החברה הערבית מדממת. מספר הנרצחים בה מתחילת השנה הנוכחית הגיע השבוע לשיא חסר תקדים של 160 קורבנות. לקראת הבחירות המקומיות, ארגוני הפשיעה במגזר מתמקדים בבכירי הרשויות המקומיות ובמועמדים השונים, מתוך רצון לשלוט בהליך הבחירה. בנצרת נורה ונפצע קשה ביום שני השבוע מסעב דוח'אן, מועמד לראשות העיר; בטירה נרצח בשבוע שעבר מנכ"ל העירייה, עבד אלרחמן קשוע; ובאבו־סנאן נרצח ראזי סעב, מועמד בולט בבחירות לראשות המועצה, יחד עם עוד שלושה מבני משפחתו. זאת לצד רשימה ארוכה של ניסיונות פגיעה, הצתות והתנכלויות כלפי אישי ציבור.
במדשאה שבכניסה לכפר־קאסם, מתחת שלטי הבחירות שכבר מתנוססים, יושבים שלושה תושבים, במעין פרלמנט מקומי: שוואקי סרסור, פריים עותמאן, וזקן השבט בן ה־93 מוחמד טהא, המכונה כאן אבו־הישאם. אני מתקרב אליהם ומבין שהם עסוקים באלימות המשתוללת בחברה הערבית. כשאני מזדהה כעיתונאי הם מציעים לי כיסא ומבקשים להשמיע את דעתם.
“המצב שלנו קטסטרופה", אומר אבו־הישאם הקשיש בעברית צחה. “אני מאמין שבנימין נתניהו הוא ראש ממשלה מצוין שרוצה לעשות סדר במגזר הערבי אבל הוא נמצא במציאות פוליטית מורכבת. הוא מותקף מימין ומשמאל, ולא יכול לפעול באמת בנושא. לנו אין למי לפנות מלבד לממשלה ולעומד בראשה, בדרישה שיפסיק את המצב המשוגע הזה". אני שואל אותו אם הוא זוכר תקופה אלימה כזו. אבו־הישאם מסיר את משקפי השמש ומשיב בשלילה: “אני יליד 1930, נמצא פה עוד מימי המנדט הבריטי. תמיד היו מריבות וסכסוכים, אבל אף פעם לא היה שימוש בנשק אחד נגד השני. גם אם למישהו היה נשק הוא היה מניח אותו בצד והולך מכות בידיים. הבעיה היא שהיום הכסף מדבר. ארגוני הפשע שנמצאים בערים הערביות מאיימים על אנשים ולוקחים אליהם את הצעירים שיעבדו אצלם. זה התחיל בקטן, והיום התופעה הולכת וגדלה. כילד אני זוכר שהיה כבוד לזקנים, הייתה להם מילה. היום ארגוני הפשע מחליטים מה יהיה בחברה הערבית".
שוואקי סרסור, שניהל בית ספר בכפר־קאסם, מתנגד לשימוש במונח ארגון פשע. “זו המצאה של הממשלה שמנסה להתחמק מטיפול בחברה הערבית, ושל המשטרה שמנסה להתחמק מהעבודה שלה. אני חושב שמטרת הממשלה היא לא לעזור לחברה הערבית, אלא לשסע ולפרק אותה. תסתכלו מסביב – בתי החולים מלאים ברופאים ערבים, חלקם בכירים מאוד. האוניברסיטאות מלאות במרצים ערבים. אי אפשר להכתים את כל המגזר ולזלזל בו. גם אני לא צעיר, ואני זוכר ימים של מלחמות ופיגועי טרור. לא הייתה אף פעם שנאה כזאת בין יהודים לערבים בישראל".
אנו משוחחים בסמוך למבנה עץ שמתנוסס עליו דגל התנועה האסלאמית. זוהי מפקדת "אל־חראסה", גוף שמירה אזרחי בחסות התנועה האסלאמית. לדברי בני שיחי הוא מצליח לבלום את חדירתם של ארגוני הפשע לעיר, ופוטר את בעלי העסקים באזור התעשייה מאימת דמי החסות.
צעירים שמחפשים כסף קל
מכפר־קאסם אני פונה ליישוב השכן כפר־ברא, ופוגש שם את שייח' ספואת פריג', יו"ר הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית. פריג' רואה באל־חראסה מודל לחיקוי. “אם הממשלה לא מוכנה לטפל בפשיעה ובאלימות, שתכריז על כך רשמית ואנחנו נתארגן ונשמור על עצמנו. צריך להקים קבוצות כמו אל־חראסה בכפר־קאסם, שאנשיה שילמו מחיר, נפצעו ונהרגו, אבל אולי זה יהיה הפתרון".
