המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט עוזי פוגלמן, דחה היום (ה') בצהריים את ערעורו של ח"כ שמחה רוטמן על החלטת נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לא לפסול את עצמה מדיון בעתירות נגד חוק הסבירות.
כזכור, מיד לאחר ההכרזה על הרפורמה נשאה חיות נאום חריף, בו נאמר בין היתר, "כלי משפטי נוסף וחשוב שאותו מבקשת התוכנית ליטול מידי השופטים הוא – עילת הסבירות אשר מכוחה פוסל בית המשפט במקרים מתאימים החלטות של רשויות השלטון שנפל בהן פגם מנהלי – למשל, של שרירות, התעלמות משיקולים רלוונטיים או איזון לא נכון בין השיקולים הצריכים לעניין.
"המצדדים בביטול עילת הסבירות טוענים כי מדובר בהחלטות ערכיות ומקצועיות, וכי לצורך בחינת מידת הסבירות של החלטת הרשות אין לשופט כל עדיפות על הגורם השלטוני שקיבל את ההחלטה. זהו בעיניי טיעון מוקשה. אם אין מקום להחלטה ערכית של השופט בעניין סבירות ההחלטה השלטונית, השלב הבא – על פי אותו היגיון – הוא אולי כי אין לשופט כל יתרון מקצועי לקבוע גם מהו "ספק סביר" לצורך זיכוי של נאשם בפלילים".
בהחלטתה לא לפסול את עצמה, טענה חיות כי למרות הדברים, דעתה לא ננעלה בנוגע לעתירה, והשופט פוגלמן קיבל את הדברים. "כידוע, המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין מעוגן בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, ולפיו יש לבחון אם מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. איני סבור כי נסיבות כאמור מתקיימות במקרה דנן. טענתו העיקרית של המערער היא כי דברי הנשיאה בכנס מלמדים כי דעתה ננעלה – הגם שאין חולק כי באותה העת הוראות התיקון הקונקרטי, על ההסדר הפרטני שנקבע בו, לא באו לעולם וכך גם לא העתירות.
"בהקשר דומה כבר נפסק כי "הבעת השקפה משפטית בנושא פלוני איננה מונעת לאחר מכן נטילת חלק בהליך שיפוטי, שבו נבחנת אותה סוגיה משפטית ביחס למערכת עובדות שונה". עוד צוין שם כי "לו ננקטה בחיי המעשה אמת המידה שהוצעה לצורך העניין שלפנינו […] לא יכול היה שופט לדון בכל עניין, שבו עולה בעיה עיונית אשר אליה התייחס בעבר, בין כעורך-דין בהופעתו במשפט, בהרצאה שנשא בתחום האקדמי או בהבעת דעה כיועץ משפטי לממשלה או כפרקליט המדינה" (עניין אל עפו, בעמ' 3; ההדגשה במקור – ע' פ'). ואכן, אין לכחד כי בנושא התיקון – היינו, מקומה והיקפה של עילת הסבירות במשפט הישראלי – הביעו רבים משופטי בית משפט זה את עמדתם (בפסיקה ובפורומים אקדמים וציבוריים)".
"דברים אלה אינם מצביעים כי דעת הנשיאה ננעלה ביחס להליך או לטענות הצדדים. תחילה יש לציין כי מהדברים שנאמרו ביחס לתכנית שהציג שר המשפטים בכללותה, לא ניתן ללמוד כי דעת הנשיאה ננעלה ביחס לרכיב זה או אחר בתכנית. ברי כי בעת הזו לא ניצבת לפני בית המשפט "התכנית" שאליה התייחסה הנשיאה בדבריה, כי אם רכיב ממנה (ראו גם סעיף 30 לערעור) וממילא, לא ניתן ללמוד מהם על עמדתה בדבר חוקתיות רכיב זה או אחר. ועיקר, הנשיאה התייחסה בדבריה לחשיבות העקרונית של עילת הסבירות ולתרומתה. כעת השאלה העומדת על הפרק היא בעלת מוקד שונה. אין מדובר בשאלה האם ההסדר שנחקק משקף את המדיניות הראויה ביותר, אלא האם הוא עומד במבחני המשפט החוקתי.
"זאת ועוד, דבריה של הנשיאה שכוונו לעילת הסבירות לא התייחסו להסדר הפרטני שעוגן במסגרת התיקון – על רכיביו. עוד יש להוסיף כי בדברי הנשיאה אין כל התייחסות לטענות שמועלות בעתירות, לא כל שכן לטענות המשיבים. ויודגש: באותה עת הליך החקיקה לא בא לעולם, ממילא טרם הוגשו העתירות, כמו גם טענות המשיבים, ולפיכך מוקשית בעיני טענת המערער כי דברי הנשיאה התייחסו – חודשים ארוכים לפני הגשת העתירות – "באופן נחרץ לטענות בעלי הדין, המשיבים בעתירות, ובכלל זה המערער עצמו" (סעיף 31 לערעור). משכך, איני סבור כי דברי הנשיאה בכנס מעידים כי דעתה "נעולה" בעתירות", הוסיף פוגלמן.
