עו"ד אוהד שלם, המייצג את שר המשפטים יריב לוין וממשלת ישראל בעתירות לכינוס הוועדה לבחירת שופטים, הגיש היום בצהריים (ה') לבג"ץ בקשה לביטול הצו על תנאי שהוצא בעתירה, בטענה שניתן בחוסר סמכות ובניגוד לתקנות.
בבקשה נטען כי הצו שולל את זכותם של המשיבים להגיש תצהיר תשובה לצו על תנאי, בכך שהוא קובע כי התגובה המקדמית שאותה הגיש אמש עו"ד שלם בשם שר המשפטים והממשלה תהפוך לתצהיר תשובה: "בכל הכבוד הראוי, בית המשפט איננו מוסמך לקבוע עבור המשיבים, ובוודאי כאשר מדובר בשר המשפטים וממשלת ישראל, מה ייכתב בתצהיר התשובה, והדבר נתון – גם הוא – לשיקול דעתם הבלעדי של המשיבים. קביעת בית המשפט מה כולל תצהיר המשיבים, שוללת מהמשיבים את הזכות ה בסיסית להשמיע את קולם באופן שמונע את האפשרות לעשיית צדק".
הבוקר פרסמו שופטי בית המשפט העליון, ענת ברון, דוד מינץ ויעל וילנר צו על תנאי בשלוש העתירות שהוגשו נגד הממשלה ושר המשפטים יריב לוין בדרישה לכנס מיידית את הוועדה לבחירת שופטים. הצו הוצא על אף שבתגובה שהגיש אתמול שר המשפטים לעתירות לבג"ץ הוא התנגד באופן מוחלט להוצאת הצו לפני עריכת דיון מקדמי בעתירה. משמעות הוצאת הצו היא כי השופטים סבורים שסיכויה של העתירה להתקבל גבוהים, וכי לא יהיה צורך בדיון נוסף בעתירה לפני קבלתה.
בהחלטה נכתב כי "מוצא בזאת צו על תנאי המופנה למשיבים 1 ו-2 (שר המשפטים וממשלת ישראל – ש"פ) בעתירות כולן, והמורה להם ליתן טעם מדוע לא יפעיל המשיב 1 את סמכותו לפי סעיף 7(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], (התשמ"ד-1984), ויכנס את הוועדה לבחירת שופטים ללא דיחוי". עוד נקבע בצו, באופן חריג וחסר תקדים, כי התגובה המקדמית שהוגשה לעתירה תהפוך לתצהיר התשובה, זאת על אף התנגדות המשיבים לעריכת הדיון כאילו הוצא צו על תנאי.
גורם בקואליציה מסר בעקבות הוצאת הצו כי "שוב, הסטנדרטים משתנים כשמדובר בממשלה הזו ובעניינים שמשפיעים על שופטי בג"ץ בעצמם. שוב חורגים מהמקובל. שוב מוותרים על דיון מקדמי. שוב נוטלים החלטות עוד לפני שנציג ממשלה נכנס לאולם. שוב בהילות ייחודית. דווקא בזמן שנחוצה רגיעה ואחריות מצד כל הרשויות, המערכת שאמורה להיות המרוסנת והמאופקת מכולם, מפגינה שימוש פזיז ולא אחראי בכוח המשפטי".
בתגובה המקדמית לעתירות, אשר הוגשה אמש, קראו שר הפנים והממשלה לשופטים לדחות את העתירות לכינוס הוועדה על הסף ולגופן, "ראשית, החלטת השר על אי כינוס הוועדה ניתנה על רקע מו"מ קונסטיטוציוני מורכב וסבוך במטרה לגבש הסכמה רחבה במחלוקת ציבורית-חברתית-פוליטית. מחלוקת ציבורית שאל לו לבית המשפט להכריע בה; שנית, מינויו של השר ליו"ר הוועדה, ושיקול דעתו הינו חלק מהסדר חוקתי באיזון שבין הרשויות. התערבות בהחלטות השר והחלפת שיקול דעתו בשיקול דעת בית המשפט, יפגע באופן חמור בעיקרון הפרדת הרשויות; שלישית, השר הוא בעל הסמכות הבלעדית לכינוס הוועדה. השר פעל בהתאם לסמכותו וחובתו, ותוך שיקול דעת קיבל החלטה שלעת הזאת אין מקום לכנס את הוועדה. בין היתר מהטעם שכינוס הוועדה כעת יפגע בהשגת תכלית החוק. בהחלטתו של השר לא נפל פגם כלשהו, ולמצער לא פגם היורד לשורש העניין העשוי להצדיק התערבות שיפוטית".
לאור זאת, ביקש השר לוין מבג"ץ "להבהיר לעותרים ולהעביר מסר ברור כי אין לעשות שימוש בהליכים משפטיים בחוסר ניקיון כפיים, תוך ניסיון לגרור את בית המשפט הנכבד בעל כורחו לתוך מו"מ קונסטיטוציוני אשר אין לו בו חלק. נוכח עמדת שר המשפטים וממשלת ישראל לפיה יש לדחות את העתירות על הסף או לגופן כמפורט בתגובה זו לעיל ולהלן, ממילא לא ניתנת הסכמת המשיבים לדון בעתירה כאילו כבר ניתן צו על תנאי. כן מתבקש בית המשפט לחייב את העותרים בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין".
בתגובה נטען עוד כי המניע לאי כינוס הוועדה הוא הרצון להגיע להסכמה ציבורית רחבה ככל הניתן, ולמנוע משבר חוקתי: "מתוך תחושת אחריות גדולה, תוך הפעלת שיקול הדעת הרחב שבסמכותו, החליט שר המשפטים, כי מיצוי הסיכוי להגיע למתווה שיקבל הסכמה ציבורית רחבה הינו השיקול המהותי ביותר שיש לשקול בימים כבדי משקל אלו. מהטעם הזה, ומתוך תקווה – שיש עמה עשייה מרובה ורציפה גם כיום – שהמו"מ הקונסטיטוציוני יישא פרי, החליטו שר המשפטים והממשלה להימנע מקידום חד צדדי של הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה כן החליט שר המשפטים – תוך הפעלת שיקול הדעת הרחב שבסמכותו, מאותו השיקול ממש, שלא לכנס את הוועדה במתכונתה הנוכחית, על מנת לאפשר הגעה להסכמה רחבה בעם בקשר עם הרכב הוועדה לבחירת שופטים".
עוד נכתב בתגובה לעתירה כי "הגשת העתירות, בעיתוי שהוגשו, ממניעים זרים מובהקים, מבקשת לעשות שימוש לרעה בבית המשפט הנכבד, לחלל ולהפר את קדושת האיזון העדין שבין הרשויות, ולחייב את בית המשפט להצטרף לשולחן המו"מ הקונסטיטוציוני, בניגוד לעמדה המוחלטת והמובהקת של בית משפט נכבד זה אשר הקפיד בעבר הקפדה יתירה שלא ליטול סמכויות לא לו, ולא להכתיב למדינת ישראל הסדרים קונסטיטוציוניים, בשבתו כרשות השופטת. עניינן של העתירות, איננו אלא דרישתם של העותרים מבית המשפט הנכבד להכריע בסוגיה ציבורית-חברתית-פוליטית, כך ממש".