פריג' מספר שמשרדי התנועה עברו מכפר־קאסם לכפר־ברא משום שהמקום קטן ושקט יותר, אבל גם לכאן נכנסים גורמי פשיעה. “אנחנו מזהים כל הזמן ניסיונות של עבריינים להיכנס. הם מחפשים את הטרף הקל, צעירים שמעוניינים בשיוך או בכסף, כדי להפוך אותם לחיילים שלהם. במקום להיות לעבוד קשה כמו ההורים שלהם, הם יכולים להתחבר לארגוני הפשיעה ולהרוויח כסף קל. הארגונים נותנים להם נשק והנחיות לירות על אדם שחייב להם כסף או מסרב לתת פרוטקשן, והם לא שואלים שאלות. מבצעים פקודות, מקבלים אלפי שקלים, ומסתובבים כמו מלכים עם רכבים חדשים, נשק, סמים וכסף מזומן".
במציאות הנוכחית, אומר פריג', “כל אחד יכול להוות מטרה, אתה לא צריך לעשות שום דבר מיוחד כדי להיות קורבן. אני שואל הרבה אנשים שאלה פשוטה: האם אתה חושב שאתה יכול להיות הקורבן הבא? כולם משיבים בחיוב".
בין ארגוני הפשע למנהיגות הדתית, מסביר פריג', קיים עימות מהותי. הם אומנם פועלים לעיתים בשיטות דומות, אך למען מטרות שונות לחלוטין. “אני נלחם בארגונים, אבל יכול להבין את הדרך שבה הם פועלים. כמו שאני מנסה כל הזמן לגייס אנשים כדי לקדם את הרעיונות הפוליטיים והדתיים שלנו במסגדים, הם מחפשים חיילים לקדם את האג'נדות הפסולות שלהם. אבל בניגוד אלינו, שמנסים לערוך סולחות ולפתור סכסוכים בדרכי נועם, הם עושים את אותה עבודה באמצעות פחד ואיומים. במבחן התוצאה, שייח' שמנסה לפתור סכסוך כספי לא תמיד יצליח. הוא יתחשב באדם שאין לו כסף לשלם וינסה, למשל, לפרוס את התשלומים. פסיקה כזאת מחייבת הסכמה והבנה של הצד השני. מי שמחפש פתרון מהיר לחוב יפנה לארגון הפשע, ואפילו יסכים לשלם חלק מהחוב כדי לקבל את הכסף מהר".
פריג' מודע לניסיון של ארגוני הפשיעה להשפיע על הרשויות המקומיות ואף להציב מועמדים מטעמם בתפקידי מפתח. “הם הכניסו נורמות שבמסגרתן הם מאלצים אנשים למכור נכסים תחת איומים, במסווה של עסקים לגיטימיים. הם זיהו שיש כסף גדול בעיריות ובמועצות, ומנסים כל הזמן להשפיע על ראשי רשויות. אולי בעתיד הם ישלחו שליחים שייכנסו לתפקידים האלה. שיטות העבודה שלהם משתדרגות כל הזמן ואנחנו חייבים לעצור את התופעה.
“רצח מנכ"ל עיריית טירה, כשאיתו ברכב היו שני חברי מועצה, אחד מהם ממונה על ועדת המכרזים – נועד לשלוח מסר. אני לא מאמין שמי שירה בו התכוון לרצוח אותו, כי כל היריות היו בפלג הגוף התחתון. לרוע המזל הוא היה חולה לב ולקח כדורים מדללי דם. הוא נפגע בעורק ראשי, איבד הרבה דם, ומת מפצעיו. אי אפשר לדעת למה ירו בו, גם כי הוא התעסק בהמון תחומים וגם כי היום רוצחים כמעט על כל דבר. מכרזים, סכסוכי משפחות, פסיקה לא רצויה".
פריג' מכיר מקרוב את רצחנותם של ארגוני הפשיעה. אחיינו סוהייב פריג', ששיחק בנבחרת ישראל הצעירה, נרצח לפני 8 שנים. “המשטרה הבטיחה שתמצא את הרוצחים. עד היום לא מצאו אותם", קובל פריג'. "אנחנו לא יכולים להתמודד עם הפשיעה. צריך לקבל החלטה להיכנס בארגוני הפשיעה, ולהפעיל את כל הכוח הדרוש כדי ליישם אותה.
“כשרע"ם הייתה בממשלה נרשמה ירידה במקרי הרצח, כי היו פרויקטור וסגן שר שנמצאו בקשר עם החברה הערבית כל יום. כשיודעים שיש משרד שמציף את העניין כל הזמן, הארגונים מפחיתים את פעילותם. המדינה צריכה לסיים את תופעת הפשיעה במגזר. אנחנו לא צריכים לתת לה פתרונות, אנחנו רוצים תוצאות".
