מאחורי ההודעה התקדימית והדרמטית משהו שפורסמה ביום שישי לפני שבועיים מטעם שר הביטחון והשב"כ, ניצבת מציאות בדמות זוג הורים היושבים בסלון ביתם במרכז הארץ, ורק רוצים שלבן שלהם יהיה טוב. הורים שקיוו אולי כי בנם ילמד בכל מקרה במכינה קדם־צבאית תורנית, גם בלי מסלול החתחתים של מעצר שקדם לה.
באותה הודעה נאמר כי "לאחר שהביע הודאה וחרטה מלאה על מעשיו, שר הביטחון וראש השב״כ אפשרו לראשונה חלופה של המרת צו מעצר מנהלי של עציר קטין בהליך שיקומי במכינה קדם־צבאית, אשר בהמשכו צפוי גם גיוס לצה״ל. בהמלצת שירות הביטחון הכללי, שר הביטחון יואב גלנט חתם על קיצורו של צו מעצר מנהלי של עצור יהודי, לאחר שהושגה חלופה משמעותית הכוללת תוכנית שיקומית במכינה קדם־צבאית".
הייתה כאן התלבטות משפחתית לא פשוטה אם בכלל לדבר. מצד אחד, הם רוצים מאוד לשמור על פרטיות. לא לחטט בפצע, לתת למה שהיה לעבור ולחלוף. מצד שני, הם חושבים על הורים שניצבים בפני אתגרים דומים ורוצים לומר להם שישנה אפשרות אחרת, שיש דרך.
האם: "בתל־אביב יש מוסדות שנותנים מענה לנערים כאלה. אין 'בית השנטי' לנערי גבעות. צריך מסגרות שיכולות לתת מענה לילד שאוהב את הארץ, ולא מסתדר במסגרות הרגילות"
והם יודעים שעל הצעד הזה, של שחרור בהסכמה, נמתחה ביקורת מכל הסוגים. מצד אחד, של מי שמתקשים להאמין כי חודשי המעצר המנהלי שהושתו על בנם נטולי סיבה. מאידך גיסא, של מי שמשערים כי תמורת השחרור ניתנה איזו התחייבות לשיתוף פעולה עתידי כזה או אחר עם השב"כ. "זה היה נקי לגמרי. המיקוד היה לטובת הילד, לסלול לו דרך חדשה", אומרת האם.
"הוא לא הבטיח לאף אחד שום דבר, לא דיבר על העבר ובטח לא על החברים שלו. שום דבר לא כובל אותו. זו האמת לאמיתה", מוסיף האב. "היה פה תהליך שהתווה דרך חדשה לטפל בעניין, ואני מקווה שתהיה לו המשכיות".
שני ההורים עלו ארצה בגפם ממדינות אירופיות בצעירותם, לאב יש עסק עצמאי והאם עוסקת בטיפול רגשי. הם גרים כאמור בעיר במרכז הארץ. לא עונים על התדמית האפשרית של הורים ל"נער גבעות".
אל אותן גבעות הגיע בנם בחודשי הקורונה נטולי בית הספר. "קיבלנו את הדרך שלו", אומרת האם, "העדפנו שהדלת תישאר פתוחה. לא תמכנו בכל דבר, אבל רצינו שיהיה קשר טוב ושהילד יוכל לחזור הביתה בכל עת. ברור שהייתה דאגה, אבל כבר הבנתי שהילדים שלי בוחרים באופן עצמאי את דרכם בחיים, ואנחנו מנסים ללכת ככל האפשר עם הנפש של הילד, לא נגדו".
