מאחורי ההודעה התקדימית והדרמטית משהו שפורסמה ביום שישי לפני שבועיים מטעם שר הביטחון והשב"כ, ניצבת מציאות בדמות זוג הורים היושבים בסלון ביתם במרכז הארץ, ורק רוצים שלבן שלהם יהיה טוב. הורים שקיוו אולי כי בנם ילמד בכל מקרה במכינה קדם־צבאית תורנית, גם בלי מסלול החתחתים של מעצר שקדם לה.
באותה הודעה נאמר כי "לאחר שהביע הודאה וחרטה מלאה על מעשיו, שר הביטחון וראש השב״כ אפשרו לראשונה חלופה של המרת צו מעצר מנהלי של עציר קטין בהליך שיקומי במכינה קדם־צבאית, אשר בהמשכו צפוי גם גיוס לצה״ל. בהמלצת שירות הביטחון הכללי, שר הביטחון יואב גלנט חתם על קיצורו של צו מעצר מנהלי של עצור יהודי, לאחר שהושגה חלופה משמעותית הכוללת תוכנית שיקומית במכינה קדם־צבאית".
הייתה כאן התלבטות משפחתית לא פשוטה אם בכלל לדבר. מצד אחד, הם רוצים מאוד לשמור על פרטיות. לא לחטט בפצע, לתת למה שהיה לעבור ולחלוף. מצד שני, הם חושבים על הורים שניצבים בפני אתגרים דומים ורוצים לומר להם שישנה אפשרות אחרת, שיש דרך.
והם יודעים שעל הצעד הזה, של שחרור בהסכמה, נמתחה ביקורת מכל הסוגים. מצד אחד, של מי שמתקשים להאמין כי חודשי המעצר המנהלי שהושתו על בנם נטולי סיבה. מאידך גיסא, של מי שמשערים כי תמורת השחרור ניתנה איזו התחייבות לשיתוף פעולה עתידי כזה או אחר עם השב"כ. "זה היה נקי לגמרי. המיקוד היה לטובת הילד, לסלול לו דרך חדשה", אומרת האם.
"הוא לא הבטיח לאף אחד שום דבר, לא דיבר על העבר ובטח לא על החברים שלו. שום דבר לא כובל אותו. זו האמת לאמיתה", מוסיף האב. "היה פה תהליך שהתווה דרך חדשה לטפל בעניין, ואני מקווה שתהיה לו המשכיות".
שני ההורים עלו ארצה בגפם ממדינות אירופיות בצעירותם, לאב יש עסק עצמאי והאם עוסקת בטיפול רגשי. הם גרים כאמור בעיר במרכז הארץ. לא עונים על התדמית האפשרית של הורים ל"נער גבעות".
אל אותן גבעות הגיע בנם בחודשי הקורונה נטולי בית הספר. "קיבלנו את הדרך שלו", אומרת האם, "העדפנו שהדלת תישאר פתוחה. לא תמכנו בכל דבר, אבל רצינו שיהיה קשר טוב ושהילד יוכל לחזור הביתה בכל עת. ברור שהייתה דאגה, אבל כבר הבנתי שהילדים שלי בוחרים באופן עצמאי את דרכם בחיים, ואנחנו מנסים ללכת ככל האפשר עם הנפש של הילד, לא נגדו".
"אני מאוד בעד יישוב הארץ", אומר האב, "מאוד בעד שיהודה ושומרון יתפתחו ויאוכלסו ביהודים. מבחינת מערכות החוק שרואות בנערי הגבעות פורעי חוק, אני חושב שיש דרכים יותר יעילות מאשר לשלוח שוטרים ואנשי שב"כ לרדוף אחרי נערים בני 15 שנמלטים מהם. זה יוצר תסכול נוראי אצל השוטרים. התסכול הולך ומתגבר כשברוב המכריע של המקרים אין שם עבירות של ממש. מה הם עושים? מסתובבים בשטח פתוח שהצבא החליט שהוא שטח צבאי סגור? ברור שיש גם מקרים קיצוניים יותר, אבל זו לא המאסה. הרבה אנשים בתוך המערכת מבינים שזו לא הדרך לטפל בזה".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במוסף יומן של מקור ראשון
