גם כאן, בתוך עשרות שניות היה על מפעילי מערכות ההגנה להכריע איך לפעול. הפעם הם החליטו על הפעלת מערכת 'קלע דוד' – מערכת היירוט שנקראה בעבר 'שרביט קסמים' – ושני טילי יירוט נשלחו לעבר הטילים הסוריים. אבל הפעילות המבצעית הראשונה של המערכת, שבהתחלה הוגדרה בצה"ל כטבילת אש מצוינת, ונטען שפעלה כמצופה, החטיאה את מטרותיה. טיל אחד זיהה שהטיל שאליו כוון צפוי לנחות בשטח סוריה והשמיד את עצמו מעל דרום רמת הגולן. הטיל השני החטיא את המטרה ונחת בשטח סוריה. אחד מטילי ה־SS21 התפוצץ בשטח סוריה, קילומטר בלבד מהגבול עם ישראל.
מערכת 'קלע דוד' נעשתה למבצעית רק לפני שנה. באפריל 2017 היא נקלטה במערך ההגנה האווירית. "אנחנו המדינה הכי מכוסה בעולם במערכות", אומר תא"ל במיל' שוחט, "בכל קנה מידה ובכל הפרמטרים של מערכות הגנה אווירית: בין אם אלה מטוסי קרב שנמצאים בכוננות על הקרקע ובאוויר ובין אם אלה מכ"מי גילוי שמוצבים בכל רחבי הארץ ומאפשרים גילוי ב־360 מעלות, ועד לעולמות ההגנה האווירית מהקרקע, שכוללים את ארבע המערכות המתקדמות ביותר בעולם".
'קלע דוד' הוא השכבה השלישית במערך ההגנה הרב־שכבתית שאותה מזכיר מפקד מערך ההגנה האווירית לשעבר. השכבה הבסיסית ביותר עדיין לא הוגדרה מבצעית והיא נמצאת בשלבי בפיתוח. שמה של המערכת הוא 'קרן ברזל', והיא נועדה להתמודד עם איום שמטריד מאוד את יישובי החזית – פצצות המרגמה לטווח של עד שבעה קילומטרים, שלמערכת כיפת ברזל אין יכולת להתמודד איתן. פצצות כאלו עלולות ליפול אפילו בלי שתישמע אזעקה. אחת כזאת הביאה למותו של הילד דניאל טרגרמן ז"ל בן הארבע בנחל עוז, בשלהי מבצע צוק איתן. העיקרון הוא יירוט באמצעות קרני לייזר, שיחממו את הרקטה ויפוצצו או יפילו אותה. ב'רפאל' מאמינים שבתוך כמה שנים המערכת תהיה מבצעית.
אחריה מגיעה כיפת ברזל. כאן אין צורך להכביר מילים – המערכת שנכנסה לשירות בשנת 2011 הוכחה כיעילה ביותר, וכבר שינתה בצורה דרמטית את היכולת של ישראל בחזית, בזכות השקט שהיא מאפשרת בעורף. הכיפה מיירטת עד למרחק של 70 קילומטרים, ומספקת מענה מוצלח לקסאמים, קטיושות, גראדים ועוד.
בשלב הבא במערך ההגנה משובץ המיירט 'קלע דוד'. הוא צפוי להיות שחקן משמעותי במערכה אפשרית מול לבנון וסוריה. הטווח שלו הוא 300 קילומטרים, והוא נותן מענה לטילים ארוכי־טווח ולטילים בליסטיים, כמו במקרה השבוע. מעליו ישנם 'חץ 2' ו'חץ 3', וגם 'חץ 4' שעודנו בפיתוח. כל אלו נותנים מענה לטילים גדולים יותר ובטווחים ארוכים יותר.
אצבע על הדופק ועל ההדק
בחזרה ל'קלע דוד'. התחקיר הראשוני בצה"ל קבע שההחלטה לשגר את טילי היירוט הייתה נכונה. גם כאן, כמו במקרה של חדירת המטוס, לרשות המיירטים עמדו עשרות שניות כדי לקבל החלטה. בזמן הזה, יעד הפגיעה של שני טילי ה־SS21 היה עמוק בתוך שטח ישראל. אבל לבסוף ההפעלה המבצעית הראשונה של המערכת הסתיימה ללא יירוט.
"יותר מכוסים מאיתנו בעולם – אין", חוזר תא"ל במיל' שוחט. "100 אחוז אין בשום מקום, וגם כאן לא היו אפילו אם היו שתי מערכות. יש שאיפה ל־100 אחוז, ושם אנחנו נמצאים. ברוב המקרים אנחנו מיירטים בהצלחה מלאה עד כדי הפלה, כמו עם מטוס הקרב. לפעמים ההצלחה חלקית. העובדה שאין נזק בתוך שטח מדינת ישראל לא לרכוש ובטח לא לאנשים, זו הצלחה.
"אם הטיל שנורה לכיווננו נופל בסוריה – לא משנה אם הייתה פגיעה ישירה של היירוט או לא, המשימה של הגנה על ישראל הושלמה. אני לא מקבל את האמירה שהמערכת נכשלה. היא אמנם לא יירטה, אבל היא הייתה מוכנה ודרוכה וכשירה, ותפקדה בזמן אמת, ובשורה התחתונה לא חדר שום דבר לשטח מדינת ישראל".
האם לישראל יש כיום מענה הגנתי לכל טיל שישוגר לעברה? תא"ל במיל' שוחט אומר: "צריך לזכור שהתשובות שלנו הן לא רק בהגנה. אנחנו יודעים גם לתקוף. מדי פעם, כשנחצים הקווים האדומים שמדינת ישראל שרטטה, כגון העברת נשק אסטרטגי לחיזבאללה – אנחנו רואים שפתאום יש תקיפה על מחסן או מפעל או מעבדה. זה מתנהל כל הזמן – לדחות את המלחמה הבאה, ולגרום לכך שאם וכאשר היא תפרוץ, היא תהיה קטנה יותר ממה שהיא עלולה להיות. ההגנה בזמן אמת באמצעות מערכות ההגנה האוויריות היא למעשה קו ההגנה האחרון – לפני כן יש מאמצים מדיניים, סיכוליים חסויים וגלויים, ויש גם התקפות. המקומות שבהם שומעים בסוף סירנה או רואים טיל יוצא, אלה המקומות שכל המאמצים האחרים לא הספיקו ולא מנעו את המאמץ".
טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל והכטב"ם במכון פישר, מוסיף: "כשמפתחים מערכות הגנתיות כאלו ואחרות, צריך לקחת בחשבון איומים עתידיים שלא קיימים היום בזירה בכלל. מדינות שנמצאות איתנו בעימות מייצרות את הנשק שלהן בחוץ – ולא מדובר רק בתוצרת סינית, איראנית ורוסית, זה יכול להיות גם ממקומות אחרים, מערביים. מכיוון שכך צריך להיות עם האצבע על הדופק כל הזמן ולשים לב למה שקורה בעולם". 