"אני מאוד בעד יישוב הארץ", אומר האב, "מאוד בעד שיהודה ושומרון יתפתחו ויאוכלסו ביהודים. מבחינת מערכות החוק שרואות בנערי הגבעות פורעי חוק, אני חושב שיש דרכים יותר יעילות מאשר לשלוח שוטרים ואנשי שב"כ לרדוף אחרי נערים בני 15 שנמלטים מהם. זה יוצר תסכול נוראי אצל השוטרים. התסכול הולך ומתגבר כשברוב המכריע של המקרים אין שם עבירות של ממש. מה הם עושים? מסתובבים בשטח פתוח שהצבא החליט שהוא שטח צבאי סגור? ברור שיש גם מקרים קיצוניים יותר, אבל זו לא המאסה. הרבה אנשים בתוך המערכת מבינים שזו לא הדרך לטפל בזה".
שבירת קונספציה
בנם נעצר לפני כחודשיים, זמן לא רב לאחר הפיגוע הקשה בתחנת הדלק בעלי, ואירועי הצתות ופגיעה ברכוש פלסטיני שביצעו יהודים לאחריו. הוא נחקר בשב"כ בלי להיפגש עם עורך דין, ולאחר כמה ימים שוחרר בידי בית משפט השלום שקבע כי אין ראיות נגדו. מיד לאחר מכן הוא הועבר למעצר מנהלי, שאינו מצריך הגשת כתב אישום או יידוע העצור בדבר החשדות המיוחסים לו. הדבר נחת על ההורים כרעם ביום בהיר. "בזמן שאנחנו מחכים לו בחדר ההמתנה לקחת אותו הביתה, החליטו שהוא ייכנס לארבעה חודשים של מעצר מנהלי", משחזרת האם. ארבעה צעירים בעלי רקע "גבעוני" הוכנסו אז למעצר מנהלי.
"מעצר מנהלי צריך להיות תהליך מבוקר יותר מהאופן שבו הוא מתנהל היום", סבור האב, "אבל זה לא העניין שלי עכשיו. אני רוצה לעמוד על האתגר שיש ביו"ש, על הנתק בין החבר'ה האלה, שבעיקר רוצים לפתח ולבנות, ובין מערכת הביטחון. אני חושב שיש פה עכשיו שבירת קונספציה מאופן ההתנהלות של המערכת מולם עד עכשיו. אנחנו חווים את הניצוצות הראשונים שלה".
אתה חושב שיש עוד הורים שרוצים ללכת בנתיב הזה?
"ברור לי שכן. אין הורה ששמח מזה שהילד שלו נמצא בכלא עם אנסים ורוצחים. זה לא בריא לנפש. אין הורה שלא מבין את זה, בשכל או בלב. אנחנו לא מכירים את כל ההורים. יש כאלה שמתוסכלים מאוד מהרשויות, יש כאלה שהיו רוצים לעשות שינוי אבל לא רוצים להתמודד עם התגובה של הילד. לחברים של הילדים בחוץ קל לדבר נגד השחרור, אבל שְבו אתם חודשים בכלא ונראה מה תחשבו. הייתה לנו סייעתא דשמיא של חיבור לרב יגאל לוינשטיין, שהצליח לעזור בפתרון. הקדוש ברוך הוא פתח דרך. אנחנו מקווים שזו תהיה חכה שתפתח גם לאחרים את האפשרות".
האם אין כאן גם המחשה של העוול, כי השחרור מוכיח לכאורה שהמעצר המנהלי היה מיותר?
האם: "אנחנו עם הפנים קדימה, התמרמרות לא מסייעת. ניסינו לעשות כל מה שהיה אפשר ברמה הפוליטית כדי לשחרר אותו, כל מה שהיה אפשר ברמה התקשורתית. הכול. וזה לא עבד. עמדנו בפני מעצר מנהלי, נקודה".
האב: "יש פה שתי זירות – המאבק הפרטי שלנו והתמונה הגדולה. במאבק הפרטי בטח שיש כאב במה שקשור לבן שלנו שנעצר ככה כשהיה בדרך הביתה. בתמונה הגדולה יש שינוי. הרשויות מוכנות לזה, אחרת זה לא היה קורה. אם ראש השב"כ בעד התהליך שנעשה פה, שחרור ממעצר מנהלי לדרך חדשה בלי שום תמורה שמועילה להם, רק לטובת הילד, זה אומר שיש שינוי. לא צריך להיות פילוסוף גדול כדי להבין את זה".