המסורת מצמצמת את האלימות
במשרד הסמוך יושב שייח' כאמל ריאן, בכיר בתנועה האסלאמית שבמהלך שנות השמונים כיהן כראש המועצה. כאמל מציג לי חבילת דפים שבכל אחד מהם טבלה עמוסה. זו הרשימה של למעלה מ־1,900 הנרצחים בחברה הערבית. אחד מהם הוא בנו, שנרצח ב־2009. בעקבות רצח הבן הקים ריאן את "מרכז אמאן", שעוסק בהתמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית.
אני שואל אותו מה דעתו על ניסיונו של שר האוצר לעכב את תקציבי הרשויות הערביות בטענה שהם נשאבים אל ארגוני הפשע ומגדילים את כוחם. ריאן סבור שהעניין נופח: “המהלך של סמוטריץ' היה טעות. הייתי ראש רשות 15 שנה, ואני אומר לך שהגוף הכי מבוקר במדינת ישראל הן הרשויות המקומיות. יש כמעט 11 גופים שמבקרים את הרשויות המקומיות, ובהם מבקר המדינה וועדת הביקורת בכנסת. זה ממש לא פשוט להשתלט על רשות מקומית או למשוך תקציבים ממנה בממדים שעליהם מדברים עכשיו.
“פה ושם ארגוני פשיעה זוכים במכרזים, אבל הם עושים את זה דרך חברות לגיטימיות וקבלנים חוקיים. זה קרה אגב גם במכרזים של משרד הביטחון. מבחינה חוקית הכול תקין, ולכן ראש הרשות לא יכול לדעת שמאחורי האנשים עומדים גורמי פשיעה. זו עבודה של המשטרה או השב"כ. היו מקרים שראש רשות היה נתון לאיומים ואפילו לירי כי הוא החליט להפקיע אדמה, להרחיב תחום שיפוט או לבטל מינוי. אבל להשתלט על מקורות המימון של הרשויות ולזכות בכל המכרזים, ששם הכסף הגדול, זה הרבה יותר קשה".
מרכז אמאן איננו עוסק רק בקורבנות ארגוני הפשע במגזר, אלא גם במקרי רצח בגין "כבוד המשפחה" או בעקבות סכסוכים כספיים. “אנחנו מנסים לייצר פרופיל לכל אחד מהנרצחים, כדי ללמוד למה הוא נרצח. במחקר נחשפנו גם להשפעת המסורת והשבטיות על מקרי הרצח. בנגב, שיש בו 15 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית, מקרי הרצח הם 11 אחוז מכלל הרציחות בחברה הערבית. הסיבה לכך היא שהשבטיות והדבק המשפחתי חזקים שם יותר, וכך גם המסורת, כיבוד הזקנים ונכבדי הציבור. בירושלים המזרחית יש 17 אחוזים מהחברה הערבית, וגם שם המשפחתיות משמעותית ולכן שיעור מקרי הרצח נמוך מ־10 אחוזים".
שייח' כאמל ריאן: "היו מקרים שראש רשות היה נתון לאיומים כי החליט להפקיע אדמה, להרחיב תחום שיפוט או לבטל מינוי. אבל להשתלט על תקציבי הרשויות ולזכות במכרזים, ששם הכסף הגדול, זה הרבה יותר קשה"
לפי הנתונים שבידי ריאן, 70 אחוזים ממקרי הרצח קשורים לפעילות משפחות הפשע, לעומת 30 אחוזים בלבד לפני שש שנים. “המשקל המשמעותי הוא במרכז, ביפו, בלוד ובמשולש. לאחרונה אנחנו רואים עלייה במספר מקרי הרצח בגליל, כי משפחות הפשע עברו לצפון. 83 אחוזים מהנרצחים בגליל הם בגללן. אבל האמת היא שלפשע אין גבולות גיאוגרפיים. אם הממשלה לא תעשה משהו, זה יגיע גם לפתח־תקווה ולתל־אביב. החברה הערבית נחטפה, וכמו שממשלת ישראל הייתה מתגייסת לשחרור חייל חטוף, היא צריכה לשחרר את החברה הערבית מארגוני הפשע".
שלשום התכנס ועד ראשי הרשויות הערביות בעקבות האלימות הגואה נגד אישי הציבור. ראש עיריית טייבה שועאע מסארווה, שמאבטחו האישי נהרג באפריל האחרון מיריות על ביתו, הכריז מלחמה על משפחות הפשע, ונשבע שלא תהיה להן דריסת רגל בעיר כל עוד הוא בתפקיד. משפחת מסארווה היא המשפחה הגדולה בטייבה, וסיכוייו לזכות שוב, גדולים. “בטייבה אין התערבות של ארגוני פשע בהחלטות בעירייה, אבל אני יודע שהם מנסים להשתלט על עיריות אחרות ולהשפיע על מכרזים והחלטות. הבעיה הזו קיימת ומוכרת, וצריך להילחם נגדה", אומר מסארווה.
