הרכב תקדימי הכולל את כל 15 השופטים המכהנים בבית המשפט העליון יתכנס הבוקר באולם ג' של בית המשפט לדיון חריג באופיו. 8 עתירות, המכוונות כולן נגד תיקון מס' 3 לחוק יסוד השפיטה, יעמדו במרכז הדיון החריג.
על פי נוסחו של התיקון, נוספה לחוק היסוד ההוראה הבאה: "על אף האמור בחוק־יסוד זה, מי שבידו סמכות שפיטה על פי דין, לרבות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא ידון בעניין סבירות ההחלטה של הממשלה, של ראש הממשלה או של שר אחר, ולא ייתן צו בעניין כאמור; בסעיף זה, "החלטה" – כל החלטה, לרבות בענייני מינויים או החלטה להימנע מהפעלת כל סמכות".
העותרים כולם, שורה של ארגונים כדוגמת התנועה לאיכות השלטון, התנועה הדמוקרטית הישראלית, לשכת עורכי הדין, אומ"ץ ועוד, וכן אזרחים פרטיים כדוגמת עו"ד יהודה רסלר, אלוף (מיל') רוני נומה ואחרים, מבקשים מבג"ץ לקבוע שהסעיף שנוסף אך לפני פחות מחודשיים לחוק היסוד, בטל ומבוטל, זאת על אף שהוא חלק מחוקי היסוד, אשר על פי פסיקת בית המשפט העליון מהווים מעין חוקה של מדינת ישראל.
הטענות נגד החקיקה מתחלקות לכמה קבוצות מרכזיות. ראשית נטען שהליך החקיקה, למרות שבוצע בהתאם לתקנון הכנסת, היה חפוז ולא ראוי לנוכח חשיבותו של חוק יסוד השפיטה. מעבר לכך נטען שמדובר ב"שימוש לרעה בסמכות במכוננת" משום שהחוק נחקק לדעת העותרים ממניעים זרים, במטרה למשל לאפשר לנתניהו להחזיר לממשלה את יו"ר ש"ס אריה דרעי. אולם, הטענה המרכזית, הדרמטית והתקדימית שתעלה לדיון במסגרת הדיון היא שמדובר ב"תיקון חוקתי שאינו חוקתי", וזאת משום שביטול הביקורת השיפוטית על הממשלה ושריה בגין עילת הסבירות פוגע בלב ההגדרה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית.
לעתירה משיבים 3 גורמים נפרדים. היועצת המשפטית לממשלה שבמקרה זה מייצגת אך ורק את עצמה, ראש הממשלה, שר המשפטים והממשלה כולה המיוצגים על ידי עו"ד אילן בומבך והכנסת המיוצגת בידי הייעוץ המשפטי שלה. בצעד חריג מאוד, התייצבה היועמ"שית, בתגובתה, לצד העותרים, וטענה כי יש לבטל את התיקון לחוק היסוד. "סמכותו של בית המשפט ליתן סעד אפקטיבי לציבור בגין הפרה של חובה מחובות המשפט המינהלי נועדה, אם כן, להגן על עקרונות היסוד בלעדיהם-אין של שיטת המשפט בישראל, ובהתאם לכך היא מהווה ערובה בלעדיה-אין להבטחת שמירת אופיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית", נטען בתגובה שהגישה בשמה מחלקת הבג"צים בפרקליטות.
מנגד, הממשלה והכנסת מבקשות מבג"ץ למשוך את ידיו לחלוטין מהתערבות בחוק. כך טען למשל עו"ד בומבך: "אין מקום לקיומו של דיון בטענות העותרים, ויש לדחותן על הסף. ממשלת ישראל סבורה כי אין די בדחיית העתירה לגופה בעניין התיקון דנן, אלא יש הכרח לדחות עקרונית את הרעיון כי חקיקת יסוד ותיקוני חקיקת יסוד הנם בני-ביקורת שיפוטית. על בית המשפט הנכבד לבטל את הצווים שהוציא, לדחות את העתירות על הסף בשל היותן בלתי-שפיטות ומחוץ לגדרי סמכותו, ולחייב את העותרים בהוצאות המשיבים".