האם: "בתל־אביב יש מוסדות דוגמת 'בית השנטי' שנותנים מענה לנערים כאלה. ביהודה ושומרון אין מקבילה, אין 'בית השנטי' לנערי גבעות. ואנחנו מדברים על ילדים. ראיתי את החברים שהיו באים איתו הביתה. הם צעירים כל כך. ילדים שהישיבה לא התאימה להם, ואז הם עברו למסגרת חינוכית אחרת, ואז לעוד אחת ועוד אחת. צריך מסגרות שיכולות לתת מענה לילד שאוהב את הארץ, רוצה ליישב ולבנות אותה ולא מסתדר במסגרות הרגילות".
אתם רוצים לדעת מה עבר עליו בחודשי המעצר?
האם: "אנחנו די יודעים. בעצם, אולי את צודקת ואני חושבת שאני יודעת אבל לא יודעת. התפקיד שלנו עכשיו הוא לתמוך, לתת אהבה, סבלנות. הוא ראה דברים שהייתי רוצה לחסוך ממנו, אבל הקב"ה שלח לנו שליחים טובים כדי לסייע. אני מנסה מאוד לא להתכווץ במקום של דאגה. זה לא עוזר לי. עוזר לי להאמין בו. ועכשיו ברוך השם אני כבר ישנה בלילה".
האב: "בסופו של דבר, מה שהוא עבר יחזק אותו. הוא יודע שיש לו הורים דואגים ויש הקדוש ברוך הוא ששומר עליו. אני מאמין שאם יש לך מי שנותן חיזוק, אפשר לצמוח מזה. מה שמוריד אותנו כבני אדם הוא רק המחשבה 'מה החברה אומרת עליי', מה יגידו. אפשר להשתחרר מזה.
"אני מאמין שבסופו של דבר זה חלק מתהליך חיובי. עד עכשיו הכלים של המערכת היו הרחקות ומעצרי בית ומעצרי עיר. אבל כנראה יש שינוי מדיניות. אם ראש השב"כ ושר הביטחון חתמו, אז יש ניסיון ללכת בדרך אחרת. לומר למערכת שלשים בחור בן 18 בכלא זו לא דרך. כך עושים אותו רק יותר אנטי־ממסדי".
"פגשתי ילד מתוק מדבש"
בתוך המגזר הדתי־לאומי מכירים את נערי הגבעות?
האב: "בעיניי ממש לא, אבל לומר 'נערי גבעות' זה כמו לומר 'הכיפות הסרוגות'. יש בתוך ההגדרה הזו קשת מאוד רחבה. אם מדברים על כך שיש היום בסביבות 300־350 נערי גבעות שמסתובבים בשומרון, יש רק 30־40 בגרעין הקשה, שנרדפים בידי רשויות החוק. זה הכול. לכי תראי כמה מגיעים להפגין מול בתי הכלא בשבועות האחרונים, בעד העצורים המנהליים. לא מדובר בקבוצה גדולה, וזו גם קבוצה מתחלפת עם השנים כי רבים מהם מתבגרים וממשיכים הלאה.
"בשורש שלהם הם נערים נפלאים. אני חלילה לא רוצה להיות בנעליו של הורה שהילד שלו לוקח סמים או משהו דומה. כאן יש ילדים שפועלים ממניעים חיוביים. הם רוצים לבנות את הארץ. כשיש למישהו כזו אש שדוחפת אותו מבפנים והראש עדיין לא מסודר, זה מתבטא בכל מיני צורות. רובן כשרות, מיעוטן אולי פחות, אבל זה לא משנה כי בבסיס זה נוער נפלא. ואני אומר את זה אחרי שנתיים שהם היו פה לא מעט אצלנו בבית, והבן שלנו היה שם".
