המראות הקשים של התפרעויות המסתננים בדרום תל אביב בשבת האחרונה, החזירו למרכז השיח את סוגיית הטיפול בבעיה באופן רחב. מאז הצליחה ישראל לבלום את השטף, אי שם בראשית העשור הקודם, עסוקות ממשלות ישראל כולן, בהצלחה מסוימת אף כי חלקית, בהיסיונות להביא לעזיבת המסתננים, רובם נתיני אריתריאה, בין אם לארצם ובין אם למדינות שלישיות. אולם, מי שעושה כל שלאל ידו על מנת לגדוע באיבו כל צעד מדיניות משמעותי בנושא, הוא בית המשפט העליון.
בחודש אפריל 2020 פרסם הרכב מורחב של 7 שופטי בג"ץ פסק דין בו בוטל "חוק הפיקדון", הסדר כלכלי שמטרתו היתה לתמרץ מסתננים לעזוב את ישראל. 6 שופטים תמכו בביטול ההסדר בעוד שופט אחד בלבד סבר אחרת, השופט נועם סולברג. חוות דעתו של סולברג נפתחה בפסקה מעניינת מאוד, שכותרתה: "מקצת תולדות התמודדות בית המשפט עם סוגיית המסתננים". במילים קצרות ובכתיבה שנונה סיפר השופט את השתלשלות פסיקות בג"ץ ואף חתם באזהרה, והרי הדברים לפניכם:
"בתחילה ביקש המחוקק להגביל את שהותם של המסתננים במשמורת לתקופה בת שלוש שנים, בכפוף לעילות שחרור בערובה שנקבעו בחוק; ברם, בית משפט זה מצא כי ההסדר איננו חוקתי, בשל פגיעתו הבלתי מידתית בזכות החוקתית לחירות (בג"ץ 7146/12 אדם נ' הכנסת, פ"ד סו(1) 717 (2013)). המחוקק הפנים את הביקורת של בית המשפט, טיכס, תיקן ותיכן, וקבע הסדר חדש, שעיקרו בקיצור תקופת השהייה במשמורת לשנה אחת, לצד החזקתו של המסתנן במתקן שהייה פתוח. ואולם, אף לגבי הסדר זה מצא בית המשפט כי ההסדר איננו חוקתי, והנושא שב אל פתחו של המחוקק (בג"ץ 8425/13 איתן מדיניות הגירה ישראלית נ' ממשלת ישראל (22.9.2014); להלן: עניין איתן)".
"קשוּב לעמדת בית המשפט, יצר המחוקק מנגנון חדש, שלישי, הכולל שהייה במשמורת לתקופה של עד שלושה חודשים, והפעלתו של מרכז שהייה בו ימצא המסתנן לתקופה מקסימלית בת 20 חודשים. אף הסדר זה – בדבר מגבלת השהות במרכז השהייה – נמצא בלתי-חוקתי, ובית המשפט הורה על ביטולו (בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (11.8.2015))".
"הנה כי כן" סיכם השופט סולברג, "פעם, פעמיים ושלוש, הורה בית משפט זה על ביטולו של הסדר חקיקתי בסוגיה הנדונה, ואנו עתה בפעם הרביעית. עלינו לשמור את נפשנו מן ההרגל, כי הרגל הופך לטבע. ודוק: עד כה נפסלו דברי-החקיקה בסוגיית המסתננים בגלל פגיעה קשה בגרעין הקשה של זכויות האדם, שלילת חירות והגבלת חופש התנועה. המחוקק נתן אל לבו, ועכשו על הפרק, עניין אחר, כלכלי גרידא. לא זו אף זו: בית משפט זה קדם למחוקק, בהצעה למנגנון של ערבויות כספיות, כתמריץ כלכלי ליציאת שוהים שלא כדין מן הארץ (ראו: דברי השופטת א' פרוקצ'יה בבג"ץ 11437/05 קו לעובד נ' משרד הפנים, פ"ד סד(3) 122, פסקה 63 (2011)); ובהמשך הציע בית המשפט ליישם זאת לגבי מסתננים (דברי השופטת ע' ארבל בעניין אדם, בעמ' 808-807)".