תקדימיותו הרבה של הדיון נעוצה בכך שבו תעלה לראשונה השאלה האם בית המשפט העליון מוסמך לפקח באמת על חקיקת חוקי היסוד, ואם לדעתו התשובה לכך חיובית – מכוח מה הוא מוסמך לעשות זאת. עד היום נקבע רק שבמקרה בו נחקק חוק ש"מתחזה" לחוק יסוד אך במהותו איננו כזה, ניתן לפסול אותו, וזאת בהתאם לדוקטרינת ה"שימוש לרעה בסמכות המכוננת". אולם, השאלה אם בית המשפט מוסמך לקבוע שתיקון לחוק יסוד כלשהו הוא "לא חוקתי", טרם הוכרעה באופן מעשי בפסיקתו של בית המשפט העליון.
בין השופטים יש כאלו שכבר הביעו את דעתם בפסקי דין שנתנו בעבר שקביעה כזו היא אפשרית. זאת, במקרה שבו תחוקק הכנסת חוק הפוגע בליבת הזהות של מדינת ישראל כמדינה יהודית או כמדינה דמוקרטית. השופט ג'ורג' קרא אף סבר כי מסיבה זו יש להורות על פסילתו של "חוק יסוד: מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי". אולם, חלק ניכר מהשופטים חיוו בעבר את דעתם שבמדינת ישראל כלל לא ניתן לפסול חוק יסוד, ודאי לא בעילה של "תיקון חוקתי שאינו חוקתי, וזאת מן הטעם הפשוט שאין בנמצא אף נורמה העומדת מעל חוקי היסוד שחוקקה הכנסת, ולכן מבחינה חוקית אין לבית המשפט כל מקור סמכות שמאפשר לו לבקר את חוקי היסוד. ממילא, החלטה לבטל חוק יסוד משמעה ריסוק מוחלט של הסדר המשטרי במדינת ישראל והפיכת בית המשפט העליון לרשות-על כל יכולה.
על אף חשיבותה של הסוגייה התקדימית, בית המשפט העליון ניהל את ההליך בלוח זמנים צפוף במיוחד. באופן חריג ובלתי מקובל הוציאו השופטים צו על תנאי בעתירה עוד טרם הדיון הראשון בה, כך שלמרות טענות הסף הרבות שמבקשים חלק מהמשיבים להעלות, ולפיהן כלל אין מקום לקיים דיון לגופן של העתירות יקיים בג"ץ רק דיון אחד בסוגיה. מעבר לכך, גם בקשותיה של הממשלה לקבל ארכה לצורך גיבוש תגובה מלאה ומקיפה, כיאה לעתירה כה דרמטית, נדחו. הנימוק הרשמי שניתן לדחיית הבקשות הוא "לנוכח אילוצי היומן" הנגרמים מכך שמדובר בדיון חריג בהשתתפות כל 15 השופטים של בית המשפט העליון. אולם, במערכת המשפט רווחת ההערכה שהסיבה האמיתית לסירוב לדחות את מועד הדיון הוא רצונה של הנשיאה חיות, הפורשת משפיטה עוד מעט יותר מחודש (ב-16 באוקטובר), להקריא את פסק הדין החשוב כל כך בטקס פרישתה ובכך להותיר חותם על המשפט הישראלי.
כך או כך, הדיון שיחל הבוקר בשעה 9:00 צפוי להימשך שעות רבות ולהסתיים רק בערב, וזאת לנוכח העמדות הרבות שאמורות להישמע במסגרתו. ראשית יטענו המשיבים, נציגי היועמ"שית, הממשלה והכנסת, במשך שלוש שעות במצטבר. אחריהם יטענו העותרים במשך כשלוש שעות וחצי לפחות. למצטרפים כידידי בית המשפט הוקצתה כחצי שעה ולתגובות המשיבים לדיון כולו, בסיומו, הוקצו לכאורה 45 דקות, אך ככל הנראה הן יימשכו זמן ארוך יותר. בסיום הדיון היום לא צפויה להתקבל כל החלטה. פסק הדין יינתן כאמור על פי ההערכות בעוד כחודש.