כמו בנתניה
מטרים ספורים מהמקום שבו נורה מנכ"ל מועצת טירה, אנו פוגשים את אמג'ד חמדאן, חבר העירייה, וידידו הקרוב של הנרצח. הוא מוחה על הניסיון להקפיא את תקציבי הרשויות ומתנגד לקביעה שארגוני הפשע משתלטים על העיריות והמועצות. “אנחנו לא יודעים מה הסיבה שבגללה נרצח המנכ"ל. השמועות שארגוני הפשיעה נכנסים לעיריות בחברה הערבית הן עדיין רק שמועות. אין עירייה או מועצה שירשו לארגון כזה או אחר להיכנס אליהן, ואני לא מאמין שהם יצליחו. עדיין לא ראינו בבחירות המקומיות מועמדים מטעם ארגוני פשיעה.
“הממשלה היא שחקן ראשי בהתפשטות הפשיעה במגזר", מאשים חמדאן. “היא לא עושה מספיק כדי לעצור אותה. נתניה הייתה עיר פשע, וברגע שהממשלה החליטה לעצור את הברדק הפשיעה נעלמה. הם יודעים את העבודה, אז שיתחילו לעבוד".
מועתז סמארה, פעיל חברתי בטירה, עבד שנים רבות הנרצח. הוא מספר שקשוע, איש רע"ם והתנועה האסלאמית, דחף להצטרפות לממשלת בנט־לפיד, וסבר שמנהיגי הציבור הערבי צריכים לקדם השתלבות בחברה הישראלית. סמארה מגלה הבנה לרצונו של סמוטריץ' למנוע תקציבים מארגוני הפשע, אבל “בהתחשב בעובדה שהרשויות כל הזמן במינוס, אני לא בטוח שזה המקום הנכון לנהל את המלחמה".
לדעתו, “הדרך שבה צריך להילחם בארגונים, היא לצמצם את יכולת ההשפעה שלהם. היום יש אנרכיה במגזר הערבי ובמדינה בכלל. וכשיש אנרכיה ואין אכיפה מספקת, אנשים מחפשים אלטרנטיבה, מישהו שיעשה סדר וייתן מענה לבעיות משפטיות, לחלוקת ירושה, לפתרון סכסוכים. ארגוני הפשיעה ממתינים שיפנו אליהם, ואנשים מתחילים לתת בהם אמון".
לדברי סמארה, קשוע נתן לאנשים מענה בסוגיות האלו. "הוא היה איש עסקים שעזר לאנשים בחובות, והייתה לו השפעה. בניגוד לח"כים הערבים, שמאשימים את המדינה ובמקביל מחלישים אותה, הוא היה ביקורתי כלפי החברה הערבית ואמר שאנחנו צריכים לקבל אחריות על עצמנו.
“מנהיגי הציבור הערבי צריכים להכריז על מצב חירום אחרת המצב רק יידרדר. אני שומע המון אנשים שרוצים משמר אזרחי ערבי, שיטפל בפשיעה במגזר. התוכניות שהמדינה בנתה למיגור הפשיעה כבר לא תואמות את רמת פעילות הארגונים. הם עלו שלב, ולכן צריך לערב עוד גופים, בנוסף למשטרה. הכלים הדמוקרטיים והמשפטיים מכשילים את המאבק. אנשים מפחדים להעיד נגד פושעים שמשתמשים בנשק חם נגד חפים מפשע, וכך הם משתחררים לחופשי אחרי עונשים קלים. גם כאשר הרוצחים עצמם יושבים בכלא, המשלחים לא נתפסים וממשיכים בפעילות בלי הפרעה. חייבים יד קשה".
סמארה סבור שארגוני הפשע הציבו לעצמם מטרה מקיפה יותר מהשתלטות על השלטון המקומי הערבי. “הם מנסים להשתלט על החברה הערבית כטריטוריות. וכדי להשתלט על טריטוריה, אתה צריך להשתלט על העירייה ועל בעלי ההון ביישוב, ולנקות אותה ממי שיסכן את הכוח שלך. יכול להיות שזה מה שאנחנו רואים היום. אני לא חושב שארגוני הפשע רוצים להשתלט על הרשויות והעיריות. הם מעדיפים להישאר בצללים ומשם לנהל את העסק. הם רוצים להיות מעל הרשויות, ובכלל מעל השלטון".
