את הריאיון עם שר החינוך יואב קיש לא ערכנו בלשכתו במשרד החינוך כמקובל, אלא במשרד האוצר. ערב פתיחת שנת הלימודים, עדיין לא היה ברור אם הלימודים בבתי הספר התיכוניים יתחילו מחר, 1 בספטמבר, או שמא השנה תיפתח בשביתה. את השיחה הארוכה עם השר נאלצנו לעשות בהמשכים: שעות ארוכות המתנו במשרד האוצר, בעוד הוא יוצא ונכנס מחדר המשא ומתן עם ארגון המורים.
כבר עם תחילת הריאיון, שהתקיים סמוך לחדר המו"מ, הבהיר לנו השר קיש כי הוא צפוי להיקטע כאשר הוא ייקרא לחזור לדיונים. "אנחנו באמצע אירוע מורכב, כמו שאתם רואים", אמר, והבהיר כי "המשא ומתן יותר חשוב לי מהריאיון". ואכן, השר נטש אותנו כמה פעמים כדי לחדד נקודות מסוימות לאנשי צוותו. בין השאר הוא הנחה אותם לעסוק תחילה בנושאים הקלים להסכמה, ולהשאיר לסוף את המחלוקות הגדולות. החיוך שלו כאשר הוא חזר לשוחח איתנו הסגיר בעיקר את ההקלה שביציאה מחדר הישיבות המתוח, לא את מצבם של הדיונים.
על מה בעצם הפערים במשא ומתן, עניין של כסף?
"יש פערים גם בתחומים הכספיים, אבל לא רק אלא גם בחוזים האישיים שהאוצר רוצה וארגון המורים מתנגד. יש עוד נושאים שהם לא רק כספיים".
ואיפה אתה עומד ביחס לדרישות של משרד האוצר? אתה תומך בחוזים אישיים, בתגמול דיפרנציאלי למורים, בהליכי פיטורים מקוצרים?
"יש נושאים שבהם אנחנו תומכים בדרישות האוצר, למשל שיהיה אחוז מסוים של חוזים אישיים בקרב המורים. זה מאפשר לנו להכניס ציבור נוסף לתוך ההוראה. אנחנו נמצאים במחסור של מורים, וזה יכול להיות כלי שיעזור לנו להכניס מורים נוספים. העלינו גם רצון להעביר שעת לימודים של המורים מהוראה פרטנית לפרונטלית, שזה משהו שמאוד חשוב לנו כי זה מאפשר לנו לגשר על החוסר במורים. זה שווה ערך לקרוב ל־2,000 מורים".
מערכת החינוך אינה מתנהלת ביקום נפרד מהנעשה בחברה הישראלית כולה. סערת המחאה והוויכוח הלאומי סביב הרפורמה המשפטית מחלחלים גם אל מערכת החינוך הממלכתית. רק השבוע הודיעה עיריית תל־אביב־יפו כי תשקיע כ־5 מיליון שקלים בשנה בתוכנית לחינוך הומניסטי־ליברלי, בצל המשבר הפוליטי־חברתי "אשר זיקק לרבים את השחיקה הגדולה בכל הקשור לעקרונות המדינה היהודית־הדמוקרטית ולמעמדה של מגילת העצמאות כמסמך מכונן וכבסיס לחוקה", כלשון ההודעה. ברשויות אחרות הכריזו על החרמת ספר אזרחות שאושר על ידי משרד החינוך, מכיוון שלטענתן הוא מציג עמדות שמרניות בעניין מערכת המשפט ואופי האיזון בין הרשויות. בחלק מבתי הספר רווח בין התלמידים שיח על סרבנות ועל השתמטות מגיוס. בגימנסיה הרצליה חתמו מאתיים תלמידים על מסמך שבו הצהירו כי אין בכוונתם להתגייס ל"צבא שמשרת דיקטטורה, בישראל ובשטחים הכבושים".
עד כמה עוסק משרד החינוך במחלוקת סביב הרפורמה המשפטית, בקיטוב החברתי ובפגיעה בסולידריות?
"יצאנו בתוכנית חדשה בשם 'חינוך לכל הדעות', שנועדה לתת למורים ולמנהלים כלים לנהל את המחלוקות בתוך בתי הספר. אנחנו לא מתעלמים. לכל אחד מאיתנו יש העמדה האישית שלו, אבל כולנו גם בתפקידים ממלכתיים. אני מצפה מהמורים והמנהלים – כמו שאני מצפה מעצמי – לפעול בממלכתיות, ליצור במה שתאפשר שיח פתוח ותאפשר להציף את הקונפליקט, לשמוע את כל הדעות ולכבד את כולן. בוודאי לא לבוא ולהכתיב את הדעה שלך. אני בוודאי לא עושה את זה ולא מתערב בתכנים של התוכנית, זה מובל באופן מקצועי לחלוטין על ידי אנשי המשרד. אני חושב שראוי ונכון שמערכת החינוך תתייחס לדרך שבה אנחנו מנהלים את השיח הנוקב הזה בחברה הישראלית".
מה בנוגע לקריאות לסרבנות, שנשמעות במקומות כמו גימנסיה הרצליה?
במערכת החינוך, גם בתוך החינוך הממלכתי, יש טווח ומגוון דעות רחב מאוד. מצד אחד יש תפיסות עולם כמו של זאב דגני (מנהל גימנסיה הרצליה), שהן בקיצון השמאלי הפרוגרסיבי, ולעומת זאת אנשים שנמצאים בצד השמרני של המפה. המערכת צריכה לדעת לחיות בכל הספקטרום הרחב הזה. אני לא פה בשביל להכתיב עמדה כזאת או אחרת. מי שצריכים לנהל את האירוע הם מנהלי בתי הספר, ויש לי יותר מ־5,000 כאלה. ואם יש אחד כמו דגני, אז יש אחד כמו דגני. יש מקומות שאנחנו שמים גבול. איפה? למשל פורום המשפחות הפלסטיניות־ישראליות, שעשו אצלנו שימוע במשרד. ראינו שהם פוגעים בחיילי צה"ל ובזיכרון חללי צה"ל, אז הוצאנו אותם מתוכניות הגפ"ן. זה מחוץ לגדר. גם סרבנות והשתמטות של מלש"בים הן אירוע לא חוקי ומחוץ לגדר. אם יימצא שדגני מעודד סרבנות או השתמטות, הוא יטופל. הוא תמיד הולך על הקווים האפורים. אם זה פעילויות אחר הצהריים שלא קשורות לפעילות בית הספר ולא מחויבות, אנחנו לא נכנסים למקומות האלה. אבל יש מקומות שהם שחור או לבן, ושם אנחנו מקפידים".
הריאיון המלא יתפרסם מחר (ו') במוסף "יומן" של מקור ראשון