האם: "הם ילדים טובים עם נשמות טובות, חברים טובים מאוד. האם אני מסכימה עם הכול? לא. אבל אני גם לא מסכימה גם עם כל מעשה שנערים פה בעיר עושים".
האב: "חסרה בגבעות הנהגה. יש בשומרון אנשים מזהב שנותנים חדר עם מיטות לטובת נערי הגבעות, כדי שיוכלו להיכנס ולישון שם כשהם רוצים. זה בא מהלב הכי טהור, מרצון שהילדים לא יהיו זרוקים בחוץ. אבל באותו רגע שהם נותנים מקום, הם נותנים לילד אפשרות לא לחזור הביתה".
השאלה היא אם מדובר בנער שאכן היה חוזר הביתה, או מעדיף להעביר את הלילה באיזו חושה בקור ובגשם.
"הוא היה חוזר הביתה. זה היה לוקח עוד שבוע, שבועיים, חודש, אבל רובם חוזרים הביתה. אני לא מדבר על מקרי קיצון אלא על הרוב הגדול של הבתים, שהם כאלו שטוב לחזור אליהם, רק שההורים שם לא מסכימים עם הילד. יש לי חבר שאמר לילד שלו 'אם אתה ככה בגבעות, אל תחזור הביתה'. כבר באותו לילה הוא הבין את הטעות והצליח להעביר לו מסר שהבית פתוח עבורו. עברו שבועיים והילד חזר.
"אנחנו אמרנו לבן שלנו שאנחנו חושבים שנכון יותר שהוא יהיה בבית הספר, במסלול הרגיל. אבל כשהוא החליט ללכת לגבעות נתַנו לו ללכת, ובאותו יום שלחנו לו הודעה שהדלת תמיד פתוחה, שזה הבית שלו. והוא באמת חזר הביתה לשבת. הרוב המכריע של ההורים הם אנשים בריאים ואוהבים, שלא יודעים איך להתמודד עם הסיטואציה המורכבת. לכן אני אומר שאם הילד מוצא מיטה ואוכל במקום אחר, הוא פחות ימהר לחזור. אין לי ביקורת על ההורים ולא על מי שנותן לנערים מקום ללון. זה מצב מורכב. יש פה אנרגיה חיובית בבסיסה, שלא מונהגת".
הרב יגאל לוינשטיין, ראש המכינה הקדם־צבאית בעלי, מספר כי כאשר הגיעה אליו הפנייה לסייע הוא ביקש קודם להכיר את הבן, ונסע לשוחח עימו בכלא שבו היה עצור. "הייתי צריך להשתכנע שהוא רוצה לפתוח דף חדש. פגשתי ילד מתוק מדבש, ירא שמיים, ששם שמיים שגור על פיו. זה מאוד הרשים אותי. גם כשהוא היה שם בכלא, היה ירא שמיים. אני לא חוקר ולא איש ביטחון, אני מחנך. התרשמתי מכנותו שהוא רוצה להתגייס, ואז דיברתי על כך עם הרב אלי סדן, והוא בירך על האפשרות לעזור לבני נוער שנשרו ממערכות החינוך".
את השילוב הנוכחי של הנער במכינה הוא מגדיר כפיילוט. "אני מתפלל שכל נער או נערה שנשרו מהמערכת אפשר יהיה לעזור להם למצוא את דרכם הבריאה והטובה בחיים. הם כולם ילדים שלנו".
לקח הרבה זמן לשכנע את גורמי הביטחון להסכים להסדר הזה?
"זה היה תהליך שנעשה יחד. ראיתי שהם באמת מקשיבים. הייתי צריך לשכנע אותם שאני יכול לעשות עבודה חינוכית. בעזרת השם נעשה מאמץ גדול שזה יצליח. החלום שלי הוא לראות אותו מתגייס לצה"ל, מקים בית, לראות אותו עובד השם אמיתי".
