כאשר תת־אלוף בני בן־ארי שמע שאחד מחבריו הטובים, ששירת בתפקיד מקביל בעברם הצבאי, מככב במסיבת עיתונאים בין ראשי המחאה נגד הרפורמה המשפטית, ונמנה עם הקוראים לסרב להתנדב לשירות מילואים, הוא התקשה להאמין. "הרמתי אליו טלפון ושאלתי אותו, 'הרי אתה חבר שלי, איך אתה עושה לי דבר כזה'. ואז התברר שלא היה ולא נברא. הוא אמר לי 'אני אומנם פעיל בהפגנות, אבל בחיים לא אקרא להפסיק לשרת. פשוט שיקרו לך'. זו הייתה צפירת הרגעה עבורי. המסקנה שלי היא שבסוף יש פער גדול בין ההצהרות והשמועות ובין המציאות".
30 מתוך 52 שנותיו משרת בן־ארי בצה"ל, רובן בשירות מילואים. הוא יליד טירת־צבי, מתגורר כיום ברמת־השרון ואב לשניים. בשירותו הסדיר שירת ביחידת דובדבן. את יתר תפקידיו עשה במערך המילואים: שבע שנים כמפקד פלוגה בחטיבה 12, שבמהלכן השתתף במבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה. בשנת 2011 מונה למפקד חטיבת הנגב אף שהיה איש מילואים, ופיקד עליה כמעט שש שנים. בהמשך היה ראש מטה חטיבת הקומנדו בשנותיה הראשונות. בספטמבר 2021 הועלה לדרגת תת־אלוף ומונה לקצין המילואים הראשי. כשאני שואל אותו כמה ימי מילואים הוא עושה בשנה, הוא מחייך. "הרבה, אולי 200".
עד כמה תופעת הסירוב להתנדב למילואים רחבה, או שמא מדובר בספין תקשורתי?
"התופעה ממש לא רחבה. אני לא אומר שהיא לא קיימת, אנחנו לא טומנים את הראש בחול; אנחנו עושים המון ומנסים לגעת בכל חייל. יש לנו בעיה בכשירות בחיל האוויר, אבל לא בכלל צה"ל. אנחנו כשירים לכל משימה כפי שאנו מבינים את המשימות. אי אפשר לומר שאם מחר בבוקר פורצת מלחמה לא נדע או לא נוכל לבצע מה שתכנַנו. מושקע כאן מאמץ אדיר של המפקדים להצליח לחבר כל חייל. לפני שירות מילואים כבר לא מקיימים יום ראיונות ומחכים שהחיילים יבואו לדבר איתנו. אנחנו יוזמים את הקשר, והמפקדים מדברים עם החיילים לפני כל 'מופע' כדי לוודא שהדבק הזה עדיין קיים. הוספנו יותר מופעי אחידות, ובתחושה שלי זה מצליח".
למה חיל האוויר חריג מבחינה זו?
"אני, אנשי חיל האוויר והמפקדים שואלים את עצמנו כל הזמן את השאלה הזו, ואני לא בטוח שאני יכול להסביר את זה עד הסוף. אנחנו עושים פעולות רבות, ובהן הרבה אימונים ופעילות משותפת, כדי לייצר לכידות בין חיל האוויר לצה"ל כולו. אני משער שהתשובה טמונה גם בכך שבחיל האוויר יש יותר פרטים המקובצים תחת משימה מבצעית, בעוד בחילות השדה אתה מחויב יותר למסגרות, למפקדים ולחברים. יש גם שוני באופן שבו חיל האוויר בנה את עצמו, כך שהיכולת המבצעית בנויה בעיקר על אנשי מילואים ולא על סדיר".
כלומר, יש להם יותר כוח לתפוס את המדינה במקום רגיש.
"אני לא מתכוון לזה. נכון יותר לומר שהתפתחה שם הבנה שמה שאתה עושה משפיע מבחינה מדינתית ברמה האסטרטגית. מה שמכריע תמיד את הכף הוא ההבנה שיש אויב חיצוני ואיום רב־זירתי, ובסוף כולנו צריכים לדאוג שהמדינה תחזיק מעמד, גם אם יש לנו דעות שונות. את זה מבינים גם בחיל האוויר".
הכתבה המלאה תפורסם מחר, יום ו', ב"יומן"
